בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ. טאהה מוחרב

ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) בה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו והוחלט על שחרורו למעצר בית מלא בפקוח אביו ושיח' השבט אלסאנע.

1.כתב האישום שהוגש נגד המשיב מיחס לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); שתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה התשכ"א-1961; וכן, עבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

על פי הנטען בכתב האישום הסיע המשיב ארבעה שוהים בלתי חוקיים תושבי הרשות הפלסטינית באזור צומת להב תמורת כסף. בהגיעו למחסום משטרתי פרץ הרכב שנסע לפניו את המחסום והמשיב נסע בעקבותיו כשהוא מגביר את מהירות נסיעתו תוך התעלמות מהוראות השוטרים, ואף מנסה לפגוע בשוטר שעמד על נתיב נסיעתו באמצעות רכבו. בהמשך, על מנת לאפשר לשוהים הבלתי חוקיים להמלט מרכבו, ביצע המשיב פניית פרסה מסוכנת תוך חציית פס הפרדה רצוף, ועצר בצד הדרך על מנת לאפשר להם לרדת מהרכב. לאחר שירדו מרכבו ונמלטו, נסע המשיב חזרה לכיוון דרום, תוך סיכון חיי אדם, בכך שנהג בזיגזג, כלשון כתב האישום, בין נתיבי התנועה והדליק אורות גבוהים בכוונה לסנוור את נהג הג'יפ המשטרתי שנסע מולו. לבסוף, בלם המשיב את רכבו בלימה פתאומית ומסוכנת מול הג'יפ המשטרתי שחסם את דרכו.

2.העוררת הגישה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ביום 2.10.05, וכן הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו, על מנת לבחון חלופת מעצר. ביום 9.11.05, בהסתמך על המלצת שירות המבחן ועל התרשמותו של בית המשפט מן הערבים (אביו של המשיב ושייח' השבט), החליט בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר לפיה ישהה המשיב במעצר בית מלא בבית אביו (אשר נמצא בישוב בו מתגורר המשיב), תוך הפקדת ערבויות של שני ערבים בסך 50,000 ₪, וכן הפקדה כספית בסך של 10,000 ₪.

3.באת כוח העוררת טוענת, כי מסע הבריחה של המשיב, במהלכו ניסה לפגוע בשוטר, מלמד על תעוזתו הרבה, ועל מסוכנות שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. באשר להיעדר עבר פלילי למשיב, טוענת המשיבה כי הדבר נובע רק מכך שלא נתפס, מאחר והוא עצמו התוודה על כך שהסיע שוהים בלתי חוקיים בעבר, ושאף ימשיך לעסוק בכך לפרנסתו. מסוכנותו של המשיב מתגברת בשל הסעת שוהים בלתי חוקיים, שהיא עבירה שיש בה כדי לאפשר ביצוע מעשי חבלה נגד תושבי ישראל, וכן בשל כך שביצע פניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף, שהיא מעבירות התנועה החמורות ביותר. באת כוח העוררת הציגה בפניי אסמכתאות למקרים בהם סירב בית משפט זה לשחרר נאשמים לחלופת מעצר בעבירות דומות של בריחה משוטרים תוך סיכון חיי אדם בכביש, בקובעו כי אין ליתן בהם אמון ולשחררם לחלופת מעצר, גם כאשר דובר בנאשמים ללא עבר פלילי. כן טוענת המשיבה כי הנהיגה הפרועה בכבישי הדרום הפכה לנורמת התנהגות ול"מכה איזורית" המסכנת את שלום הציבור מידי יום.

בא כוח המשיב בטיעונו לפניי, ניסה לאבחן את ההחלטות עליהן הסתמכה באת כוח העוררת. לדבריו, החלטות אלו עסקו במקרים חמורים יותר של אלימות כלפי שוטרים ונהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון, נסיבות שלא התקיימו בענייננו. זאת ועוד: החלטות אלו כולן עניינן בערר שהגישו נאשמים על החלטות בתי המשפט לעצרם עד תום ההליכים, ואילו בענייננו מדובר במקרה בו שחרר בית המשפט המחוזי את המשיב לחלופת מעצר, והמדינה היא שעוררת על החלטה זו. במקרה זה, לטענתו, יש משקל רב להחלטת בית המשפט המחוזי, שעיין בתסקיר שירות המבחן, חקר את הערבים, ומצא שיש בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו. בא כוח המשיב הסתמך אף הוא על החלטות בית משפט זה ובתי המשפט המחוזיים, בהן, בעבירות דומות, שוחררו הנאשמים לחלופת מעצר. הוא הדגיש כי תפקיד המעצר עד תום ההליכים מניעתי ולא הרתעתי או עונשי. עוד הוסיף בא כוח המשיב וטען, כי הערבים הם אנשים אמינים, שייח' השבט מחזיק בתעודת נאמן חוק וסדר, והוא אף השגיח בעבר על אנשים ששהו אצלו במעצר בית.

4.עיינתי בערר ובאסמכתאות עליהם הסתמכו באי כוח הצדדים, והקשבתי בקשב רב לטענות הצדדים בפניי. בסופו של יום, ולא בלי לבטים, לא ראיתי מקום להתערבות בהחלטת בית משפט קמא. אין מחלוקת בין הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. העבירות הנוגעות לנהיגתו המסוכנת בכביש, הינן עבירות חמורות ביותר, אשר לצערנו הפכו לתופעה נפוצה בכבישי הדרום. מדובר בהתנהגות המסכנת באופן ממשי חיי אדם, ומבטאת זלזול בחוק ובאמונים על אכיפתו. בנוסף, במקרה זה מיוחסת למשיב עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים. כל אחת מעבירות אלו עשויה להקים עילת מעצר עצמאית. עם זאת, כידוע, לצורך מעצר עד תום ההליכים לא די בקיומה של עילת מעצר. על בית המשפט לבדוק האם ניתן להפיג את החשש ממסוכנותו של הנאשם או משיבוש הליכים על ידו באמצעות חלופת מעצר מתאימה, מלבד במקרים חריגים, בהם על-פי נסיבות המקרה, המסוכנות העולה מהמעשים היא כה רבה, עד שאין צורך לבדוק חלופת מעצר קונקרטית. אינני סבורה כי המקרה שלפני משתייך לאלו האחרונים.

5.אכן, קיימות החלטות בהן החליט בית משפט זה לדחות ערר שהגישו נאשמים על ההחלטה לעצרם עד תום ההליכים נגדם בעבירות דומות ( ראו למשל: בש"פ 275/05 אבולקיעאן נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 24.1.05);

(בש"פ 275/05 אבו שארב נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 6.11.05)). עם זאת, קיימות גם החלטות אחרות, בהן שחרר בית משפט זה לחלופת מעצר בעבירות חמורות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, על אף שהדגיש את חומרתן ומסוכנותן של עבירות אלו, המקימות עילת מעצר (ראו למשל: החלטתו של השופט ג'ובראן בבש"פ 347/05 קורעאן נ' מ"י , (לא פורסם, ניתן ביום 23.1.05); החלטתה של השופטת ביניש בבש"פ 1295/05 אלאטראש נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 17.2.05); החלטתו של השופט עדיאל בבש"פ 5131/05 סוואעד נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 26.6.05)) . כל מקרה ונסיבותיו, בפרט כאשר מדובר בשאלת חלופת המעצר, שהיא שאלה הנבחנת לעולם באופן אינדיבידואלי בהתאם לנאשם ולנסיבותיו האישיות (בש"פ 5426/05 טייכמן נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 21.6.05)).

6.במקרה שבפנינו, בבוחנו את חלופת המעצר, הסתמך בית המשפט המחוזי על המלצתו של שירות המבחן בתסקיר המעצר, התחשב בהיעדרו של עבר פלילי למשיב וכן באורח חייו הנורמטיבי. בית המשפט התרשם בעצמו מן הערבים, חקר אותם על דוכן העדים וציין כי הם מבינים את מהות האחריות שהם נוטלים על עצמם. בית המשפט ציין, כי התרשמותו היא שיש בחלופת המעצר שקבע כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב ולהציב בפניו גבולות. תסקיר המעצר מציין אומנם כי המשיב אינו מכיר בנסיבות אשר הביאו למעצרו, ועל כן הוא מתקשה להעריך במדויק את מידת מסוכנותו למעורבות פלילית בתחום זה בעתיד, אולם הוא סבור בסופו של דבר כי חלופת מעצר זו מהווה "מענה סביר לצמצום מידת מסוכנותו". לזאת יש להוסיף, מבלי להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים למשיב, כי מדובר באירוע בעל אופי מצומצם, שלא ארך אלא זמן קצר ביותר, בשטח שאינו בנוי, ולא במרדף "מתגלגל", וכן לא נגרמה בו פגיעה כלשהי. אין להתעלם גם מכך שהמשיב הוא אדם צעיר, כבן 30, נשוי ואב ל-5 ילדים בגילאים 3-11, ללא עבר פלילי. בנסיבות אלו, על אף שלא בלב קל נוכח חומרת המעשים המיוחסים למשיב, ובמיוחד בהתחשב בחלופה שנבחנה כאמור, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7.לאור האמור לעיל, הערר נדחה. המשיב יובא בהקדם האפשרי בפני בית המשפט המחוזי, אשר יבחן אם המשיב עומד בתנאים שנקבעו על ידו.