בש"פ 1350/07 אחמד כתנאני נ. מדינת ישראל

1.

ביום 29.1.07 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רשיון רכב, נהיגה ללא ביטוח, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מעשי פזיזות בנהיגה, חבלה במזיד לרכב ואיומים.

על-פי עובדות כתב האישום נסע העורר ברכב שרשיונו אינו בתוקף כשלידו עמד במושב הקדמי פעוט כבן שנתיים. גם העורר וגם הפעוט לא היו חגורים בחגורת בטיחות. שוטרים שהבחינו ברכב הורו לו לעצור, אך במקום זאת הגביר העורר את מהירות נסיעתו ונכנס לכיכר בניגוד לכיוון התנועה, ובכך אילץ רכב שבא מולו להסיט את רכבו לכיוון המדרכה. העורר הגיע לביתו, האט את מהירות נסיעתו עד שכמעט ועצר וברח מהרכב כשהוא משאיר את הפעוט בתוכו. הרכב עם הפעוט בתוכו החל להידרדר לאחור עד שפגע בניידת המשטרה שנעצרה מאחורי הרכב. לאחר מכן יצאו העורר, בני משפחתו ואנשים נוספים מהבית, התאספו ליד הניידת, נדנדו אותה, עלו עליה, עד שהשוטרים החלו לנסוע לאחור ולצאת מהחצר. העורר ניגש אל השוטרים ואיים על השוטר שנהג כי אם לא יזיז את הניידת ישרוף לו אותה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' הנדל ) נענה ביום 12.2.07 לבקשה. בית המשפט קבע כי מתקיימת תשתית של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כן קבע כי ההתנהגות המיוחסת לעורר בכתב האישום מצביעה על היותו מסוכן לציבור, וזאת על אף עברו הפלילי הנקי. לפיכך סבר בית המשפט כי אין לתת אימון בעורר שיכבד את תנאי המעצר והורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

3.

בא-כוח העורר טען בפניי כי העורר הציע חלופת מעצר הולמת של מעצר בית מלא בפיקוחם של דודיו של העורר, וכי למצער היה על בית המשפט להורות על קבלת תסקיר מבחן בעניינו. הסנגור סבור כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר של העורר, כבן 20 בזמן האירוע, ולעברו הפלילי הנקי, וכן לנסיבות האירוע המצביעות על כך שהעורר נהג במהירות נמוכה במהלך האירוע, וכי האירוע כולו התרחש במשך כחמש דקות ובמרחק נסיעה קצר. לטענת הסנגור היה על בית המשפט להתחשב בעיקרון המידתיות בקביעתו שקיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב. לטענתו יש לקבוע כי חל כרסום בראיות לכאורה לאור זיהויו של הרכב על ידי השוטרים כרכב ירוק, בעוד שהרכב הינו שחור, ורק דלת תא המטען האחורית הינה ירוקה.

באת-כוח המדינה טענה כי מסוכנות העורר כפי שהיא נלמדת מהאירועים המיוחסים לו היא רבה. במושב הקדמי של הרכב היה קטין לא חגור, והעורר ברח מהרכב כשהוא מידרדר ובתוכו הקטין. כן הדגישה את האיום שהשמיע העורר כלפי השוטר. כל אלו מצביעים על חשש לשיבוש מהלכי משפט ועל כך שלא ניתן לתת בעורר אמון. באת-כוח המדינה ציינה כי לעורר אמנם אין עבר פלילי, אך יש לו כבר 16 הרשעות תעבורה, והוא רק בן 20.

4.

ראשית אעיר כי בדיון שנערך בפניי לא הובא העורר על ידי שירות בתי הסוהר. מאחר שתופעה זו חוזרת על עצמה כבר מספר פעמים מצאתי לנכון להסב את תשומת ליבו של שירות בתי הסוהר לעניין, על מנת שיטפל בבעיה זו הגורמת פעמים רבות לבזבוז זמנם של הצדדים ושל בית המשפט. מכל מקום, במקרה זה הסכים בא-כוח העורר לקיים את הדיון שלא בנוכחות העורר.

5.

ולגופו של עניין. על תופעת המרדפים שלצערנו הפכה נפוצה בכבישי הדרום כבר אמרתי שהינה מבטאת התנהגות המסכנת באופן ממשי חיי אדם, וכן מבטאת זלזול בחוק ובאמונים על אכיפתו (בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב , תק-על 2005(4) 1657). המקרה שבפנינו אף חמור במיוחד, מאחר שהעורר סיכן לאורך כל האירוע פעוט ששהה ברכב, בין מאחר שלא חגר לו חגורת בטיחות, בין מאחר שנסע במהירות ובניגוד לכיוון התנועה כשהפעוט ברכב, והן מאחר שהותיר את הפעוט ברכב מותנע שהחל להידרדר. חומרה נוספת באירוע זה מצויה באיום שהפנה העורר כלפי השוטר. זאת כמובן מלבד הסיכון "הרגיל" הנשקף מנסיעה פרועה בכביש בניגוד לכיוון התנועה, ומהזלזול בחוק שמבטאת בריחתו של העורר מהשוטרים אשר הורו לו לעצור. בנסיבות אלו אין די בעברו הפלילי הנקי של העורר בכדי להפחית ממסוכנותו. אף איני סבורה כי העובדה שהאירוע התרחש במשך זמן קצר ולאורך מרחק נסיעה קצר יש בה כדי להפחית מחומרת המעשים המיוחסים לעורר בנסיבות העניין. כמו כן, מהירות נסיעת הרכב צריכה להיבחן בהתאם לתנאי הכביש והדרך, ולפיכך על טענה זו של הסנגור להתברר במהלך המשפט ולא במסגרת הליך זה. עוד אעיר לעניין הראיות כי איני מקבלת את הטענה שישנו כרסום בראיות, שכן סביר לומר כי השוטרים ראו את צבעו של חלקו האחורי של הרכב, שהינו ירוק. מעבר לכך, ממילא רשמו השוטרים את מספר הרכב, ולכן הטענה בדבר צבעו אין בה כדי להפחית מהראיות הקיימות כנגד העורר.

באשר לחלופת המעצר, הערבים שהוצעו על ידי העורר מתגוררים בסביבת ביתו של העורר. יש לזכור כי מבית זה, על-פי כתב האישום, יצאו לעזרתו של העורר בני משפחתו ואנשים נוספים אשר נדנדו ועלו על ניידת המשטרה אשר נאלצה לנסוע מהמקום. איני סבורה כי חלופת מעצר בסביבה זו יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר ואת החשש לשיבוש הליכי משפט. מכל מקום, אם יציע העורר חלופת מעצר אחרת יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי על מנת שישקול אותה.

לפיכך, בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.