בש"פ 1295/05 שחדה אלאטראש נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ב' אזולאי ) מיום 3.2.05, אשר הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

נגד העורר הוגש ביום 17.12.04 כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וכן החזקת כלי פריצה.

בכתב האישום נטען כי ביום 15.12.04, סמוך לשעה 01:00 בלילה, נהג העורר ברכב בתוך העיר באר-שבע. על פי הנטען, נסעו ברכב שני אנשים נוספים. עוד נטען בכתב האישום כי שוטרים ברכב משטרתי סימנו לעורר לעצור, באמצעות אורות הרכב המשטרתי, הנחת מנורה כחולה על גגו והפעלת הסירנה; אולם, העורר לא עצר את הרכב, החל לנסוע במהירות רבה באמצע הכביש וגרם לרכבים שהגיעו מולו לסטות מכיוון נסיעתם ולבלום בלימת חירום. כן נטען כי כשהגיע העורר לצומת היציאה מבאר-שבע, נכנס לצומת במהירות רבה כשרמזור אדום דולק לכיוונו וגרם לרכבים שלכיוונם דלק רמזור ירוק לסטות מכיוון נסיעתם ולבלום בלימת חירום. עוד נטען כי העורר המשיך בנסיעתו וכשהגיע לעבר מחסום דוקרנים שהציבה המשטרה, סטה הצידה על מנת לא לעלות על הדוקרנים ונסע הישר לעבר השוטרים שעמדו במקום. על פי הנטען, אחד השוטרים נאלץ לקפוץ הצידה בכדי לא להיפגע ונפל על שולי הכביש. לאחר קילומטר נוסף של נסיעה מהירה ופרועה, כך נטען, יצאו העורר ושני האנשים הנוספים שנסעו עמו מן הרכב והחלו לרוץ לעבר השטחים שלצד הכביש. כן נטען כי כשהשיגו השוטרים את השלושה וניסו לעוצרם, התנגד העורר בכוח למעצר. על פי הנטען, ברכב בו נהג העורר נמצאו מוט מתכת מושחז, כפפות, צינורות, מברגים, חוטי חשמל וכלי עבודה נוספים המשמשים לפריצה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בהחלטתו מיום 30.12.04 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו לעורר. כן קבע בית המשפט המחוזי כי קמה עילת מעצר נוכח מסוכנותו של העורר, הנלמדת מן המעשים שיוחסו לו בכתב האישום.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש העורר ערר לבית משפט זה, בו נטען, בין היתר, כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על עריכת תסקיר מעצר. בהחלטתו מיום 6.1.05 קבע בית משפט זה (השופט ס' גובראן ) כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קבלת תסקיר מעצר ובחינת אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר (בש"פ 59/05 אלאטראש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

לאחר עריכת תסקיר מעצר, בו הומלץ על שחרור העורר לחלופת מעצר, דן בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר פעם נוספת. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי מתסקיר המעצר עולה שבני משפחתו של העורר מנהלים אורח חיים נורמטיבי וכי יש בכוחם להציב גבולות להתנהגותו. עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר עם לא מעט ספק בשל התרשמותו כי קיימת נטייה מצד העורר לחזור על התנהגותו הבעייתית. נוכח חומרת המעשים שיוחסו לעורר בכתב האישום ונוכח הסיכון שהעורר ישוב ויבצע מעשים מסוג זה, קבע בית המשפט המחוזי כי במקרה דנן אין בחלופת מעצר כדי להשיג את תכלית המעצר.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפניי, בו טוען בא-כוח העורר כי יש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר נוכח המלצת תסקיר המעצר וכן נוכח עברו הנקי וגילו הצעיר. מנגד, טוען בא-כוח המדינה כי אין בחלופת מעצר כדי להשיג את תכלית המעצר, בין היתר, בהתחשב בכך שמשפחתו של העורר אמנם נורמטיבית, אולם היא נכשלה בפיקוח עליו בעת שביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. יודגש כי לא בנקל הגעתי למסקנה זו נוכח המעשים החמורים המיוחסים לעורר, אשר סיכן חיי אדם בנהיגתו הפרועה והתנהג באלימות כלפי השוטרים. מעשים חמורים אלו מקימים עילת מעצר. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שבעבירות שיש בהן משום התנכלות לאוכפי החוק וסיכון חייהם יש להורות על מעצר עד תום ההליכים. אף על פי כן, בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה, בהתחשב בעברו הנקי של העורר, בגילו הצעיר וכן בעובדה שהעורר עצור כבר מיום 30.12.04 ומשפטו קבוע לחודש אפריל.

חלופת המעצר עליה ממליץ שירות המבחן היא מעצר בית בבית דודו של העורר, אשר שירת כקצין בשירות קבע בצה"ל, עברו נקי והוא מהווה דמות סמכותית ומכובדת בשבט. תסקיר המעצר אף שהוא מסוייג ביחס לסיכוייו של העורר לשמור על גבולות התנהגותו, יש בו התרשמות מיכולתו ומנכונותו של הדוד לפקח על העורר ו להציב לו גבולות. בנסיבות אלו, לא בלי היסוסים, אני מורה על שחרור העורר למעצר בית מוחלט בבית דודו, מר שחאדה אלאטראש. כתנאי לשחרור כאמור, ולהבטחת התייצבותו של העורר למשפטו, תופקד ערבות צד ג' בסך של 50,000 ₪ שתיחתם על ידי אביו ודודו של העורר וכן יופקד במזומן פיקדון בסך של 10,000 ₪ במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

אשר על כן, הערר מתקבל, כמפורט לעיל.