בש"פ 9041/08 סלימאן חיג'אזי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ( כב' השופט ר' שפירא ) מתאריך 17.9.08, במסגרתה נתקבלה בקשת המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; חבלה בכוונה מחמירה; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; ונהיגה בזמן פסילה.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.8.08 בשעה 3:45 או סמוך לכך, נהג העורר ברכבו, כשהוא יודע שהינו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה. העורר נהג בכביש הסמוך לכניסה המזרחית של הישוב עברון (להלן: הישוב ). בהגיעו לקרבת הכניסה לישוב, סימן לו השוטר מינץ דרור (להלן: השוטר מינץ ) לעצור בצד הדרך. העורר עצר את רכבו ואז ניגש אליו השוטר מינץ, פתח את דלת הרכב והורה לעורר לכבות את מנוע הרכב. בד בבד ניגש השוטר שטרית חי (להלן: השוטר שטרית ) לצידו השני של הרכב והורה גם הוא לעורר לכבות את מנוע הרכב. בשלב זה, כך לפי כתב האישום, לחץ העורר על דוושת הגז והחל בנסיעה מהירה שבמהלכה עלה עם הרכב על רגלו של השוטר שטרית. עוד נטען בכתב האישום כי במהלך בריחתו נסע העורר במהירות מופרזת, גרם לרכבים שהגיעו מולו לסטות הצידה מנתיב נסיעתם ולהולכי רגל שהיו באזור לקפוץ הצידה מן הדרך כדי להציל את חייהם. כתוצאה מן המעשים המיוחסים לעורר, נגרמה נפיחות לכף רגלו של השוטר שטרית והוא נזקק לטיפול רפואי.

3.

בתאריך 17.9.08 הורה בית המשפט הנכבד קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת ההחלטה ציין בית המשפט קמא כי יש ממש בטענות הסניגור בדבר אי תחולת העבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ושל חבלה חמורה בכוונה מחמירה בנסיבות המקרה, אך הוסיף כי סוגיות אלה יוכרעו במסגרת התיק העיקרי ואין בהן כדי להשליך על תוצאות הדיון בבקשת המעצר.

בית המשפט הנכבד קמא ציין כי לא התעוררה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה. בהמשך נקבע כי מעשיו של העורר מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו, הן כלפי הציבור בכלל והן כלפי אנשי משטרה (שהם האמורים לוודא כי הוא מקיים את תנאי חלופת המעצר, ככל שאלה יושתו עליו). עוד קבע בית המשפט הנכבד קמא כי שחרור לחלופת מעצר מותנה באמון שניתן לתת בעורר, שהוא יכבד את הוראות החוק, ואילו עורר המנסה להימלט מן המשטרה תוך כדי פגיעה או סיכון חיי שוטרים, הוא כזה שלא ניתן לתת בו אמון. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט הנכבד קמא, כשהעורר בהתנהגותו הצביע על כי הוא מסוכן ועל כי הוא אינו מכבד את הוראות אנשי המשטרה – אין מקום לשקול שחרורו לחלופת מעצר.

על כך מוגש ערר זה.

טענות העורר

4.

לטענת העורר, מעשיו אינם מעידים על מסוכנות רבה: נהיגתו הייתה בכביש עפר בשטחי חקלאות, שבו הסיכון לקרות תאונה נמוך יחסית, ותוצאות מעשיו לא היו חמורות. כן טוען העורר כי עברו אינו מכביד: יש לו אמנם 5 הרשעות קודמות שהסתיימו בקנס, או במאסר על תנאי, והעבירה הלא תעבורתית האחרונה שבה הורשע בוצעה בשנת 1997. עוד הוא מוסיף בעניין זה כי הרשעתו האחרונה בעבירה תעבורתית הינה בגין עבירה שבוצעה בחודש יולי 2007, והרשעתו הקודמת בעבירה תעבורתית הינה משנת 1994.

העורר מציין עוד כי הוא עובד באופן קבוע במשך שנים. כן הוא מציין כי לאחר בריחתו הוא התעשת והסגיר עצמו למשטרה, הודה במעשיו והביע חרטה, באופן המעיד על הכבוד שהוא רוחש לשלטון החוק. במהלך הדיון שנערך בפני הוסיף בא כוחו של העורר כי לא הייתה לעורר כוונה לעלות עם רכבו על רגלו של השוטר שטרית, וכי במקרים חמורים יותר ממקרה זה הוחלט על שחרור לחלופת מעצר. לביסוס טענה זו צירף בא כוחו של העורר מספר אסמכתאות. עוד הוסיף בא כוחו של העורר כי זאת הפעם הראשונה שהעורר נמצא מאחורי סורג ובריח, וכי אמצעיו הכלכליים דלים ביותר.

5.

בנוסף, חוזר העורר על טענותיו בעניין אי תחולת העבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ושל חבלה חמורה בכוונה מחמירה בנסיבות המקרה, אך מוסיף כי כיוון שבית המשפט הנכבד קמא קיבל את טענותיו בעניין זה, מופנה הערר אך כנגד הקביעות כי קיימת עילת מעצר כנגדו וכי לא ניתן לשקול שחרורו לחלופת מעצר.

לטענתו, יש מקום לכל הפחות לבחון שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

טענות המדינה

6.

בדיון שנערך בפני טענה באת כוחה של המדינה כי המעשים המיוחסים לעורר מעידים על זלזול בוטה ברשויות אכיפת החוק. בין השאר צוין כי העורר נתפס יומיים לפני האירוע ואז טען כי איננו מודע לכך שרישיון הנהיגה שלו נפסל. באת כוחה של המדינה הוסיפה כי העורר הסגיר את עצמו רק יומיים לאחר האירוע, ורק לאחר שהבין כי זהותו ידועה למשטרה. על כן, כך טוענת באת כוחה של המדינה, לא ניתן לייחס לפעולה זו של העורר משום הוכחה להיותו אדם נורמטיבי. עוד טענה באת כוחה של המדינה כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא גבוהה מאוד, וכי העובדה שהעורר הסגיר עצמו רק כעבור יומיים, יש בה כדי לעורר חשש לשיבוש הליכי משפט.

בשים לב לטיעונים אלה – המשיבה בדעה כי יש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש לי, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו, במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט הנכבד קמא לשם קבלת תסקיר מעצר ובחינת האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר שתוצע על ידו.

8.

המעשים המיוחסים לעורר אמנם חמורים הם, ויש בהם להעיד על נכונותו לפעול בדרכים פסולות כדי להתחמק מרשויות החוק, אף אם הדבר כרוך בסיכון עצמו ואחרים. זאת ועוד – המעשים המיוחסים לעורר אכן יש בהם לפגום באמון שניתן לתת בו, ואשר הוא הבסיס, כידוע, לכל אפשרות של שחרור לחלופת מעצר (השוו: בש"פ 1295/05 אלאטראש נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, ניתנה ביום 17.2.05)).

9.

על אף האמור לעיל, בנסיבות המקרה, וחרף מסוכנותו של העורר הנשקפת מן המעשים בהם הודה, אני סבור כי אין במצב הדברים כדי לקבוע באופן גורף שכל חלופת מעצר, יהא טיבה אשר יהא, לא תוכל להפיג את מסוכנותו באמצעי שפגיעתו פחותה ממעצר בפועל (השוו: בש"פ 5131/05 סוואעד נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, ניתנה ביום 26.6.05); בש"פ 59/05 אלאטראש נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, ניתנה ביום 6.1.05)).

בעברו של העורר אמנם הרשעות קודמות בביצוע מספר עבירות תעבורה וכן בביצוע עבירות אחרות, וביניהן עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אלא שפרט לעבירה תעבורתית אחת, הרשעותיו הקודמות של העורר – מקורן בעבירות שבוצעו על ידו לפני למעלה מעשר שנים .

כמו כן, אף אם, כטענת באת כוחה של המדינה, העורר הסגיר עצמו רק לאחר שנודע לו כי המשטרה מחפשת אחריו, הרי שניתן לומר שיש בכך כדי להעיד על כי הוא שם גבול לנכונותו להתחמק מן הדין, גם אם בשלב מאוחר משהיה עליו לעשות כן מלכתחילה.

10.

אשר על כן, לאחר התלבטות – הערר מתקבל בחלקו. הדיון יוחזר לבית המשפט הנכבד קמא לשם קבלת תסקיר מעצר ובחינת האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

אוסיף – כי אין בדברים שנאמרו כאן כדי להביע דעה בעניין האפשרות שהעורר אכן ישוחרר לחלופת מעצר סופו של דבר. אפשרות זאת צריכה להיבחן בהתאם לחלופה קונקרטית שתוצע, והיא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד קמא, אשר יבחן את הדברים לאחר שיוגש לו תסקיר המעצר, וישמעו טיעוני שני הצדדים.

העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בחיפה.