בש"פ 10228/08 סולטאן עמאראת נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 11.11.2008 בב"ש 21863/08 (סגן הנשיא, כבוד השופט י' טימור ) אשר הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

העובדות

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח, עבירה לפי סעיפים 62 ו-10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- הפקודה ); נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודה; נהיגה ללא תעודת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין ) והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2.

לפי כתב האישום, ביום 16.9.2008 בסמוך לשעה 21:20, נהג העורר בג'יפ מסוג פג'ארו (להלן - הג'יפ ) בכביש מספר 40 דרומית לנחל חצב (להלן - הכביש ) וזאת מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה ותעודת ביטוח בת תוקף ובהיותו בפסילה. באותה העת, נכח במקום כוח משפטרתי בפעילות לאיתור מבריחי סמים מהגבול המצרי. בשעה 21:20 דיווח תצפיתן כי הג'יפ מגיע בנסיעה מהירה מכיוון צפון לכיוון דרום. המשטרה הציבה מחסום דוקרנים גלוי על כביש 40 בצומת שדמה וזה סומן על ידי שני פנסים מהבהבים בצבע כחול. השוטרים שעמדו במקום חבשו כובעי זיהוי על ראשם, החזיקו פנסי מגלייט בידם ורכב מסוג האמר צבאי חסם את השול הימני ואת חלקו של הנתיב מכיוון דרום לכיוון צפון (להלן - המחסום ).

3.

בהמשך כתב האישום נטען כי העורר נהג במהירות גבוהה בג'יפ לכיוון המחסום ומשהבחין במחסום, בלם בחזקה, ביצע פניית פרסה במהירות ובפראות והחל לברוח לכיוון דרום. העורר לא שעה לקריאות שוטרי המחסום שצעקו לעברו "עצור משטרה" ורצו לכיוונו. שני שוטרים שנסעו באותה עת בג'יפ צבאי על נתיב הבריחה של העורר העמידו את הג'יפ הצבאי על הנתיב השמאלי מכיוון דרום, הדליקו את אורות הרכב והפעילו על גג הרכב פנס כחול מהבהב. העורר המשיך לנהוג במהירות גבוהה לעבר הג'יפ הצבאי ומשהבחינו השוטרים כי העורר איננו מתכוון לעצור את רכבו וכי הוא שועט לעברם במטרה להתנגש בהם, הסיטו אחורה במהירות את הג'יפ הצבאי וזאת על מנת למנוע פגיעה של הג'יפ בג'יפ הצבאי.

משהבחין העורר כי הג'יפ הצבאי נוסע לאחור, הסיט את הג'יפ בו נהג בחדות ונסע במהירות לעבר הג'יפ הצבאי במטרה להתנגש בו. השוטר שנהג בג'יפ הצבאי בלם במטרה למנוע את ההתנגשות, אולם חרף זאת, פגע העורר במזיד ושלא כדין בחלקו האחורי-שמאלי של הג'יפ הצבאי. העורר ואדם נוסף שהיה עימו ברכב נעצרו בסמוך לאחר מכן על ידי כוחות המשטרה.

הליכים קודמים

4.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא בחן את תיק החקירה בעניינו של העורר וקבע כי לנוכח העדויות של הנוכחים במקום, כפי שעלו מדו"חות הפעולה שאותם מילאו לאחר האירוע, קיימו ת כנגד העורר ראיות לכאורה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי אין בנמצא סימוכין לגרסת העורר

לפיה הג'יפ הצבאי הוא שהתנגש בו במכוון. בית המשפט קמא קבע עוד כי יש להחמיר עם נאשמים בעבירות מסוג זה וכי דינם של אלו להיות מאחורי סורג ובריח לנוכח מסוכנותם הרבה. אולם, חרף קביעתו זו, לנוכח גילו הצעיר של העורר ולנוכח העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, הורה בית המשפט קמא כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר בעניינו וזאת על מנת לברר האם קיימות נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות בחינה של חלופת מעצר.

ביום 11.11.2008, לאחר שתסקיר כאמור הוגש, קבע בית המשפט קמא כי העורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא ציין כי שירות המבחן הגיע למסקנה כי קיים פער בין תיאור מהלך חייו של העורר לבין חומרת האישומים בפניהם הוא ניצב; פער אשר מעיד על רמת הסיכון בהתנהגותו. חרף מסקנה זו, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר הואיל והעורר הינו אדם צעיר אשר ההליכים המשפטיים שאותם הוא מנהל וחווית המעצר מהווים עבורו אלמנט התרעתי שיש בכוחו לצמצם את הסיכון. לאחר ששקל את המלצת שירות המבחן, קבע בית המשפט קמא כי הואיל והוא לא מצא כי יש בנמצא נסיבות חריגות אשר מצדיקות לסטות מן הכלל לפיו אין להורות על שחרור נאשמים אשר מואשמים בעבירות הנ"ל, יוותר העורר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שלפניי.

טענות העורר

5.

לטענת העורר - באמצעות באת כוחו, עו"ד א' בר-ציון - שגה בית המשפט קמא משקבע כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. לטענתו, הוא טען בחקירתו כי הבחין בכביש אשר היה חסום על ידי אנשים, נבהל וחזר לעומת שהגיע. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי אין כל סימוכין בראיות כי הרכב המשטרתי פגע בו. לטענתו, בחקירתו במשטרה מסר כי הג'יפ הצבאי סטה לנתיב נסיעתו, ניסה להתנגש בו חזיתית ועל כן הוא פנה שמאלה ועצר, כאשר לאחר מכן הג'יפ הצבאי נסע אחורנית והתנגש בו. בנוסף, טוען העורר כי לאחר שנעצר השוטרים היכו אותו, טענה שכלל לא נבדקה על ידי בית המשפט קמא וכן כי כתב האישום לא פירט מיהם אותם שוטרים או מדוע שמותיהם חסויים, כאשר בתיק אין תעודת חיסיון.

6.

עוד טוען העורר כי במקום האירוע לא ביקר בוחן תנועה, כלי הרכב שהשתתפו באירוע לא נבדקו והג'יפ הצבאי בו התנגש, תוקן. לטענתו, בית המשפט קמא התעלם מטענותיו אלה, אשר מכרסמות בתשתית הראייתית נגדו.

7.

מוסיף העורר וטוען כי שחרורו של האדם הנוסף שהיה עימו ברכב והעובדה כי אף לא הוגש נגדו כתב אישום, מעידים על כך כי אין מדובר במקרה מובהק של סיכון חיי אדם ועל כן לא היה מקום להורות על הותרו במעצר. לטענתו, כתב האישום איננו מן החמורים הואיל והמרדף נמשך לאורך פרק זמן קצר, פחות מדקה, כאשר בסופו של דבר לא נגרם כל נזק ברכוש או בנפש, למעט לאותו ג'יפ צבאי אשר, כאמור, תוקן. כמו כן, טוען העורר כי הנזק שנגרם לג'יפ הצבאי עולה בקנה אחד עם גרסתו ביחס לאירוע ולפיה הג'יפ הצבאי היה זה שהתנגש בו.

8.

בנוסף, טוען העורר כי תסקיר שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר הואיל והוא התרשם כי הוא ערך מאמצים לנהל אורח חיים תקין ופעיל על פי ערכים חיוביים. העורר מציין בנוסף, כשיקולים המצדיקים את שחרורו לחלופת מעצר, את גילו צעיר, את העובדה שהוא מנהל אורח חיים דתי, את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי ואת העובדה שהוא עבד בעבר בעבודה קבועה. לטענת העורר, שירות המבחן התרשם מן הערבים שהוצעו, אשר לטענתו הינם דמויות סמכותיות אשר יש ביכולתן להציב לו גבולות.

9.

לבסוף, טוען העורר כי נסיבות האירוע אשר, לטענתו, מצויות ברף הנמוך של מקרים מסוג זה בנוסף לנסיבותיו האישיות, הן כשלעצמן, מהוות נסיבות מיוחדות בתיק, בהתאם לקביעתו של בית המשפט קמא, אותן יש לשקול לזכותו ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר.

לנוכח כל האמור לעיל, מבקש העורר לשחררו לחלופת מעצר.

טענות המשיבה

10.

לטענת המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד נ' לולב - טענת הכרסום בראיות מתייחסת רק לסוף האירוע. לטענתה, העורר לא חלק על העובדה שנטענה כלפיו לפיה הוא נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח בזמן פסילה וכן לא חלק על כך שהוא נמלט מהמחסום. לטענתה, בריחתו של העורר נמשכה לאורך מרחק של 500 מטרים עד שהוא נתקל במחסום השני, כאשר גם בהגיעו אליו לא מצא לנכון העורר לעצור, למרות שאותו מחסום היה מואר.

11.

באשר לטענת העורר כי הג'יפ הצבאי תוקן וכי נמנע ממנו לבחון את זירת האירוע על ידי מומחים מטעמו, טוענת המשיבה כי מקומה של טענה זו להתברר בפני בית המשפט הדן בתיק. לטענת המשיבה, טענה זו של העורר הינה מינורית לנוכח העובדה כי העורר נהג ללא רישיון נהיגה וביטוח בתוקף ולנוכח בריחתו מן השוטרים, אשר העידו כי חששו לחייהם, כאשר רק ברגע האחרון הספיקו לבצע נסיעה אחורה על מנת למנוע התנגשות. בנוסף, טוענת המשיבה כי אכן, בדרך כלל מתבקש מעצרו של נוסע אשר נמצא ברכב במהלך אירוע, אולם בקשה כאמור תוגש רק כאשר יש "קשר עברייני" בין אותו נוסע לבין הנהג של אותו רכב.

12.

לבסוף, טוענת המשיבה כי אין התמודדות בתסקיר המעצר עם הקיצוניות שבמעשי העורר. לטענתה, הנהיגה הפרועה של העורר, על רקע העובדה כי הוא הורשע בעבר ב-25 עבירות תעבורה, מצביעה על כך כי אין מקום לתת בו אמון ועל כן, יש לדחות את הערר ולהשאיר את העורר מאחורי סורג ובריח.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על צרופותיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל למסקנה כי דין הערר להידחות.

14.

אין מחלוקת בין הצדדים כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה כי נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח במהלך תקופה בו רישיונו נפסל וכן כי נהג באופן המסכן חיי אדם בנתיב תחבורה. המעשים המיוחסים לעורר והראיות לכאורה הקיימות בתיק מקימות נגדו את חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים ) ומשכך, יש להורות על השארתו במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

15.

בהתאם לסעיף 21(ב)(1)לחוק המעצרים משקמה כנגד נאשם עילת מעצר, שומה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר אשר תפחית את הפגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע בדין. מסוכנותו של העורר במקרה שלפניי באה לידי ביטוי בשלב בו, לנוכח זיהוי המחסום, הוא מבצע פניית פרסה במהירות ובפראות כאשר מיד לאחר מכן הוא מתחיל להימלט לכאורה מהשוטרים במהירות גבוהה, תוך שהוא נוהג באופן אשר עלול היה לסכן נהגים אחרים בכביש. אמנם, בית משפט זה קבע במספר החלטות בעבר - לאחר שבחן את נסיבותיו של כל מקרה לגופו - כי אין מניעה להורות על שחרור נאשמים לחלופת מעצר בעבירות דומות לעבירות בהן הואשם העורר [ראו למשל: בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב (לא פורסם, 15.11.2005); בש"פ 1295/05 אלאטראש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.2.2005)] אולם, בנסיבות המקרה שלפניי סבורני כי אין מקום להורות על שחרור כאמור. המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על זלזול ברשויות אכיפת החוק ונהיגתו הפרועה לכאורה, בזמן פסילה, תוך שהוא מתעלם ממחסום ברור ונראה לעין, מעידה על חוסר מורא ועל מוכנותו ליטול סיכונים בלתי סבירים.

אכן, שירות המבחן המליץ בתסקיר שהגיש לבית המשפט קמא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם המלצת שירות המבחן משמשת ככלי עזר לבית המשפט ואין היא מחייבת אותו [ראו: בש"פ 5031/05 דבסאן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.2005); בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 30.10.2008)]. לנוכח הנימוקים שפורטו לעיל; לנוכח נהיגתו של העורר ללא רישיון רכב וללא ביטוח ובזמן פסילה ולנוכח הרשעתו של העורר ב-25 עבירות תעבורה שונות בתוך פרק זמן של כחמש שנים, לא מצאתי שניתן לתת אמון בעורר. בנוסף, חוסר המורא של העורר מפני החוק, אשר נלמד מהמעשים המיוחסים לו, הוא כשלעצמו מהווה שיקול מרכזי בהחלטתי שלא להיעתר לבקשה המפורטת בערר.

16.

אין להתעלם מטענות העורר בנוגע לשלב בו נפגע הג'יפ הצבאי ובאשר לטענתו - אשר לא קיבלה מענה ראוי על ידי המשיבה - כי אותו ג'יפ תוקן. אולם, שלב זה היה השלב הסופי של האירוע והבירור העובדתי בעניין ייעשה בפני הערכאה הדיונית.

17.

לבסוף, סבורני כי אין ממש בטענת העורר לפיה העובדה כי האדם שישב לידו בג'יפ במהלך האירוע לא נעצר מצביעה על כך שהמשיבה סבורה כי אין מדובר באירוע חמור. לאדם שישב ליד העורר במהלך האירוע לא היה קשר למעשים המיוחסים לעורר ועל כן לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום, לא כל שכן בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים.

לנוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה. העורר יוותר במעצר עד לסיום ההליכים בעניינו.