בש"פ 8249/09 מדינת ישראל נ. אוסמא אבו עסא

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בב"ש 21749/09 מיום 14.10.2009 בה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו והוא שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים.

כתב האישום

1.

ביום 9.9.2009 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין ), חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 62 וסעיף 10 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ), נהיגה ברכב שאינו מורשה בנסיעה לפי סעיף 2 וסעיף 62 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח [לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

על פי כתב האישום ביום 5.8.2009 נהג המשיב, שאין לו רישיון ומעולם לא הונפק לו רישיון, ברכב אשר אינו מורשה נסיעה מאז 4.9.2008. שוטרי ניידת משטרתית אשר נסעו בכביש הבחינו ברכב המתקרב וזיהו אותו כרכב אותו חיפשו בהקשר לאירוע אחר. המשיב זיהה את הניידת, ביצע פניית פרסה והחל לנסוע במהירות. השוטרים החלו לדלוק אחר המשיב, כשהם מפעילים אורות כחולים מהבהבים על גג הניידת ומורים למשיב לעצור. המשיב המשיך בנסיעה מהירה על דרך עפר מספר קילומטרים כאשר הניידת המשטרתית דולקת אחריו כל העת. בשלב מסוים נכנס המשיב למתחם מגורים בפזורה הבדואית המורכב ממבני קבע וצריפי מגורים והמשיך לנסוע במהירות רבה בדרך עפר החוצה את מתחם המגורים. באותה העת עמדו מספר הולכי רגל על דרך העפר ולמרות זאת המשיך המשיב לנסוע במהירות לעברם. דריסתם של הולכי רגל אלו נמענה רק בזכות העובדה שהצליחו לנוס לצדדים מפני רכבו של המשיב. בשל הסכנה לחיי הולכי הרגל במתחם המגורים האטו שוטרי הניידת את מהירות נסיעתם והמשיב הצליח להימלט.

הליכים קודמים

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה לבית המשפט המחוזי למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה טענה העוררת כי ברשותה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. הראיות בתמצית הן: דו"חות והודעות שוטרים לעניין נסיבות המרדף; זיהוי המשיב כנהג הרכב; תמונות שצולמו וסרט שחזור המרדף. בבקשתה ציינה העוררת את עברו הפלילי של המשיב. כן נטען, כי במקרה דנן קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -

מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) שכן קיים חשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור בשים לב לאופי העבירות המיוחסת לו, כאשר מסוכנותו מתעצמת נוכח העובדה שביצע כביכול את העבירות כאשר הוא ממתין לגזר דינו בתיק אחר בו הורשע. בנוסף נטען כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכן קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב ימלט מאימת הדין באם ישוחרר וזאת בשל המיוחס לו בכתב האישום ולפיו ניסה להימלט מן השוטרים תוך סיכון חיי אדם וכן לנוכח העובדה שהמשיב ידע כי הוא דרוש לחקירה (בגין תיק אחר) אולם נמנע מלהתייצב לחקירה זו. לטענת העוררת לא קיימת חלופת מעצר לאור הנסיבות והתנהגותו של המשיב.

3.

ביום 9.9.2009 נערך דיון בבקשת העוררת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בשל בקשת בא כוח המשיב ובהסכמת העוררת, החליט בית המשפט המחוזי על דחיית הדיון ליום 14.9.2009. בדיון שנערך ביום זה קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. בהתייחס לטענות בא כוח המשיב בדבר חלופת מעצר, נקבע כי המשיב, חרף גילו הצעיר, אינו נעדר עבר פלילי. נמצא כי בעבר הוא נדון ללא הרשעה בבית המשפט לנוער לעבודות שירות ולפיקוח שירות המבחן, בגין עבירות של רכוש בשבעה תיקים. כמו כן, המשיב הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בריחה ממשמורת חוקית ותקיפת שוטר, אך טרם נגזר דינו. לפיכך, נקבע כי מדובר "באדם צעיר, שלא ניתן לומר בשלב זה כי הוא ראוי לאימון בית המשפט וכי ניתן לסמוך עליו כי יקיים את תנאי שחרורו לחלופת מעצר אם ישוחרר". יחד עם זאת, בהתחשב בגילו הצעיר ובכך שטרם נגזר דינו בתיק בו הורשע, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר יבחן, בין היתר, את חלופת המעצר ואת הערבים שהוצעו על ידו. ביום 13.10.2009 התקבל תסקיר המעצר משירות המבחן. התסקיר המליץ על שחרורו של המשיב למעצר בית בביתו של אביו ובפיקוח של ערב נוסף שנבחן על ידי שירות המבחן.

4.

ביום 14.10.2009 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בית מוחלט בבית אביו. נקבע כי המשיב יהיה תחת פיקוחו של אביו בכל שעות היממה ובהעדרו תחת פיקוחו של הערב הנוסף שנבחן על ידי שירות המבחן. בנוסף, הוטל על המשיב לחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח ואילו על הערבים הוטל לחתום על ערבות צד ג' בסך 7,500 ש"ח כל אחד להבטחת קיום תנאי שחרורו והתייצבותו למשפט. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי על הפקדת ערובה כספית בסך 25,000 ש"ח כאשר מחצית הסכום תופקד כתנאי לשחרורו של המשיב ממעצר.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי בהחלטתו הקודמת, מיום 14.9.2009 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום ואף כי קיימת עילת מעצר נגדו. בהתייחס לתסקיר שהוגש נקבע כי התסקיר הינו חיובי וממנו עולה כי מדובר בבחור בן 20, בוגר 12 שנות לימוד, שכיום עובד. התסקיר התייחס לעברו הפלילי של המשיב, ונקבע כי חרף העובדה שהוא לא כלל פירוט של אותו הליך בו הורשע המשיב (ת.פ. 1128/09), לא מדובר בפגם היורד לשורש העניין. בית המשפט המחוזי ציין כי חלופת המעצר נבחנה על ידי שירות המבחן אשר מצא כי היא ראויה וכי הערבים המוצעים מודעים למחויבותם ומסרו כי במקרה שיופרו תנאי המעצר הם ידווחו על כך לרשויות החוק. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי שירות המבחן שקל להמליץ על אפשרות שחרור המשיב בתנאי איזוק אלקטרוני, אולם לא הובאה בפניו המלצה בעניין מאחר והדבר אינו אפשרי מבחינה טכנית. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי בהמלצה להוסיף איזוק אלקטרוני אין משום הבעת ספק בנאותות החלופה אלא חיזוק לה. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי במקרה דנן לא התקיימו הנסיבות המיוחדות המצדיקות אי קבלת המלצת שירות המבחן ולפיכך הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, ומבלי להפחית מחומרת העבירות המיוחסות למשיב, יש לשחררו כאמור לחלופת המעצר ולקבל את המלצתו של שירות המבחן.

טענות העוררת

5.

העוררת טוענת כי טעה בית המשפט המחוזי כשקבע כי ניתן ליתן אמון במשיב שיקיים את תנאי השחרור שהוטלו עליו על ידי בית המשפט, מבלי שנתן את מלוא המשקל הראוי לעברו הפלילי הכולל, בין היתר, אישומים ללא הרשעה בשורה של עבירות רכוש ולהרשעתו הקודמת מהעת האחרונה של המשיב בת.פ. 1128/09 בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בריחה ממשמורת חוקית ותקיפת שוטר. לדברי העוררת עיון בפרטי כתב האישום בו הורשע העורר מלמד כי אין למשיב מורא מן החוק ואוכפיו, ולא ניתן ליתן בו אמון שיקיים תנאי שחרור כלשהם.

לטענת העוררת בנסיבות המקרה דנן לא היה מקום להעניק משקל מכריע להמלצה החיובית של שירות המבחן בעניינו של המשיב. לדבריה, אין בית המשפט כפוף להמלצה חיובית של שירות המבחן ולכן לאור עברו הפלילי של המשיב, לאור נסיבות העבירות בהן הוא מואשם - המלמדות, לפי העוררת, על נכונותו לסכן חיי אדם ולהסתכן בעצמו לצורך התחמקות משוטרים - ולאור העובדה שנמנע מלהתייצב לחקירה במשך חודש שלם, יש חשש להימלטותו מהדין ולאי קיום תנאי השחרור שהוטלו עליו. לטענת העוררת טעמים אלו מצדיקים סטייה מהמלצתו החיובית של שירות המבחן.

עוד טוענת העוררת כי חלופת המעצר שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי אינה ראויה שכן אביו של המשיב כבר נפסל בעבר מלשמש ערב לשחרורו של המשיב, זאת במסגרת הבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים שהוגשה בת.פ. 1128/09 (ב"ש 1907/09) לבית משפט השלום בבאר-שבע. פסילתו של האב נבעה מכך שבפעם הקודמת בה היה המשיב דרוש חקירה לאחר שנמלט ממעצר, ידע האב במשך חודשיים כי המשטרה מנסה לאתר את בנו אך נמנע מלמסור למשטרה היכן הוא נמצא. העוררת טוענת כי עובדה זו הופכת את האב לערב בלתי מתאים שלא ניתן לסמוך עליו.

לסיום טוענת העוררת כי היעדרו של איזוק אלקטרוני מחליש עוד יותר את איכות החלופה. לדבריה טעה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מלהורות על איזוק אלקטרוני בשל הנימוק הטכני של העדר קו טלפון במקום החלופה. לדברי העוררת אין בקושי הטכני להתקין איזוק כדי לאיין את נחיצותו.

6.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי היום, טענה העוררת באמצעות באת כוחה, עו"ד ג'ויה שפירא, כי טעותו המרכזית של בית המשפט המחוזי היתה תפיסתו לפיה יש ליתן משקל מכריע לתסקיר. על פי הנטען בית המשפט אינו מחויב לתסקיר. במקרה דנן, נטען כי המשיב אינו ראוי לאמון בית המשפט כפי שאף ציין בית המשפט המחוזי בהחלטותיו הקודמות. לטענת העוררת ישנו חשש להימלטות המשיב מהדין וזאת לאור הנסיבות המתוארות בכתב האישום שהוגש נגדו בתיק אחר בו נטען כי המשיב זרק כביכול חפצים לכביש במהלך מרדף משטרתי ולאחר שנתפס, נאזק והובא לתחנת המשטרה, הוא נמלט מן המקום ובמשך חודשיים לא אותר על ידי המשטרה. התנהגות זו לטענת העוררת, מלמדת כמעט על שיטת פעולה כאשר מסתכלים על המיוחס למשיב בתיק הנוכחי. עוד נטען, כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המשיב למד את לקחו מהמעצר הממושך בו היה הנתון, הינה שגויה. לטענת העוררת המשיב לא היה במעצר במשך שלושה חודשים כפי שצויין בהחלטה, אלא במשך חודש וחצי ומעבר לכך התסקיר אינו מלמד כי למד את לקחו ויציית לחוק.

באת כוח העוררת המשיכה וטענה כי בין כך ובין כך, חלופת המעצר שנבחרה במקרה דנן אינה ראויה. על פי הנטען האב - שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי כמפקח - נפסל בעבר מלשמש כמפקח על ידי בית משפט השלום. העוררת הגישה דו"ח פעולה ממנו עולה כי בעבר, כאשר חיפשה המשטרה אחר המשיב, היא הגיעה לביתו לפחות פעמיים. לטענתה האב לא שיתף פעולה עם המשטרה. עוד הוסיפה העוררת וטענה כי גם מהתסקיר עולה כי שירות המבחן "אינו שלם" לגמרי עם ההחלטה לשחרר את המשיב וסבר כי במקרה דנן יש צורך באיזוק אלקטרוני, אשר אינו אפשרי מטעמים טכניים. על פי הנטען, העובדה שלא ניתן להתקין איזוק אלקטרוני אינה אומרת שאמצעי זה אינו נדרש.

7.

המשיב, באמצעות בא כוחו, עו"ד יפתח רפאלי, טוען כי התסקיר שהוגש הינו מפורט וממצה. נטען כי התסקיר אינו מתעלם מהסיכון הגלום במשיב, אך בסופו של יום – בהחלטה מנומקת - הוא קובע כי יש חלופה שיש בה כדי לאיין את המסוכנות. לטענת בא כוח המשיב אין מקום בשלב זה לשקול שיקולי ענישה או שיקולים הרתעתיים, וכי הדבר היחיד הטעון בחינה הוא יכולתה של חלופת המעצר לאיין את המסוכנות. בהמשך, טען בא כוח המשיב כי הוא אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה אולם לטענתו העוררת הפריזה במיוחס למשיב בכתב האישום וכי הדברים כמעט ויצאו מהקשרם. לטענתו לא מדובר בנהיגה פרועה וספק אם היא היתה מסוכנת. יחד עם זאת, נטען כי גם אם מדובר היה בנסיעה מסוכנת, אין מדובר בנהיגה מסוכנת במדרג הגבוה. בהתייחס לסיכון חיי אדם – בא כוח המשיב טען כי אין בידיו את השחזור שערכו השוטרים, אולם לטענתו מדו"חות הפעולה עולה שאין בהירות בעניין ואף נטען כי ישנן סתירות בין עדויות השוטרים.

עוד הוסיף בא כוח המשיב וציין כי מדובר באדם בן 20, בוגר 12 שנות לימוד ללא עבר פלילי מכביד. לטענתו לו היה המשיב מסכים להיות סייען, תיק זה לא היה מגיע כלל לבית המשפט.

לגבי החלופה המוצעת, נטען כי מדובר בשני ערבים שנבדקו ונמצאו ראויים על ידי שירות המבחן. לגבי האב – נטען כי שירות המבחן פגש אותו והתרשם ממנו וכי ישנן החלטות בהן בית המשפט מצא שהוא מתאים. בהתייחס לערב הנוסף, נטען כי מדובר באדם נורמטייבי, ללא עבר פלילי, אשר נמצא כעת בפנסיה ויכול לפקח על המשיב. כן נטען כי הערב אף שימש בעבר כמפקח. לבסוף מציין בא כוח המשיב את הערבות הכספית שנדרש המשיב להפקיד, בסך 25,000 ש"ח, כאשר לטענתו מדובר בסכום גבוה ביותר. על פי הנטען, המשיב לא הגיש ערר על גובה הסכום מאחר והוא מודע לכך שאין אפשרות לאיזוק אלקטרוני ולפיכך נטען כי יש בסכום שנקבע כדי להרתיע הן את הערבים והן את המשיב.

8.

בתגובה, ציינה באת כוח העוררת כי המסגרת המתוארת בכתב האישום מלמדת על נהיגה פראית והעדות לכך היא העובדה שהשוטרים לא הסכימו לסכן חיי אדם והפסיקו את המרדף. עוד נטען כי אומנם למשיב אין עבר פלילי מכביד אולם לאופי העבירות יש משמעות במקרה דנן. לבסוף נטען כי הערב השני שנבחר על ידי בית המשפט מפקח על מספר אנשים בו זמנית ויש בכך כדי להחליש את חלופת המעצר.

הכרעה

9.

לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ושמעתי טענות על פה. בסופו של יום, ולא בלי לבטים, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרורו של העורר לחלופת מעצר אולם מצאתי מקום להחמיר בתנאי השחרור כפי שיפורט בהמשך הדברים.

10.

נדמה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום וכן לעניין עילת המעצר. יחד עם זאת, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם ניתן להפיג את החשש ממסוכנותו של הנאשם או משיבוש הליכים באמצעות חלופת מעצר [ראו: בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב (לא פורסם, 15.11.2005) (להלן: עניין מוחרב )]. בענייננו אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. כפי שפורט בעניין מוחרב , בפסיקתו של בית משפט זה ניתן למצוא החלטות בהן נדחו עררים שהגישו נאשמים על החלטה לעצרם עד תום ההליכים בעבירות דומות. יחד עם זאת, ניתן למצוא גם החלטות אחרות בהן שחרר בית משפט זה לחלופת מעצר בעבירות שעניינן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, על אף שהדגיש את חומרתן ומסוכנותן של עבירות אלה (ראו: עניין מוחרב , לעיל והאסמכתאות שם). כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו.

11.

במקרה דנן, קביעתו של בית המשפט המחוזי התבססה על המלצת שירות המבחן והתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב ובו המלצה חיובית לשחרורו לחלופת מעצר

בפיקוח אביו ובפיקוח ערב נוסף, כפי שפורט לעיל. בהתייחס לטענת העוררת לפיה בתיק אחר נמצא שהאב אינו מתאים לשמש כמפקח בחלופת מעצר, הרי שמול החלטה זו קיימת החלטת בית המשפט המחוזי בענייננו בה נמצא כי האב מתאים לתפקיד, וניתן לומר כי כפות המאזניים במקרה דנן כמעט ומאיינות. בעניין זה יש להעיר כי על פי התסקיר, והחומר שהוגש לעיוני על ידי בא כוח המשיב, שימש האב בעבר כמפקח. מהתסקיר עולה כי שירות המבחן התרשם כי

האב דואג לבנו השוהה במעצר. אשר למפקח השני שהוצע, הרי שמהתסקיר עולה כי מדובר באדם נורמטיבי ששימש בעבר כמפקח בחלופת מעצר. שירות המבחן התרשם כי השניים מודעים למחויבותם לשמש כחלופת מעצר עבור המשיב. על כך יש להוסיף כי העורר, צעיר בן 20, בוגר 12 שנות לימוד וללא עבר פלילי מכביד יתר על המידה.

12.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות המיוחסות למשיב בעניין שבנדון, וגם לא נעלם מעיני אופי העבירות שיוחסו למשיב בתיק האחרון בו הורשע. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחמיר בחלק מהתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי כך שהפקדת הערובה הכספית בסך 25,000 ש"ח תשולם כולה במלואה כתנאי לשחרור המשיב ממעצר. כמו כן, סכום ערבות צד ג' שנקבע יוגדל לסך של 25,000 ש"ח לכל אחד מהערבים. יתר התנאים שנקבעו יישארו בעינם.

13.

סוף דבר: הערר נדחה חלקית כפי שפורט לעיל. המשיב לא ישוחרר לחלופת המעצר עד למילוי מלוא התנאים המפורטים בסעיף 12 לעיל.