בש"פ 6509/08 תאאר ותד נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.7.08 בב"ש 90879/08 (כבוד השופט ג' נויטל ), במסגרתן הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

כתב האישום

2.

ביום 13.4.08 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד העורר (ת.פ. 40108/08 ). ביום 16.4.08 תוקן כתב האישום (וזה נמסר לעיוני על ידי המשיבה בעת הדיון לפני, לאחר שלא צורף לערר). כתב האישום המתוקן מייחס לעורר עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין )); אי ציות לרמזור (לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה )); סטייה מנתיב תחבורה (לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה); נהיגה בזמן פסילה (לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961); קבלת דבר במרמה (לפי סעיף 415 לחוק העונשין); החזקת רכוש החשוד כגנוב (לפי סעיף 413 לחוק העונשין); וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין).

3.

על פי הנטען בכתב האישום, העורר ביצע את העבירות האמורות יחד עם אדם נוסף בשם מישל מויאל (להלן – מויאל ), אשר כתב האישום מופנה גם כנגדו. בכתב האישום נאמר כי בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר ביום 9.4.08 עזבו העורר, מויאל ומספר אחרים (איתם הייתה לעורר היכרות מוקדמת) את מועדון "הראיין" הממוקם ברחוב המסגר בתל-אביב. העורר נהג ברכבו של אחד ממכריו (בעודו פסול מלנהוג), ואילו מויאל נהג ברכב נוסף עם שאר המכרים. בסמוך לכך, הגיעו שני הרכבים לתחנת דלק ברמת גן, שם הורה העורר לעובד התחנה (להלן – המתלונן ) למלא את מיכל הדלק שברכב, תוך שהוא מציין כי ישלם עבור הדלק במזומן. כאשר הסכום לתשלום הגיע לכ-180 ש"ח, העורר הורה לעצור את התדלוק וציין ששכח את ארנקו. לאחר מכן, נכנס העורר לרכב ונמלט מהמקום, כשבעקבותיו הרכב השני.

עוד נטען בכתב האישום, כי בעקבות פניית המתלונן למשטרה ומסירת מספר הרישוי של אחד הרכבים, איתרה וזיהתה ניידת משטרה את השני הרכבים כשהם חוצים באור אדום ובמהירות גבוהה את צומת הרחובות ביאליק ואבא הילל ברמת גן. לאחר מכן, התפתח מרדף אחר הרכבים שכלל מספר ניידות משטרה, וזאת לאורך מספר רחובות ותוך שהרכבים חוצים בדרכם מספר צמתים כשבכיוון נסיעתם אור אדום ברמזור. עוד מתואר, כי במהלך המרדף סיכנו העורר ומויאל סיכון ממשי את המשתמשים בדרך. המרדף הסתיים לאחר שרכבו של העורר נחסם. בשלב זה סירב העורר לבקשת שוטר לצאת מהרכב ורק בעזרת שוטר נוסף הוא הוצא ממנו. כמו כן, בחיפוש ברכב בו נהג העורר נמצאו שני טלפונים סלולאריים ושלושה שטרות של מאה דולר שיש לגביהם חשד שהם גנובים.

ההליכים עד כה

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה על ידי המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו (ב"ש 90879/08). בבקשתה טענה המשיבה כי בידה ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו וכי לאור מעשיו נשקפת מהעורר סכנה לציבור. בנוסף, נטען כי הימלטותו של העורר מהמשטרה ואופן נהיגתו במהלך המרדף מעידים על כוונתו לשבש הליכי משפט. לסיכום, נטען שנוכח חומרת העבירות לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר.

כפי שעולה מהערר, ביום 29.5.08 התקיים דיון בבקשת המשיבה ובו העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ואף לקיומה של עילת מעצר ומכאן כי ביקש להציג חלופת מעצר. עוד מצוין בערר, כי בדיון שנערך ביום 15.6.08 הציע העורר כחלופת מעצר את שחרורו

למעצר בית (בכפר ג'ת) תחת פיקוחם של אביו ואחיו.

5.

ביום 6.7.08, ולאחר קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית המשפט קמא נימק את החלטתו, בין השאר, על כך שניתן ללמוד מעצם המעשים המתוארים בכתב האישום ובהתחשב בכך שאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, על "מסוכנות גבוהה שלא ניתן לאיינה בחלופה" (עמ' 20 להחלטה). עוד הדגיש בית המשפט קמא, כי לעורר עבר תעבורתי הכולל 19 הרשעות קודמות ומספר תיקים פליליים פתוחים, לרבות, בגין עבירות דומות לאלו שבענייננו. בית המשפט קמא אף התייחס להמלצת שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר הבית בפיקוחו של אביו ואחיו, וציין כי לא ניתן לנקוט בחלופה במקרה זה, בין השאר, משום שהמפקחים המוצעים הינם אותם אלו אשר נוכחותם באופן רגיל בחיי העורר לא הצליחה למנוע את ביצוע העבירות האמורות. בנוסף, צויין כי, אין מ דובר בפעם הראשונה שסוגיית השכרות עולה בעניינו של העורר (וזאת בניגוד לדבריו של העורר כי באירוע היה העורר נתון בפעם הראשונה בחייו תחת השפעת אלכוהול); וכי בתסקיר אין התייחסות מספקת לתיאור המעשים שבכתב האישום.

מכאן הערר שבפניי.

נימוקי הערר

6.

העורר, באמצעות בא כוחו עו"ד ד' באומן, מבקש לשחרורו לחלופת מעצר. בערר ובדיון שלפני, נטען כי לעורר אין כל עבר פלילי וכי בית המשפט קמא שגה כאשר התיר לתביעה לטעון בעניין התיקים הפתוחים כנגד העורר, לגביהם כלל לא ידוע אם הוגשו כתבי אישום או אם לאו ומה מצוי בחומר החקירה בתיקים אלו (וממילא המשיבה לא הגישה אותם לעיון בית המשפט). לשיטתו של העורר, בית המשפט קמא טעה בפרשנות המצב המשפטי וכי כאשר בוחנים בקשה למעצר עד תום ההליכים אין להתחשב בתיקים עומדים ותלויים, אלא רק על "מעשה פלילי מוכח". עוד צויין, כי הדברים שנעשו הינם מנוגדים להנחיית פרקליטות המדינה בנושא משנת 2003. הסתמכותו של בית המשפט על קיומם של תיקים פתוחים אלו כנגד העורר מהווה, כפי שנטען, "פגיעה חמורה בחזקת החפות" של העורר ובזכותו להליך הוגן. בנוסף נטען, כי טעה בית המשפט קמא כאשר ביקש ללמוד בהחלטתו בעניינו של העורר ממקרים קודמים בעלי נסיבות חמורות וקשות מאלו של העורר.

עוד טוען העורר, כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי אין בתסקיר המבחן התייחסות מהותית לכתב האישום וכי שירות המבחן "ידע אל נכון את מלוא התמונה והכיר את כתב האישום" ושהתסקיר הינו יסודי ומקיף. לשיטתו, גם לו סבר בית המשפט קמא כי התסקיר אינו מספק צריך היה לבקש משירות המבחן הבהרות ולא להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

עוד נטען, כי בית המשפט קמא טעה כאשר פסל את המפקחים שהוצעו בחלופת המעצר. לטענת העורר, מהתסקיר עולה כי בשנים האחרונות העורר, בן ה-26, לא התגורר בסביבת המפקחים המוצעים ועל כן לא ניתן לומר כי לא הצליחו למנוע עד כה מהעורר מלבצע עבירות. העורר מדגיש כי המפקח המוצע, אביו של העורר, הינו מנהל בית ספר במקצועו המבין את האחריות המוטלת עליו; וכי שירות המבחן סבור כי מדובר בחלופת מעצר סבירה. כן נטען כי חלופת המעצר המוצעת מפיגה את המסוכנות הנטענת של העורר במישור התעבורתי, שכן היא "מורידה אותו מהכביש" וכי בניגוד לטענת המשיבה, העורר מעולם לא הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות.

טענות המשיבה

7.

באת כוח המשיבה, עו"ד אשרה פטל, סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וסבורה כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי חלופת מעצר.

לשיטת המשיבה, אכן ישנה בעייתיות בהעלאת הטענות בדבר התיקים הפתוחים (או תיקי מב"ד – ממתין לבירור דין). באופן עקרוני ועל פי הנחיית פרקליטות המדינה האמורה לעיל, לרוב אין מציינים תיקים אלו. עם זאת, ישנם חריגים להנחיה האמורה – העולים בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה – בהם ניתן לטעון במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים לעניין תיקי מב"ד. לטענת המשיבה, בענייננו ניתן היה להעלות את קיומם של תיקי המב"ד, מאחר שהם רלוונטיים להוכחת עילת המעצר ומשום שהם עוסקים במעשים דומים לאלו בהם מואשם העורר במקרה הנוכחי.

עוד נטען, כי בית משפט קמא היה מודע לקיומם של חריגים אלו וקבע כי מדובר בטענות "רלוונטיות". יתרה מכך, בענייננו חלק מאותם תיקים שצויינו בהחלטת בית המשפט קמא כתיקים פתוחים, לא נטענו בעלמא, אלא הוצגו בטיעוני המשיבה לפניו כמקרים בהם כבר הורשע העורר ושהסתיימו בפסילתו מלנהוג. כך, למשל, באשר למקרה בו הורשע בעורר בנהיגה בקלות ראש ולגבי מקרה אחר בו נפסל רישיונו למשך חצי שנה בשל נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

עוד טענה המשיבה, כי בית המשפט המחוזי לא ביסס את החלטתו רק בהסתמך על תיקי המב"ד של העורר וכי די בעברו התעבורתי השלילי המוכח בכדי להגיע למסקנה שנקבעה. בנוסף, המשיבה סבורה שאין לתת אמון בעורר לאחר שביצע את המעשים כשהוא פסול מלנהוג ולאחר שציין בפני שירות המבחן כי מ דובר בפעם הראשונה שבה הוא נמצא תחת השפעת אלכוהול, למרות שבכתב אישום שהוגש כנגדו במקרה קודם צויין שנהג תחת השפעת אלכוהול. המשיבה הדגישה כי נסיבות המרדף הן חמורות וכוללות מספר עבירות רב, ומכאן ניתן ללמוד על מסוכנותו הרבה של העורר.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בערר, שמיעת טענות הצדדים וקריאת האסמכתאות עליהם הסתמכו באי כוחם של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. בא כוחו של העורר ביקש לאבחן את נסיבות המקרה שלפניי ממקרים אחרים בהם החליט בית משפט זה על דחיית עררים דומים, בטענה שמ דובר במרדפים "פרועים" יותר ובמעשים חמורים בהרבה, ולעומת זאת, ביקש שנשווה את עניינו של העורר למקרים בהם הוחלט על שחרור ממעצר [בש"פ 11150/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.08); בש"פ 2518/08 שוקרי אל חי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.3.08); בש"פ 2719/08 הנו פארס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.4.08); בש"פ 3950/08

עארף אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.08); בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' טאהה מוחרב (לא פורסם, 15.11.05)(להלן – עניין טאהה )].

9.

המקרה שלפניי אינו זהה למקרים המובאים לעיל. ניתן למצוא נסיבות המבחינות בין עניינו של העורר לבין אותם המקרים. ואכן, כל מקרה ונסיבותיו צריך שייבחן באופן אינדיבידואלי בהתאם לנאשם ולנסיבותיו האישיות, ובפרט, כאשר מ דובר

בשאלת השחרור לחלופת מעצר (ראו עניין טאהה , בפסקה 5 להחלטה). בענייננו ישנם מספר נתונים המטים את הכף לדחיית הערר.

בין נתונים אלו יש לציין את עברו התעבורתי המכביד של העורר (שרישומו הוגש לעיוני בדיון) – וזאת גם בהנחה שאין להתחשב בתיקים הפתוחים כנגדו – הכולל תשע עשר הרשעות החל משנת 2003. נתון זה מבדיל את העורר ממרבית המקרים הקודמים האמורים, בהם לא דובר על נאשמים בעלי הרשעות בעבירות תנועה דומות לאלו שיוחסו להם במקרה הנדון. אכן, כאשר מ דובר

בעבירות שבמהותן הן עבירות תנועה, יש מקום לסברה כי במקרים המתאימים ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר על ידי חלופת מעצר הכוללת בחובה הרחקת הנאשם מהדרכים. ברם, נסיבות המקרה שלפניי חורגות מעבירות תנועה גרידא ומעידות על מסוכנותו הרבה של העורר. האירוע המיוחס לעורר, בין אם נראה בו כהתרחשות אחת מצומצמת מבחינת זמן ומרחק ובין אם נראה בו כאירוע ממושך ו"רב שלבים", הינו חמור וכולל בתוכו מעשים כגון קבלת הדלק במרמה, החשד להחזקת רכוש גנוב וסירובו של העורר לשתף פעולה עם השוטרים בעת מעצרו.

השיקול השני המוביל לדחיית הערר הינו החשש כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר על ידי חלופת מעצר. כפי שמתואר לעיל, המעשים המיוחסים לעורר חמורים הם ומעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר. מעשיו של העורר גררו מרדף שכלל שתי ניידות משטרה, לאורך רחובות מרכזיים בעיר רמת גן, ותוך שהוא חוצה שישה רמזורים באור אדום ומסכן את חיי המשתמשים בדרכים. אין מ דובר ב"מרדף מצומצם".

מעבר לאמור לעיל, אציין כי לא שוכנעתי בטענותיו של העורר לעניין המלצת תסקיר המעצר. תסקיר המעצר שנעשה הינו מספק ומקצועי, אך למעט ההערכה של השירות כי חלופת המעצר שהוצעה היא סבירה, ניתן לאתר בתסקיר אמירות המעידות על אלמנטים המעלים חשש לאפקטיביות של אותה החלופה. כך, לדוגמא, נאמר כי העורר חבר לחברה שולית וכי חלה הידרדרות בהתנהגותו.

עוד אציין, כי משהגעתי למסקנה האמורה לא מצאתי לנכון לדון בטענותיו של בא כוח העורר כנגד טענות המשיבה בבית המשפט קמא בעניין תיקי המב"ד של העורר.

12.

נוכח האמור לעיל, מסקנתי היא כי יש להורות על השארתו של העורר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וכך אני מורה.