פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2719/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העורר:
הנו פארס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע מיום 21.3.08 בב"ש 20555/08 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' ברנט.
תאריך הישיבה:
כ"ד באדר ב'
התשס"ח (31.3.08)
בשם העורר:
עו"ד יובל ליבדרו
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל
החלטה
1.
בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.3.08 בב"ש 20555/08 (כבוד השופטת מ' ברנט) אשר דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בב"ש 20304/08 וב"ש 22152/07 (כבוד השופטת ר' אבידע) והורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.
2.
כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 1.11.07 כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בפסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ) וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.
על פי הנטען כתב האישום, ביום 28.10.07, סמוך לשעה 20:30, נהג העורר ברכב בשדרות התמרים באילת, וזאת למרות שרישיון הנהיגה שלו נפסל חודשיים קודם לכן, וללא חגורת בטיחות. שוטר שהבחין בו הדליק את האורות הכחולים בניידת הורה לו, באמצעות מערכת הכריזה, לעצור, אולם המשיב לא נענה להוראות השוטר, כיבה את אורות הרכב ופתח בנסיעה מהירה ברחובות אילת, כאשר השוטר נסע אחריו כשהוא ממשיך לסמן לו לעצור. במהלך נסיעתו, תוך שהוא מתעלם מתמרורים ונוסע בנתיב נגדי, סיכן העורר נהגים והולכי רגל. בסופו של דבר, נאלץ העורר לעצור את רכבו במקום בו היה פקק תנועה.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו וביום 4.11.07 הורה בית המשפט קמא (כבוד השופטת ר' אבידע), מבלי שהונח בפניו תסקיר מבחן, על שחרורו של העורר למעצר בבית הוריו בכפר ג'וליס במקביל להגשת ערבות עצמית של העורר וערבות צד ג' של הוריו, בסך 85,000 ש"ח כל אחת, ובהפקדה כספית של 13,000 ש"ח. בנוסף, נקבע כי הוריו של העורר ישהו עימו בכל שעה משעות היממה וכי העורר יהיה נתון באיזוק אלקטרוני ונאסרה יציאתו מן הארץ.
4.
ביום 28.2.08 הורה בית המשפט קמא (כבוד סגנית הנשיא, השופטת ר' אבידע), מבלי שהונח בפניו תסקיר מבחן בעניינו של העורר, על הקלה בתנאי השחרור של העורר, באופן שהעורר יהא רשאי לצאת לעבודה בין השעות 7:00-19:00 בליווי ערב.
5.
ביום 16.3.08 קיבל העורר מלשכת הגיוס הזמנה לפיה עליו להתגייס ביום 23.3.08. העורר ביקש לבטל את תנאי מעצר הבית על מנת שיוכל להתגייס וביום 21.3.08 דחה בית המשפט קמא (כבוד השופטת מ' ברנט) את בקשתו ודחה את הדיון ליום 28.4.08, כדי שיוגש לו תסקיר מעצר בעניינו של העורר.
בית המשפט קמא קבע במסגרת החלטתו כי היה מקום לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, למרות עברו הנקי, וכי "נעשה עימו חסד" עת שוחרר למעצר בית. כן נקבע כי אילו היה העורר חייל בעת ביצוע העבירה, "ספק אם היה משתחרר לצורך המשך שירותו". לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות העניין יש להכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שיבחן, בין היתר, את עמדתן של רשויות הצבא ואת תפקודו של העורר, בפרט לאור העובדה שטרם הוכן תסקיר מעצר בעניינו.
מכאן הערר שבפניי.
טענות העורר
6.
לטענת ב"כ העורר, עו"ד ליבדרו, שגה בית המשפט קמא כשקטע את מהלך גיוסו של העורר לצה"ל, בשעה שכבוד השופטת אבידע, אשר הורתה על שחרורו לחלופת מעצר, ידעה כי העורר מצוי בהליך כאמור ואף אישרה את שחרורו במועד מסוים לצורך ביקורו בלשכת הגיוס על פי צו שנשלח אליו. לטענתו, המשמעות של דחיית הדיון בכחודש וחצי, הינה דחיית גיוסו של העורר במחזור גיוס שלם בן מספר חודשים, כשהדבר עלול להביא בסופו של דבר למניעת גיוסו לצה"ל באופן מוחלט.
8.
מוסיף העורר וטוען כי שגה בית המשפט קמא עת הורה, בשלב זה של ההליך, על הכנת תסקיר מבחן, כאשר העורר שוחרר זה מכבר למעצר בית ואף הורשה לצאת לעבוד, מבלי שהוכן תסקיר בעניינו ומבלי שהמשיבה ערערה על החלטות אלה. בפרט, טוען העורר כי אין מקום להכין תסקיר לאחר שהוכיח משך תקופה ארוכה כי האמון שניתן בו בעת שחרורו לחלופת מעצר הינו מוצדק.
9.
לבסוף, טוען העורר כי נוכח נסיבותיו האישיות, היותו בן לעדה הדרוזית, אשר אחיו שירתו בצבא ואביו שירת שנים רבות במשטרה, היה מקום לאפשר לו להתגייס לצה"ל ושגה בית המשפט קמא כשלא עשה כן.
10.
לאור כל האמור לעיל, מבקש העורר כי תבוטל החלטתו של בית המשפט קמא באופן שיבוטל מעצר הבית והאיזוק האלקטרוני בו הוא נתון, ואילו יתר התנאים המגבילים יוותרו על כנם, על מנת שיוכל להתגייס לצה"ל.
טענות המשיבה
11.
לטענת באת כוח המשיבה, עו"ד א' פטל, הערר מכוון נגד החלטתו של בית המשפט קמא לדחות את ההחלטה בכדי לקבל תסקיר בעניינו של העורר, כלומר – בית המשפט קמא לא קבע האם העורר מתאים לגיוס אם לאו וטרם ניתנה החלטה כלשהי בשאלת הגיוס לגופה. לטענתה, קיימים מקרים בהם מגויסים נאשמים אשר מתנהל נגדם הליך פלילי וקיימים מקרים שהם אינם מגוייסים, אולם אין מקום בשלב זה להעלות טענות לעניין הגיוס לגופו, הואיל וטרם התקבל תסקיר המעצר בעניינו של העורר.
12.
מוסיפה המשיבה וטוענת כי העובדה שבית המשפט קמא שחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים ובהמשך אף הקל בתנאיה של חלופה זו מבלי שהוכן תסקיר מעצר בעניינו של העורר, אין משמעותה כי אין צורך להכין תסקיר מעצר כאמור. לטענתה, המשמעות המעשית של גיוס העורר הינה הסרת כל ההגבלות בעניינו, הואיל ובסיסי צה"ל אינם חלופת מעצר ולפיכך המשמעות של גיוס היא כאמור, שחרור ממעצר ללא תנאים מגבילים. יצויין בהקשר זה, כי במסגרת הדיון שבפניי טען בא כוח העורר, כי העורר אינו מבקש להשתחרר לחלופת מעצר בבסיס צה"ל, ולפיכך הטענה לפיה בסיסי צה"ל אינם "מתקן כליאה" העשוי לשמש חלופת מעצר, אינה רלוונטית לעניינו של העורר.
13.
לבסוף, טוענת המשיבה כי העורר הינו כבן 21 ודחה בעבר את גיוסו לצה"ל פעמיים. לטענתה עובדה זאת, נוסף על כך שטרם התקבלה החלטה בשאלה האם יש לאפשר לעורר להתגייס אם לאו, מצדיקה אף היא את דחייתו של הערר.
דיון והכרעה
14.
לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
15.
ראשית, כלל ידוע הוא כי אין להורות על מעצרו של נאשם בביצוען של עבירות תעבורה עד תום ההליכים נגדו, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם קיים חשש אמיתי כי אף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. לפיכך, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי על פי ההלכה הפסוקה יש לעצור עד תום ההליכים נאשמים בעבירות מסוג אלה, גם כאשר מדובר בצעירים נטולי עבר פלילי.
16.
במקרה שבפניי, שחרר בית המשפט קמא את העורר לחלופת מעצר בביתו, תוך הצבת תנאים מגבילים, וזאת מבלי שהונח בפניו תסקיר מעצר אשר בחן את טיבה של חלופת המעצר האמורה והאם יש בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר הנובעת מן העבירות בהן הוא מואשם ומנסיבות ביצוען, עת היה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה. יתרה מכך, בית המשפט קמא אף הקל בתנאיה של החלופה האמורה, על מנת לאפשר לעורר לצאת לעבודה ואף כדי לאפשר לו להתייצב בלשכת הגיוס, גם זאת מבלי שהוכן תסקיר מעצר כאמור.
17.
יחד עם זאת, הקלה בתנאי חלופת המעצר לחוד וריקונה מתוכן של חלופת המעצר לחוד. מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה המשמעות המעשית של גיוס העורר לצה"ל כמוה כהסרת חלק ניכר מהתנאים המגבילים בעניינו, בפרט נוכח טענת העורר לפיה הוא אינו מעוניין כי שהותו בבסיס צה"ל בו כלשהו תהווה חלופת מעצר עבורו. בנוסף, העובדה כי העורר דחה את גיוסו פעמיים, גם אם עשה כן מטעמים מוצדקים, מטה אף היא את הכף כנגד התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. סבורני כי במידה שהתנאים יאפשרו זאת ושירות המבחן, לאחר בדיקת מכלול השיקולים, לרבות עמדתם של הגורמים הרלוונטיים בצה"ל, ימליץ על גיוסו של העורר לצה"ל, לא תהיה מניעה לדחות את גיוסו בפעם השלישית.
18.
לאור כל האמור לעיל ונוכח העובדה כי תסקיר המעצר בעניינו של העורר צפוי להינתן ביום 28.4.08, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.
19.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ה באדר ב' התשס"ח (1.4.08)
ש ו פ ט