בש"פ 2518/08 שוקרי אל חי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' נויטל) מיום 13.3.2008 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר אינו חולק על הראיות לכאורה, והמחלוקת היא בשאלה האם ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ברכב בקלות ראש, הסעה שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי כתב האישום, ביום 23.1.2008 בשעה 00:12 לערך הסיע העורר ברכבו שני תושבי הרשות הפלסטינית אשר שהו בישראל באופן בלתי חוקי. שוטרים שקיבלו דיווח כי הרכב בו נהג העורר חצה צומת כאשר האור האדום דולק ברמזור המופנה לכיוון נסיעתו, הבחינו בו חולף על פניהם במהירות מפורזת. השוטרים דלקו אחר הרכב תוך שהם מזדהים כשוטרים וכורזים לרכב לעצור בצד הדרך. העורר, כך נטען, לא נענה לקריאת השוטרים והאיץ את מהירות נסיעתו. הרכב, נהוג על ידי העורר, ניגח וחתך, תוך כדי נסיעתו, כלי רכב שנסעו אותה שעה על הכביש. בשלב מסוים הצליחו השוטרים ברכב המשטרתי להדביק את רכבו של העורר ונסעו בנתיב מקביל אליו. השוטרים סימנו וכרזו שוב ושוב לעורר שנהג ברכב, לעצור את רכבו בצד הדרך ואולם, כך נטען, הוא לא נענה לקריאות וניסה להסתיר את פניו במעיל שלבש וזאת תוך כדי נסיעה מהירה. נטען כי בהמשך, ניגח העורר פעמיים את הרכב המשטרתי וניסה להורידו מהכביש במטרה למנוע את לכידתו. כתוצאה מכך, וכדי למנוע תאונה, הרכב המשטרתי נאלץ להאט את מהירות נסיעתו ואף ירד לשולי הכביש.

העורר המשיך בנסיעה במהירות מופרזת, כך על פי כתב האישום, ופגע ברכב נוסף אשר איבד שליטה ונאלץ לרדת לשולי הכביש. בהמשך אילץ העורר כלי רכב אחרים שנסעו בכביש לבלום את רכבם בכדי למנוע תאונה. העורר, כך נטען, המשיך בנסיעתו וחצה צומת פעמיים כאשר האור האדום דלק ברמזור המופנה לכיוון נסיעתו. לאחר מכן ניגח כלי רכב נוספים שנסעו בכביש. בהמשך כרזו השוטרים ברכב המשטרתי לעורר לעצור בצד הדרך ומשסירב העורר לעשות כן, ואף האיץ את מהירות נסיעתו, ירה אחד השוטרים באויר ואולם העורר, על פי הנטען בכתב האישום, לא שעה לקריאות השוטרים והוסיף והאיץ את מהירות נסיעתו. לאחר מכן ירה השוטר בגלגלו האחורי של הרכב בו נהג העורר, או אז איבד העורר את השליטה ברכב. הרכב התנגש בעמוד והתהפך. העורר יצא מן הרכב והחל, כך נטען, בבריחה רגלית תוך שהוא מתעלם מקריאות השוטרים לעצור. רק לאחר מרדף של כחצי קילומטר הצליח אחד השוטרים להדביק אותו ולעכבו.

3.

עם הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הגישה המשיבה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 13.3.2008 ציין בית המשפט, כי מעדותו של העורר במשטרה עולה כי הוא ידע שהוא מסיע שוהים בלתי חוקיים שאינם מחזיקים באישורי כניסה לישראל. בית המשפט קבע כי הסעת שוהים בלתי חוקיים ביודעין היא פעולה חמורה ביותר וטמונה בה מסוכנות רבה. אשר לאישום שעניינו סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ציין בית המשפט כי מעדותו של העורר עולה שבמהלך הנסיעה נוסעי הרכב צעקו לעורר מספר פעמים לעצור ואולם הוא לא שעה לקריאתם. בית המשפט קבע כי גם מעשים אלה המיוחסים לעורר מצויים ברף חומרה גבוה ומלמדים על מסוכנות גבוהה.

בית המשפט ציין כי מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר עולה כי העורר מסביר את מעשיו בכך שפעל בצורה אימפולסיבית, ילדותית וחסרת אחריות. בית המשפט דחה הסבר זה לאור התנהגותו הנמשכת והמסוכנת של העורר. המלצת שירות המבחן לחלופת מעצר נדחתה אף היא על ידי בית המשפט. בשני התסקירים, כך נקבע, לא נמצא דיון בשאלת מסוכנותו הגבוהה של העורר.

בית המשפט ציין כי מדובר בכתב אישום שעניינו סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה מן החמורים שנדונים בפניו ועמד על הצורך להורות על מעצרו של מי שנוהג כך בדרכים, ומבצע עבירות נלוות ובכללן הסעת שוהים בלתי חוקיים, בכדי למנוע את הסיכון הנשקף ממנו לציבור, וזאת על אף שהעורר בן 22 וללא עבר פלילי. נקבע, כי מעשיו המתוארים של העורר מלמדים על מסוכנות גבוהה שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר. בהקשר זה הוסיף בית המשפט כי לא ניתן ליתן אמון בעורר ולשחררו לחלופת מעצר שעה שאין לו כל מורא מפני החוק, גם כאשר ניצבים מולו אנשי חוק המבקשים לעצרו. לבסוף קבע בית המשפט כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו של העורר בחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

4.

על החלטה זו הגיש העורר את הערר שבפני. העורר אינו חולק כאמור על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית. לטענתו, בתסקיר המעצר המשלים המליץ שירות המבחן ללא כל הסתייגות על שחרורו לחלופה בבית הוריו. שירות המבחן, כך טוען העורר, נסמך בהמלצתו על מודעותם של המפקחים המוצעים לחומרת המעשים המיוחסים לו ועל כעסם של הוריו על מעשיו המהווה אינדיקציה למחויבותם למשימת הפיקוח שתוטל עליהם. לטענתו, שגה בית המשפט כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן שהתרשם לחיוב מהמפקחים. עוד טוען העורר כי היה על בית המשפט לשקול את גילו הצעיר, את העובדה כי הוא נעדר הרשעות קודמות ואת העובדה כי הוא בן למשפחה נורמטיבית ולהורות על שחרורו לחלופת המעצר. לדבריו, ניתן להוסיף לתנאי חלופת המעצר גם איזוק אלקטרוני שיחזק ויתמוך בתנאי השחרור. בנוסף טוען העורר כי בהחלטתו אימץ בית המשפט המחוזי גישה שתוצאתה מנוגדת למטרתו של הליך המעצר שהינו הליך מניעתי ואינו בבחינת "מקדמה" על חשבון העונש.

5.

דין הערר להידחות. מעשיו של העורר, שאינם שנויים במחלוקת, מעידים על כך שאין לתת בו אמון. המרדף אחריו, שעל פרטיו עמדתי, לא היה מרדף קצר, אך העותר המשיך במנוסתו. איזוק אלקטרוני איננו מונע בריחה, הוא רק "מדווח" בקרות הבריחה.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ואני דוחה את הערר.