בש"פ 8857/06 מוחמד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט ד' רוזן) מיום 21.9.06 בב"ש 93179/06, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 40264/06.

ב.(1) ביום 13.9.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר לבית המשפט המחוזי (ת"פ 40264/06). כתב האישום מייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן הסעה שלא כדין והעסקת תושב זר שלא כדין – עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

(2) בכתב האישום נטען, כי ביום 11.9.06 (על פי הראיות צריך להיות כנראה 10.9.06) הסיע העורר ברכבו שני עובדים זרים, תושבי שטחים, מאום אל פחם לרמת השרון לצורך עבודות בנייה. זאת, בידעו כי השניים שוהים בישראל שלא כחוק. נטען, כי במועד האמור בשעה 16:30 לערך, שעה שנסע ברכבו עם העובדים הזרים, פנה אליו שוטר והורה לו לעצור. כנטען, לא ציית העורר להוראת השוטר ופתח בנסיעה מהירה. במהלך נסיעתו, כך נטען, ביצע עבירות תנועה רבות תוך שהוא מסכן נהגים אחרים ואף פגע ברכב אחד. העורר נתפס רק לאחר מרדף רגלי. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים (ב"ש 93179/06).

(3) בהחלטה מיום 21.9.06 הורה בית המשפט (השופט רוזן) כמבוקש. בהסתמך על דו"חות פעולה של שלושה שוטרים, על הודעתה של הנהגת שברכבה כנטען פגע העורר ועל הרשעתם של שני העובדים הזרים בעבירה של שהייה בישראל שלא כחוק, נקבע, כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה. עוד נקבע, כי המעשים המיוחסים לעורר ועברו הפלילי המכביד מצביעים על המסוכנות הנשקפת ממנו. לבסוף נקבע, כי "הימלטותו (של העורר - א"ר) הפרועה תוך סיכון חיי אנשים בסביבתו מצביעה על מסוכנות שלא ניתן להפיג בדרך של חלופת מעצר".

(4) מכאן הערר הנוכחי.

ג.(1) בערר נטען כנגד קיומן של ראיות לכאורה: לטענת העורר, ביסס בית המשפט את קביעתו על דו"ח פעולה של אחד השוטרים, והתעלם מראיות אחרות, שיש בכוחן להחליש את גרסת השוטר. בהקשר זה נטען, כי בהודעותיהם של שני העובדים הזרים לא נמסר, שהעורר נהג תוך סיכון אנשים אחרים; כי עדת התביעה שברכבה כנטען פגע העורר לא ציינה שהעורר נהג בפראות או תוך סיכון רכבים נוספים; ששוטרת נוספת שהייתה עדה למרדף לא ציינה דבר חריג; כי עובד של העורר, שנסע עימו ברכב ציין בהודעתו שהנסיעה לא הייתה מסוכנת. נטען, כי חרף העובדה שהמעשים המיוחסים לעורר נעשו בצומת מרכזי הוא לא תועד במצלמות, שקרוב לודאי מוצבות במקום, וכי מעשים אלה אינם בני ביצוע ברכב בו נהג. כן נמסר, כי תיק המשטרה שנפתח כנגד העורר ייחס לו בתחילה עבירת נהיגה נמהרת ורשלנית של רכב בדרך ציבורית לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין. לשיטת העורר, הראיות המצויות בחומר החקירה הולמות עבירה זו.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר. נטען, כי העבירה האחרונה שעבר העורר הייתה לפני שלוש וחצי שנים, ומאז מנהל הוא אורח חיים נורמטיבי: הוא עובד לפרנסתו כמנהל חברה, נשוי ואב לילדים. נמסר, כי אחד מילדיו מתפקד ברמת פיגור בינונית, ולאחרונה חל שינוי שלא לטובה בהתנהגותו; זאת, כך נטען, נוכח מעצרו של אביו. לטענת העורר, החלופה המוצעת – מעצר בית בבית אחיו ובערבות של אח נוסף, עורך דין – ראויה, וטעה בית המשפט קמא משנמנע לבדוק אותה. לדבריו, גם בעובדה שהרכב בו נהג נתפס על ידי המשטרה יש כדי להפחית ממסוכנותו.

בדיון מסר בא כוח העורר, שטען לשולחו בטעם, כי התיק העיקרי קבוע להקראה ליום 8.11.06, וכי עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לגילוי חומר חקירה נוסף, לרבות התיעוד המצולם של האירוע. אשר לעברו הפלילי של שולחו, טען כי ההרשעה האחרונה משנת 2003.

(2) מנגד טענה באת כוח המדינה, כי הראיות לכאורה בעניינו של העורר נלמדות בראש ובראשונה מדו"ח הפעולה המפורט של השוטר גל חומרי, שביקש מהעורר לעצור וניהל אחריו את המרדף, וכי ישנן ראיות נוספות התומכות בעדותו. אשר לעילת המעצר; נטען, כי חומרת המעשים המיוחסים לעורר מעידה על מסוכנותו. עוד נטען, כי ניסיון ההימלטות של העורר מדבר בעדו ומצביע על מסוכנות. כן עמדה באת כוח המדינה על עברו הפלילי המכביד של העורר ועל העובדה, כי מאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו בתיק אחר, פקע כחודשיים בלבד לפני הגשת כתב האישום דנן. לשיטתה, בנסיבות אלה אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו.

ד.(1) בדו"ח פעולה מיום 10.9.06 מוסר השוטר חומרי תיאור מפורט על ההתרחשויות באותו יום: "נעמדתי במקביל לרכב וביקשתי מנהג הרכב לעצור בצד ... החל הרכב בנסיעה ... אך לא עצר ... צעקתי לעברו מדוע לא עצר וביקשתי ממנו לעצור ... כאשר הבחנתי לפתע ברכב הנ"ל עם כל החשודים פותח בנסיעה מהירה תוך חציית קו ההפרדה ימינה לכביש 5 לכיוון מערב ... הרכב נסע בפראות תוך כדי סיכון רכבים וחצייתם ללא זהירות ... עבר מנתיב לנתיב ... ביצע פנייה מסוכנת שאילצה רכב אחר לסטות ממסלולו ולשבור לנתיב השמאלי לכיוון הניידת שלי, כתוצאה מכך שברתי גם אני את ההגה לכיוון צד שמאל דבר שכמעט גרם לאיבוד שליטה שלי ברכב. למרות צעקות חוזרות בכריזה לעבר הרכב לעצור, לא נעצר הרכב". בהמשך מתאר חומרי את מנוסתו הרגלית של העורר: "בשלב מסוים נצמדתי לרכב הבורח וחסמתי אותו ... עם הפריקה שלי מהניידת הבחנתי בנהג בשם מוחמד מחאג'נה (העורר - א"ר) בורח בריצה ... לאחר מרדף של כמאה מטר נתפס החשוד". בדו"ח פעולה מיום 10.9.06 מתארת השוטרת קרן פרי את מנוסתם של יושבי הרכב לאחר שנעצר. בנוגע למרדף הרכוב הפנתה לדו"ח הפעולה של חומרי (לתיאור מנוסתם הרגלית של נוסעי הרכב ראו גם דו"ח פעולה של רס"ל עומר שניידר מיום 10.9.06 והודעתה של גב' יהודית אברמוביץ' מאותו יום). אין חולק כי העורר נהג ברכב (ראו למשל עדות עלי מחאמיד מיום 10.9.06 עמ' 2 שורות 20 - 21; עדות מואיד זיוד מיום 10.9.06 2 שורה 11 לפיה לבש הנהג חולצה כחולה ואת תצלום העורר מיום האירוע בו נראה לבוש בחולצה כזו (סומן כ בתיק החקירה)). אכן יתכן שיש ממש בטענתו של בא כוח העורר, לפיה לכאורה עדותו של חומרי היא עדות יחידה בנוגע לחלק מהאישומים הנטענים בכתב האישום. ברם, שאלת מהימנותה של עדות זו תיבחן בגדרו של ההליך העיקרי, ואין בה כדי להשליך לסוגית הראיות לכאורה. דומני, כי לעת הזאת ניתן לומר, שעדותו של חומרי – שחלקה נתמך בעדויות אחרות בחומר החקירה – מעמידה תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר (לעניין עדות יחידה כבסיס לקיומן של ראיות לכאורה ראו בש"פ 138/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת דורנר); בש"פ 9894/04 בן שימול נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת - כתארה אז - ביניש)).

(2) אשר למסוכנות; נהיגתו הפרועה של העורר כעולה מהמיוחס לו בכתב האישום, ושילובה עם עבירות הסעתם והעסקתם של שוהים בלתי חוקיים, מלמדים על מסוכנות ממשית. עברו הפלילי, יחד עם החשש "להילכד בכף" עם שוהים בלתי חוקיים, הם מן הסתם הרקע למנוסתו כמתואר (ראו הודעת עלי מחאמיד "מוחמד נכנס ללחץ" (עמ' 1 שו' 5)). נהיגה פרועה בעורק תחבורה ראשי ומרכזי, תוך בריחה מניידות משטרה שדלקו אחריו ומשוטרים שהגיעו לעצרו משקפת יחס בוטה כלפי בטחון הציבור וזלזול בחוק ובגורמי אכיפת החוק, ומעידה "על היות העורר אדם פורק עול, שאינו נתון למורא החוק, ושכדי לחלץ את עורו הוא מוכן אף לסכן את חייהם ורכושם של אחרים" (כלשונו של השופט לוי בבש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (לא פורסם; להלן עניין אלקווקילי ); ראו גם בש"פ 1908/03 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 221/05 עמראני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען (טרם פורסם)). לאמור מתווסף עברו הפלילי המכביד של העורר, המונה ארבע עשרה הרשעות קודמות בעבירות שונות, ובהן בין השאר, גניבה, תקיפה, תקיפת שוטר, החזקת סמים מסוכנים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ובגינן ריצה העורר מספר עונשי מאסר. הרשעתו האחרונה של העורר מיום 15.7.03 היתה בעבירת הסעת והעסקת תושב זר שלא כדין, ועל העורר הושתו ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה בת שלוש שנים. והנה, בחלוף חודשיים בלבד ממועד פקיעת התנאי הוגש כתב האישום נשוא הערר הנוכחי, בו מיוחסות לעורר עבירות דומות. וגם בכך יש כדי להכביר מסוכנות, כך חוששני. ההתנהגות העבריינית נמשכת לכאורה (ראו בש"פ 6364/06 עלאמי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

(3) נוכח האמור, סבורני, כי אין מקרהו של העורר דנן בא בקהלם של המקרים, בהם יהא בחלופת מעצר כדי להבטיח את זכותו של הציבור לביטחון ולהגנה. לא למותר יהיה לשוב ולהביא מדבריו של השופט לוי בעניין אלקווקילי : "כדי לתת מענה הולם להתנהגות מופקרת זו, ובעיקר בתקופה בה אנו עדים כמעט בכל יום לתאונות דרכים קטלניות אותן גרמו נהגים עבריינים, מחויבת המערכת הממונה על אכיפת החוק על כל שלוחותיה, לנקוט באמצעים לא-שגרתיים, ובכללם מעצר של נאשמים גם בטרם הוכרע דינם. אכן, זהו רק צעד אחד בניסיון לצמצם את ההפקרות הנוהגת ברחובותינו, אולם סבורני כי אם בדרך זו ניתן להציל ולו נפש אחת – דיינו". לכך מצטרפת הסעת השוהים הבלתי חוקיים, "נגע מדינה" בעל פוטנציאל שהוכח במקרים לא מעטים כהרה אסון טרור, והנותנים יד לשהיה הבלתי חוקית אחראים לה לא פחות מהשוהים עצמם. צר לי על נסיבותיו המשפחתיות של העורר, הקשורות במיוחד בבנו ובמצבו האישי, שכנמסר מושפע מהיעדרות האב מן הבית, אך להלין בעניין זה יוכל העורר אך על עצמו. עם זאת אבקש כי בא כוחו יפנה לרשויות המעצר, והתביעה תסייע בכך, כדי שייעשה כל הניתן לאפשר מפגשים בין האב לבן במסגרת הכללים הנוהגים, ותוך גישה אנושית שמובטחני כי היא מצויה.

ה.אין בידי להיעתר לערר.