בש"פ 1908/03 אבו כף אחמד נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.כתב האישום מייחס לעורר עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה במהירות מופרזת ואיומים.

על פי עובדות המקרה נהג העורר ברכב בבאר שבע, כשעמו ברכב שלושה נוסעים נוספים. העורר לא ציית לשוטרים שהורו לו לעצור, ופתח במסע של נהיגה פרועה תוך שהוא חוצה צמתים ברמזורים אדומים ומסכן אגב כך מכוניות ועוברי אורח. כל אותה עת, המשיך לסרב לציית להוראות השוטרים אשר דלקו אחריו ברכבים משטרתיים. לבסוף עצר העורר את רכבו ונמלט ממנו רגלית, ונעצר לאחר מרדף.

על פי האישום השני, ביום מעצרו, בעודו עצור בתחנת המשטרה, איים על שוטר באומרו: "נראה אותך בחוץ, אני זוכר את הפרצוף שלך, אנחנו ניפגש ואז נראה כמה אתה גבר."

3.מאז מעצרו של העורר התקיימה שרשרת דיונים בעניינו בהם שוחרר ונעצר לסירוגין.

הליך ראשון התקיים בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (השופטת סלוטקי) קבע כי העובדות המתוארות בכתב האישום ביחס לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה אין בהן כדי להקים עבירה זו כמשמעותה בחוק, ולגבי שאר העבירות המנויות בכתב האישום הסמכות נתונה לבית משפט השלום. לאור זאת, הועבר התיק לבית משפט השלום, בעוד העורר הושאר במעצר עד למתן החלטת בית משפט השלום.

ביום 5.1.03 ניתנה החלטת בית משפט השלום. עיקר ההחלטה בכך כי חלפו 30 ימים מאז הוגש כתב האישום בלא שהמשפט החל בהקראת כתב האישום ולפיכך העורר שוחרר לחלופת מעצר. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אלמלא התקלה הדיונית שארעה, ספק אם היה משחרר את העורר לאור אופי העבירות המיוחסות לו והמסוכנות הנשקפת מהן.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, אולם בעוד הערר תלוי ועומד, התקיימה הקראה של כתב האישום בבית משפט השלום, והוגשה בקשה חדשה לבית משפט השלום למעצר העורר תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהוגש אליו והורה כי דיון מחודש בבקשת המעצר יתקיים למחרת בבית משפט השלום. בית משפט השלום בבקשה מחודשת החליט ביום 10.1.03 על מעצרו של העורר לאור המסוכנות הנובעת מהעבירות בהן הואשם, קיום הרשעה קודמת בעבירה דומה וקיום מאסר מותנה בר הפעלה שלא הרתיע, ונוכח אי התאמתה של חלופת המעצר שהוצעה. בקשה לעיון חוזר על החלטת בית משפט השלום הוגשה ב-10.2.03, חודש בלבד לאחר מתן ההחלטה הראשונה. בקשה זו הסתמכה על נתונים נוספים לענין חלופת המעצר בהסתמך על תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן. בקשה זו נתקבלה והעורר שוחרר בחלופת מעצר, בכפוף לתנאים שונים. ביצוע ההחלטה עוכב כדי לאפשר לפרקליטות להשיג עליה. בשל תקלה לא פעלה הפרקליטות בתוך תקופת העיכוב והעורר שוחרר בתנאים.

המדינה עררה בפני בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר, והערר נתקבל, ונקבע כי על העורר להיעצר עד תום ההליכים. בית המשפט התבסס על מסוכנותו של העורר, כפי שזו עולה מהעבירות המיוחסות לו באישום בצירוף עברו הפלילי בעבירות דומות והמאסר המותנה שלא הרתיעו. על החלטה זו מוגש הערר שבפנינו.

4.עיקרו של הערר בטענה כי שחרורו של העורר מהמעצר ושהייתו מחוץ לכותלי הכלא במשך מספר ימים, פעמיים לאורך ההליכים, הוכיחה כי אין לחשוש מפניו. לעובדת שחרורו כשלעצמה יש לתת משקל נכבד בטרם יורה בית המשפט שנית על מעצרו.

5.תיק זה אכן סבל נדודים ותהפוכות אשר עוררו בעורר תקוה בתחילה ואכזבה בסוף הדרך. אמת הדבר כי לעובדת שחרורו של נאשם ממעצר יש ליתן משקל נכבד, דרך כלל, ולא בנקל ייעצר שנית במסגרת אותם הליכים. אלא שיש לייחס משמעות לעילת השחרור ולרקע שעמד מאחוריו. לא הרי שחרור מטעמים שלגופו של ענין, כשחרור שהתרחש עקב פגם דיוני או תקלה מינהלית מסוג אלה שארעו כאן. בנסיבות שלפנינו השחרור הראשון ארע עקב מעבר התקופה הנדרשת לצורך הקראת כתב אישום; השחרור השני ארע עקב איחור הפרקליטות בהגשת ערר בתוך תקופת עיכוב הביצוע שניתן עד לשחרור העורר. במצב דברים זה, עובדת שחרורו של העורר אינה נושאת עמה משקל עצמאי רב במסגרת השיקולים שיש להביאם בחשבון בערר זה, אף כי ערך מסוים יש ליחס לעובדה כי, ככל הידוע, במהלך שתי תקופות השחרור, לא היה העורר מעורב בהתנהגות חריגה.

יש לשקול את שאלת מעצרו או שחרורו של העורר לגופה. בהקשר זה נראה כי בית המשפט המחוזי איזן איזון נכון וראוי בין השיקולים הרלבנטיים תוך שהתייחס לכל הנתונים הצריכים לענין.

התנהגותו של העורר כעולה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מעידה על מסוכנות ממשית שקשה לצפות את היקפה ותוצאותיה. נהיגתו האלימה והבריונית בחוצות עיר סואנת סיכנה באורח ישיר ומיידי עשרות אנשים – הולכי רגל ונוסעים ברכב. נהיגתו היתה כרוכה גם בבריחה מניידות משטרה שדלקו אחריו, מהתעלמות מגורמי אכיפת החוק שהגיעו לעוצרו ובריחה מהם, ואיומים קשים כנגד שוטר בעת היותו במעצר בתחנת המשטרה. כל אלה משקפים יחס בוטה ומסוכן כלפי בטחון הציבור וזלזול כלפי החוק וכלפי גורמי אכיפת החוק, המעמידים בספק של ממש את יעילותה של חלופת מעצר אשר יהא בה כדי להגשים את מטרת המעצר. לכל אלה נוספת העובדה כי זו אינה התקלותו הראשונה של העורר עם החוק. גם בהתקלות קודמת נכרכו עבירות נהיגה פרועה, תוך חציית צמתי רחוב ברמזור אדום, וישנה חשיבות לעובדה כי העבירות נשוא כתב אישום זה נעברו בעוד מאסר מותנה של שנה אחת תלוי על צווארו של העורר. בכל אלה לא היה כדי להרתיעו. ראוי לציין כי בתסקיר המעצר הראשון צויין כי קים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגענית ובתסקיר שני חזר שירות המבחן על אבחנה זו, ולמרות זאת המליץ על חלופת מעצר.

הציבור אינו צריך לשאת בנטל הסיכון מהתנהגותו הפוגענית והמסוכנת של העורר. חלופת מעצר הולמת מצב שבו יש בחלופה כדי לענות על זכותו של הציבור לבטחון ולהגנה. אין זה המקרה. לאור כל אלה, אני מאמצת את גישת בית המשפט המחוזי, ודוחה את הערר.