פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
בש"פ 138/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר:
יוני אברג'יל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי
בירושלים מיום 1.12.02 בב"ש 2010/02 (ת"פ 3192/02), שניתנה על-ידי
כבוד סגנית-הנשיא מ' ארד
תאריך הישיבה: י"א בשבט
תשס"ג (14.1.03)
בשם העורר: עו"ד מור
גרטי
בשם המשיבה: עו"ד דוד
זכריה
החלטה
העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת סכין שלא כדין, נעצר עד תום הליכי המשפט. לפי כתב-האישום, דקר העורר – שהיה מצויד בסכין – אחד, אשר ביבי, בבטנו וכתוצאה מהדקירה נפצע ביבי, נותח והיה מאושפז במשך שמונה ימים. כתב-האישום בוסס על עדותו של אחד, רן חלימי, שהיה עד למעשה, בעוד שהעורר ואף ביבי, אשר לשניהם עבר פלילי מכביד, מכחישים כי העורר הוא זה שדקר את ביבי.
בית-המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא, השופטת מוסיה ארד) סבר, כי עדות חלימי מהווה ראיה-לכאורה בעוצמה מספקת, וכי בשים-לב לעברו הפלילי של העורר, לא ניתן יהיה להשיג את מטרות המעצר בדרך חלופית.
בערר שבפניי נטען, ראשית, כי עדות חלימי היא עדות יחידה, כי הוא מסוכסך עם העורר ולפיכך לא די בעדותו, וכי לחלופין, יש לקבוע לעורר חלופת מעצר.
יש לדחות טענות אלו. כמו בית-המשפט המחוזי, גם אני סבורה כי עדותו של עד ראייה, שחסר היה כל מעורבות בעצם ביצוע העבירה, היא בעלת עוצמה מספקת למעצר. כך גם מסכימה אני, כי אופי העבירה בצירוף עברו הפלילי המכביד של הנאשם, מונעים קביעתה של חלופת מעצר.
הערר נדחה.
ניתנה היום י"א בשבט תשס"ג
(14.1.03).
ש
ו פ ט ת