בש"פ 4159/09 מדינת ישראל נ. גרצין דנילוב

1.

בפני ערר מטעם המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א. ואגו) מיום 13.5.09, אשר קבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטה.

2.

העורר הועמד לדין עם ארבעה נוספים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וחבלה במזיד לרכב. כתב האישום בצרוף בקשת מעצר עד תום ההליכים הוגשו לבית המשפט ביום 29.3.2009. בעובדות כתב האישום צוין כי המשיב נהג ברכב בו נוסעים נוספים ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, במהירות מופרזת, ותוך הפרת חוקי התנועה וסיכון של יתר הנהגים בדרך. המשיב לא נעתר להוראות השוטרים שניסו לעצרו, ונמלט מהם בעודם דולקים אחריו, תוך גרימת נזק לניידת בה נסעו וניסיון לפגוע באחד השוטרים כשהתקדם לעברו בנסיעה מהירה כשהוא כופה עליו לזנק לתוך הניידת הסמוכה בכדי להימנע מפגיעה. נהיגתו של המשיב גרמה להתהפכות הרכב בו נהג, ולפציעת חלק מנוסעיו, שנדרשו לטיפול רפואי. גם לאחר התהפכות הרכב לא עצר המשיב, אלא המשיך ונמלט מהמקום בריצה, ונעצר רק לאחר מאבק עם אחד השוטרים.

3.

ביום 6.4.09 התקיים דיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים במסגרתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, וכן עולה עילת מעצר של מסוכנות לציבור. על אף המסוכנות הנשקפת מהמשיב לאור עברו המכביד, תיקים נוספים התלויים ועומדים כנגדו וחומרת העבירות, נענה בית המשפט לבקשת בא כוח המשיב והזמין תסקיר מעצר בעבורו בכדי לבחון לעומקה את סוגיית חלופת המעצר. לאחר התלבטויות רבות הן מצד בית המשפט והן מצד שירות המבחן קבע לבסוף בית המשפט ביום 13.5.09 כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית הוריו בפיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני, תוך הפקדת ערבויות ופיקוח מבחן שיכלול היבט טיפולי. בית המשפט סבר כי על אף מסוכנותו הגבוהה של המשיב שזוהתה בתסקיר המבחן, העובדה שהתנהלותו מעידה כי לא ראוי לתת בו אימון, החלופה המוצעת והאמצעים המגבילים הכרוכים בה די בה, באופן סביר, כדי להבטיח את תנאי השחרור. כן מביע בית המשפט תקווה כי תקופת המעצר בה היה שרוי המשיב עד כה, שהינו המעצר הראשון בחייו, תהווה גורם מרתיע שיסייע בהפנמת ההשלכות הצפויות למעשיו.

4.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי. במסגרת הערר מעלה בא כוח העוררת מספר טענות. ראשית טוען הוא כי החלטתו של בית המשפט קמא מהווה סטייה בלתי מוצדקת מהנחיותיו של בית משפט זה בנוגע למעצרם עד תום ההליכים של נאשמים דוגמת המשיב. כן נטען כי בית המשפט בהחלטתו לא נתן משקל מספק למסוכנותו של המשיב לאור המעשים המיוחסים לו, עברו הפלילי המכביד והעובדה שביצע את העבירות המיוחסות לו בעת תלויים כנגדו מספר הליכים נוספים. עוד טוען בא כוח העוררת כי שגה בית המשפט ששחרר את המשיב למרות שקבע כי לא ראוי הוא לאמון בית המשפט, וכי אין לדעת אם יכבד את תנאי המעצר שיושתו עליו. לבסוף, נטען כי חלופת המעצר שהושתה סובלת מחולשה ממשית, ואינה מספקת בכדי לאיין את מסוכנותו הטבועה והאינהרנטית של המשיב נוכח נסיבותיו האישיות והעבירות המיוחסות לו.

5.

בא כוח המשיב מנגד, העלה באופן מקיף וממצה מגוון רחב של טענות לטובת מרשו. תחילה טען הוא לקיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, אין ראיות מספקות לכך שהמשיב היה נהג הרכב בעת האירוע, ואף קיימים מסמכים המתעדים כי בתחילה היה חוסר ודאות מצד העוררת לגבי זהותו של נהג הרכב, לטענתו, הדבר העולה לכל הפחות כדי כרסום ראייתי. עוד טוען בא כוח המשיב להפליה באכיפה, זאת עקב כך שלא הוגשו כתבי אישום כנגד הנוסעים ברכב, אלא כנגד המשיב בלבד, זאת למרות שהצהרת תובע הוגשה לבית המשפט כי בכוונת הפרקליטות להגיש כתבי אישום כנגד כל המעורבים.

במקביל, טוען בא כוח המשיב לגבי נסיבותיו האישיות של המשיב שאינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, לאורן טוען הוא

כי יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין מסוכנותו של המשיב. הסנגור המשיך ופירט כי המשיב הינו בחור צעיר בן 22 בלבד, שלא ריצה עונשי מאסר בעבר ולא נעצר עד תום ההליכים, על אף ששהה במעצר בן 20 ימים במסגרת מעצר הימים בהיותו נער. שירות המבחן בחן לעומק את טיב החלופה ואפשרות השחרור, עמד על ההשפעה הטראומטית שהייתה למעצרו של המשיב עד כה, והגיע לבסוף למסקנה כי יש לשחררו לחלופה, וכי החלופה מספקת כדי לאיין מסוכנותו של המשיב, כפי שגם קבע בית המשפט קמא. הסנגור בהגינותו הוסיף כי אם יניח הדבר את דעתו של בית המשפט, מסכים הוא לכך שבמשך כל שעות היום יחויבו 2 ערבים לפקח על המשיב, ולא בשעות הלילה בלבד. לבסוף עדכן בא כוח המשיב כי עד כה קבועים שני מועדים בלבד לשמיעת ההוכחות בתיק, ולאור הפגרה הקריבה ובאה צפוי ההליך להתמשך תקופה ארוכה, ומשמעות הדבר היא שהמשיב יהיה נתון במעצר ממושך.

6.

לאחר שבחנתי בעיון רב את טענות הצדדים, תיק החקירה, שלל המסמכים שהוגשו והפניות הפסיקה, ולאחר התלבטות רבה, הגעתי למסקנה שדין הערר להתקבל.

תחילה לעניין קיומן של ראיות לכאורה, לאחר עיון בתיק החקירה מקבלת אני את עמדתו של בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב היה נהג הרכב בעת האירוע. החומר הראייתי לעניין זה כולל את דוחות הפעולה והודעותיהם של השוטרים המעורבים במרדף אשר מזהים את המשיב כנהג, כמו גם העובדה שהמשיב נמלט מחלון הרכב בצד הנהג לאחר התהפכות הרכב. מבלי לחוות דעה בעניין, טענותיו של בא כוח המשיב לעניין מהימנותן של אותן הודעות, והמשקל הראייתי שיש ליחס להן, ראוי שיבחנו במהלך ניהול ההוכחות בתיק תוך חקירה נגדית של מוסרי ההודעות, ואין הדבר דרוש בשלב מקדמי זה של בחינת הראיות לכאורה.

7.

לעניין טענת בא כוח המשיב לאפליה באכיפה, גם במידה ואקבל את הטענה במלואה, אין הדבר מעלה ואינו מוריד מסוגיית המעצר. מדובר בטענה שמקום הדיון הראוי לה הוא במסגרת התיק העיקרי שם יבחן טיב האישומים לעומקו. משהחליטה התביעה להגיש כתב אישום כנגד המשיב, ומשקבעתי שקיימות בתיק ראיות לכאורה כנגדו, על מרכז הדיון להתמקד בקיומה של עילת מעצר, והיכולת לרפא העילה על ידי חלופת מעצר ראויה.

8.

מול בית המשפט קמא הוצעה חלופת מעצר בבית הוריו של המשיב, המגובה באיזוק אלקטרוני ומספר מפקחים אנושיים. בית המשפט כמו גם שירות המבחן הביע התלבטות רבה לגבי טיב האכיפה ויכולתה להציב גבולות למשיב ובכך לאיין מסוכנותו, זאת במיוחד לאור המסוכנות הגבוהה שטמונה בו. המשיב הינו צעיר,

בעל עבר פלילי הכולל מספר הרשעות בעבירות שונות, חלקן דומות לאלו המיוחסות לו בתיק זה. כמו כן, עומדים כנגד המשיב מספר תיקים תלויים ועומדים שבירורם טרם הסתיים. את העבירה נשוא התיק שבפניי ביצע המשיב בעודו מצפה לגזר דין באחד התיקים בהם הורשע. רצדיביזם עברייני זה, המלווה בשתיית אלכוהול מופרזת והתנהגות פורצת גבולות מעיד על מסוכנותו של המשיב וחוסר היכולת שלו להציב גבולות לעצמו. הן עברו הפלילי של המשיב, והן מהותן של העבירות המיוחסות לו בתיק שבפניי הכוללות הימלטות בוטה מרשויות האכיפה תוך סיכון אזרחים תמימים בדרכו מביאה למסקנה ברורה, שבאה לידי ביטוי הן בתסקיר המעצר והן בהחלטתו של בית המשפט קמא, כי לא ניתן לתת אמון במשיב. מסוכנות זו אף מועצמת עקב חוסר הפנמה מצד המשיב של חומרת מעשיו וההשלכות של שתיית אלכוהול מרובה.

על פי דיווח מפי המשיב צוין בתסקיר ובהחלטת בית המשפט קמא כי מדובר במעצרו הראשון של המשיב, אשר הותיר עליו אפקט טראומטי. עם זאת, כפי שעלה בדיון בפני, אין כך הדבר, והמשיב בעברו כבר שהה במעצר לתקופה בלתי מבוטלת בת כ-20 ימים, חוויה שככל הנראה לא הספיקה לשם הרתעתו של המשיב, כי זה המשיך להסתבך בפלילים גם לאחר מכן.

במצב מעין זה בו חומרת העבירות המיוחסות למשיב גבוהה ביותר, מסוכנותו לציבור גבוהה, ואין יכולת לתת בו אמון, על החלופה המוצעת להיות הדוקה ומציבת גבולות אף שבעתיים, בכדי להבטיח הגנה על הציבור. מהתלבטויותיהם הרבות הן של הגורמים המקצועיים והן של בית המשפט עולה כי החלופה שמוצעת במקרה זה אינה מקיימת דרישה מחמירה זו, ואף מוגדרת כחלופה חלשה. אימו ואחותו של המשיב שהינן המפקחות העיקריות מוגדרות על ידי שירות המבחן כמתקשות להציב גבולות למשיב, נוקטות עמדה מגוננת כלפיו, ושוללות קיומו של עבר פלילי כלשהוא של המשיב. הסיוע מצד שכנו של המשיב שהתנדב לקחת חלק בפיקוח גם כן אינו מספק, כיוון שלא מדובר בפיקוח רציף מצידו אלא בביקורים תקופתיים כאשר מר סירוטה עובד ובעל משפחה משלו. תוספת האיזוק האלקטרוני אמנם משפרת את טיב החלופה, אך אין בכוחו של איזוק אלקטרוני להחליף פיקוח אנושי מגביל ומשמעותי, אלא לשמש כתוספת אבטחה בלבד.

9 .

לאור כל זאת, אין בידי להסכים עם עמדתו של בית המשפט קמא כי מדובר באיון סביר של מסוכנות המשיב. העמדה הקוראת להחמרה עם נאשמים בעבירות המערבות בריחה מן החוק תוך סיכון חיי אדם בדרכים, במיוחד באזור הדרום שם הפכה התופעה למגפה אזורית, רווחת בפסיקה כיום (בש"פ 9368/08 מ' פ' נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 21.11.08); בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (טרם פורסמה, 9.8.06); בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד

(טרם פורסמה, 27.11.06); בש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (טרם פורסמה, 11.10.2005) (להלן: פרשת אלקווקילי )). יפים לעניין זה דבריו של השופט א' א' לוי במסגרת פרשת אלקווקילי, שהינה דומה בעובדותיה לזו שבפני:

" תופעה זו של נהגים הקוראים תגר על שלטון החוק, הינה שכיחה באזור הדרום, וכבר גבתה לא אחת מחיר יקר בחיי אדם. כדי לתת מענה הולם להתנהגות מופקרת זו, ובעיקר בתקופה בה אנו עדים כמעט בכל יום לתאונות דרכים קטלניות אותן גרמו נהגים עבריינים, מחויבת המערכת הממונה על אכיפת החוק על כל שלוחותיה, לנקוט באמצעים לא-שגרתיים, ובכללם מעצר של נאשמים גם בטרם הוכרע דינם. אכן, זהו רק צעד אחד בניסיון לצמצם את ההפקרות הנוהגת ברחובותינו, אולם סבורני כי אם בדרך זו ניתן להציל ולו נפש אחת – דיינו".

10.

לא נעלמה מעיני פסיקת

בית משפט זה אליה הפנה בא כוח המערער שם הוחלט על שחרור נאשמים בעבירות דומות. מטיבן של החלטות בעניין מעצרים כל מקרה נבחן לגופו, וניתן למצוא הבדלים בין הנסיבות בבסיס אותן החלטות לבין נסיבות המקרה שבפני הנוגעות לכובד עברם הפלילי של הנאשמים, חוזק הראיות כנגדם, חומרת ונסיבות העבירות שביצעו, וטיב החלופה המוצעת. דוגמא לכך ניתן למצוא בהחלטה בבש"פ 6803/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 16.8.2007) אליה הפנה הסנגור. שם התקיים קושי ראייתי משמעותי אשר היה לתת עליו את הדעת, וכן צוין כי עברם הפלילי של העוררים קל יחסית, כאשר לחובת אחד מהם עמדה הרשעה קודמת אחת בלבד. בנוסף, החלופה שהוצעה באותו מקרה, על אף שגם לגביה עלתה התלבטות, תוארה כבעלת יכולת לפקח ולהציב גבולות וצוין שהמפקחים נחושים בדעתם להציב גבולות להתנהגותו של העורר. נסיבות אלו נעדרות במקרה שבפני.

11.

ברורים לי השיקולים שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא לשחרורו של המשיב. עם זאת, בנוסף לשיקולים שפורטו לעיל, מתוך נקודת מבט רוחבית אליה חשוף בית המשפט זה, רואה אני מקום להתייחס בזהירות יתר להתנהגות המסכנת חייהם של נהגים, עוברי דרך ושוטרים, שלרוע מזלם נקלעו לדרכו של נהג כמו המשיב. זאת בנוסף למשקל שיש ליתן למסוכנותו של המשיב ולחומרת הנזק שעשוי להיגרם לציבור בהעדר פיקוח נאות על מי שעשוי בהעדר שליטה ליטול רכב ולסכן עוברי אורח תמימים. מתוך פרספקטיבה רחבה הנובעת מהתדירות התכופה בה מגיעים לבית משפט זה תיקים במסגרתם מסכנים נאשמים את חייהם ורכושם של אחרים, אזרחים ושוטרים כאחד, לשם בריחה מן הדין, ניתן לזהות תופעה מסוכנת מאין כמוה שיש לשרשה ולנקוט במדיניות שתכליתה הגנה על הציבור.

12.

לאור כל זאת מצאתי לנכון לקבל את הערר, ולעצור את המשיב עד תום ההליכים כנגדו.