בש"פ 6803/07 שרון מזרחי נ. מדינת ישראל

בפניי שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ) בב"ש 21033/07 מיום 15.7.07, אשר במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

1.

נגד העורר בבש"פ 6803/07 (להלן: העורר 1 ) ונגד העורר בבש"פ 6804/07 (להלן: העורר 2 ) הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים: באישום הראשון יוחסו לעוררים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; החזקת כלי פריצה; התפרצות לבניין מגורים למטרת גניבה; גניבה; היזק במזיד והסתייעות ברכב לביצוע פשע. באישום השני יוחסו לעוררים עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וניסיון להשמדת ראיה.

על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, העוררים - יחד עם אדם בשם מנצור ואדם נוסף - לאחר שקשרו קשר לביצוע עבירות של התפרצות לבתי מגורים וגניבה מתוכן ולאחר שהצטיידו ברכב ובמוטות, התפרצו ל-4 דירות מגורים באשדוד וגנבו מתוכן שעונים, תכשיטים, בקבוקי שתייה חריפה וחפצים נוספים. בהמשך, העבירו את השלל לרכב ובעודם יושבים ברכב הבחינו בשוטרים שהגיעו למקום. בשלב זה החלו העוררים, אשר ישבו במושב האחורי של הרכב, ומנצור, שנהג ברכב, לברוח באמצעות רכבם. במשך זמן ארוך התנהל נגדם מרדף משטרתי שבמהלכו נסעו העוררים ומנצור נסיעה מהירה פראית; התעלמו מקריאות השוטרים לעצור את הרכב וגרמו לכלי רכב אחרים לסטות מנתיב נסיעתם. בשלב מסוים אף הסתירה החבורה את הרכוש הגנוב בין השיחים על ציר הנסיעה. בהמשך הנסיעה ירדו העוררים מן הרכב וברחו רגלית לכיוון כביש מס' 4. שוטרים שהבחינו בהם החלו לדלוק אחריהם וקראו להם לעצור, אך העוררים התעלמו מהם והמשיכו במנוסתם, תוך שהם חוצים את כביש מס' 4 ומנסים לעצור כלי רכב חולפים, ותוך שהם גורמים לכלי רכב רבים לבלום בלימות חירום ולסטות מנתיב נסיעתם כדי להימנע מלדרוס אותם. בסופו של דבר נעצרו העוררים לאחר שהגיעו לצידו השני של הכביש.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העוררים. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום וכי קמה עילה למעצרם, אולם נוכח גילם הצעיר ועברם הפלילי שאינו מן החמורים, הורה לשירות המבחן להגיש תסקירי מעצר אודותיהם, לצורך בחינת חלופות המעצר שהוצעו על-ידם. לאחר שהתקבלו תסקירי שירות המבחן, החליט בית המשפט כי אין מקום לשחרר את העוררים לחלופות המעצר שהוצעו והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העוררים, אין בהערכה שהובעה בתסקירים לפיה ניתן לשחררם לחלופת מעצר, כדי לשכנעו כי יש הצדקה להעמיד את הציבור בסכנה חוזרת. לדבריו, העבירות המיוחסות לעוררים, עברם הפלילי, ואף האמור בתסקירים שהוגשו בעניינם באשר למסוכנות הנשקפת מהם ובאשר לספק שהתעורר לגבי היכולת לסמוך עליהם, ממחישים כי לא ניתן לתת בהם אמון, ובוודאי שלא על-ידי השבתם למקום ממנו יצאו, לכאורה, לבצע את העבירות המפורטות בכתב האישום. כן צוין, כי העוררים הוכיחו במעשיהם כי נשקפת מהם סכנה מוחשית, ועל כן אין בחלופות, טובות לכשעצמן ככל שתהיינה, כדי לתת מענה הולם לסכנה זו. לאור זאת, הורה כאמור בית המשפט על הארכת מעצרם של העוררים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם.

3.

שני העוררים פירטו בהודעות הערר שהגישו ובטיעוניהם בדיון לפניי שלל טיעונים התומכים לדידם במסקנה כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתם וכי מכל מקום אין בראיות הקיימות - שהינן ראיות נסיבתיות בלבד - כדי לגבש עילה למעצרם. בין היתר, התייחסו הסנגורים לסתירות שעלו בגרסאותיהם של השוטרים שהיו מעורבים בפרשה ולפערים בין המידע שהופיע בדוחות הפעולה של השוטרים להודעות מאוחרות יותר שמסרו. כן התייחסו הם לקשיים שונים העולים לשיטתם מדוחות האיכון של מכשירי הטלפון הניידים שלהם; לקושי הנובע מהעובדה

שדווקא למנצור, החשוד כמי שנהג ברכב, כלל לא מיוחסת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; ולמחדלי חקירה שנפלו בפעולות המשטרה בעניינם. את שתיקתם בחקירה הסבירו העוררים באלימות שספגו מצד השוטרים, אשר בגינה הוגשה תלונה למחלקה לחקירות שוטרים. לחלופין, טענו שני הסנגורים כי אף אם קיימות ראיות לכאורה נגד העוררים, הרי ששגה בית המשפט בכך שלא אימץ את עמדת שירות המבחן לפיה ניתן לשחררם לחלופות המעצר שנבחנו, בתוספת של איזוק אלקטרוני.

4.

באת-כוח המשיבה, מנגד, טענה בדיון כי יש לדחות את העררים ולהותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי. לדבריה, גם אם קיימים קשיים ראייתיים לגבי מעורבותו של מנצור, הם אינם פוגמים בראיות המבססות את החשדות נגד העוררים, אשר מקימות באופן ברור עילה למעצרם. בין היתר, התייחסה באת-כוח המדינה לעובדה כי שני העוררים נתפסו על-ידי השוטרים מיד בתום המרדף; לכך שנמסרו תיאורים של הבגדים שלבשו; לכך שהעורר 1 קשר עצמו לאירוע באמירה ספונטאנית שאמר לאחד מהשוטרים; לכך שטביעת אצבע של העורר 2 נמצאה על הרכב שנתפס וכן לשתיקת העוררים בחקירתם שיש בה כדי לחזק את הראיות נגדם. בסיכומו של דבר טענה הפרקליטה כי כל העבירות שמיוחסות לעוררים מקימות עילה למעצרם וכי אין כל פגם בכך שבית המשפט, לאחר שבחן את מכלול נסיבות העניין, הגיע למסקנה שאין מקום לאמץ במקרה זה את המלצת שירות המבחן.

5.

לאחר שעיינתי בהודעות הערר, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובחלקים מחומר החקירה שאליהם התייחסו הצדדים בטיעוניהם, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את העררים.

כאמור, העוררים העלו טענות רבות באשר לדיות הראיות הקיימות נגדם. בחנתי טענות אלו לגופן. מבלי להידרש לפרטי הדברים אומר כי בסופו של דבר אני סבורה כי אין בסתירות ובקשיים שתיארו, כמו גם בעובדה כי הראיות הקיימות הן ראיות נסיבתיות בלבד, כדי לשמוט את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך שלב ראשוני זה של ההליכים.

מנגד, אני סבורה כי יש ממש בטענת העותרים באשר לאפשרות לשחררם לחלופות מעצר. כפי שציין בית המשפט המחוזי, החשדות המיוחסים לעוררים מצביעים על כך שנשקפת מהם מסוכנות מוחשית. ואולם, בניגוד לבית המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי מסוכנותם היא ברמה השוללת כל אפשרות לשחררם לחלופת מעצר, טובה ככל שתהא. ראשית , אף שלא שוכנעתי כאמור כי אין בראיות הקיימות נגד העוררים כדי לבסס באופן לכאורי את האישומים נגדם, נדמה שאכן ישנו קושי בעובדה כי דווקא מנצור, החשוד כמי שנהג ברכב במהלך המרדף המשטרתי, כלל לא הואשם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בעוד שלעוררים, שאין מחלוקת כי לא נהגו ברכב, מיוחסת עבירה זו. אף אם אישומם בעבירה מתייחס לסיכון שיצרו השניים בחצייתם הרגלית את כביש מס' 4, כקביעת בית המשפט המחוזי, ברי כי - מבלי להקל ראש בהתנהגות זו - אין דומה סיכון זה לסיכון שיוצר כלי רכב מנועי הנע על הכביש במהירות ובפראות, תוך התעלמות מחוקי התנועה ומכלי הרכב האחרים על הדרך. בנתונים אלו יש לטעמי כדי להשפיע על הערכת מידת המסוכנות הנשקפת מן העוררים.

שנית , ומעבר לכך, יש להתייחס להמלצות שירות המבחן בעניינם של העוררים. אשר לעורר 1, אף ששירות המבחן התרשם כי נשקפת ממנו רמת מסוכנות גבוהה, מצאה קצינת המבחן כי אפשר וניתן לשחררו לחלופת מעצר בית מלא בדירתו בפיקוח משותף של אשתו ואמה, ובשילוב של פיקוח אלקטרוני. צוין גם כי אשתו של העורר ואמה מודעות לאחריותן וחובתן לדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור מצד העורר. אשר לעורר 2, שבעברו הרשעה אחת בלבד וזהו לו מעצרו הראשון, סבר שירות המבחן כי החלופה שהוצעה עשויה להפחית את רמת הסיכון הנשקפת ממנו והמליץ לשחררו למעצר בית מלא בבית הוריו בתנאי פיקוח אלקטרוני. קצינת המבחן התרשמה כי שהותו של העורר במעצר היוותה עבורו גורם מרתיע ומשברי וכי אמו ואחיו מבינים את משמעות הפיקוח הנדרש על העורר ונחושים בדעתם להציב גבולות להתנהגותו. בנוסף, ביחס לשני העוררים המליץ שירות המבחן כי ישתתפו במפגשים טיפוליים שבועיים עם עובד סוציאלי. בית המשפט אשר חקר את הערבים שהוצעו התרשם גם הוא כי מדובר באנשים נורמטיביים ובעלי כוונות טובות, הגם שהעלה ספק ביכולתם לרסן את העוררים.

אכן, נוכח החשדות המיוחסים לעוררים והעובדה כי יש להם עבר פלילי, גם אם לא מכביד במיוחד, ישנו חשש שמא במידה וישוחררו ישובו לבצע עבירות העלולות לסכן את שלום הציבור. אולם, ומבלי להמעיט מחומרת המעשים המיוחסים להם, אני סבורה כי בנסיבות העניין, וכפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, ניתן לאיין חשש זה בדרך של שחרורם לחלופת מעצר ראויה - תחת פיקוח מלא ובליווי איזוק אלקטרוני - ובנוסף, על-ידי התנאת שחרורם בהפקדת ערבויות ממשיות, אשר יהיה בהן כדי להרתיעם מפני הפרת תנאי השחרור שיקבעו. אוסיף, כי זהו כאמור תיק מורכב אשר סביר כי להוכחתו יידרש פרק זמן לא קצר. גם בהתחשב בכך, וכן בעובדה כי הראיות הקיימות נגד העוררים הן ראיות נסיבתיות בלבד, אשר כפי שהודתה באת-כוח המשיבה בעצמה אינן חפות מקשיים, אני סבורה כי אין הכרח שהעוררים יוותרו במעצר עד תום ההליכים נגדם.

העררים מתקבלים, איפוא. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת הבירור ומתן החלטה באשר לסוגי וגובה הערבויות הנדרשות ולגבי יתר התנאים שבהם יוכל כל אחד מן העוררים להשתחרר ממעצרו. במידת הצורך, יוכל בית המשפט לבחון חלופות מעצר נוספות וכן ערבים נוספים על אלו שהוצעו, ואף להזמין תסקירי מעצר עדכניים, אם ימצא לנכון לעשות כן, והכל כמובן תוך מאמץ להביא לשחרורם של העוררים בהקדם. עד להחלטה אחרת, ישארו העוררים במעצר.