בש"פ 7038/09 עמאר אבו אסעד נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל ) מתאריך 27.8.2009, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה . בכתב האישום נטען, כי ביום 8.8.09 הגיע העורר, כשהוא רעול פנים, אוחז באקדח ומלווה בשני רעולי פנים נוספים, לביתו של מוחמד נבאבתה (להלן המתלונן ), במחנה הפליטים שועפט. על פי הנטען בכתב האישום, העורר ירה ירייה אחת על הבית, וכשהמתלונן, ששמע את הירי, יצא מן הבית, ירה עליו העורר מספר פעמים ופגע בו מתחת למתנו השמאלי. על פי הנטען בכתב האישום, המשיך העורר לירות על המתלונן כחמש יריות נוספות, כשאחת מהן פגעה בברכו הימנית.

3.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען לחולשתן. בהחלטה מיום 27.8.2009 קיבל בית משפט קמא הנכבד את הבקשה, בקבעו כי די בחומר החקירה הקיים – ובעיקר עדותו של המתלונן, אשר זיהה את העורר שהיה מוכר לו – כדי לבסס את קיומן של ראיות לכאורה. נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל הרשעות בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפה, היזק לרכוש במזיד, איומים, ושלוש עבירות של בריחה ממשמורת חוקית, ובהתחשב בנסיבות החמורות של העבירה המיוחסת לו, קבע בית המשפט כי שחרורו של העורר לחלופת מעצר יהיה כרוך בסיכון משמעותי לחיי המתלונן ולביטחון הציבור, ועל כן הורה על מעצרו עד תום ההליכים, מבלי להזמין תסקיר מעצר בעניינו.

מכאן הערר שבפני.

4.

העורר טוען כי קיימת כנגדו למעשה ראייה בודדת בלבד, היא זיהויו על ידי המתלונן, ונוכח חולשת הראיות היה על בית המשפט קמא הנכבד לבחון באופן קונקרטי את האפשרות להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר מחוץ למחנה שועפט, וזאת בדרך של הזמנת תסקיר. בדיון בפני העלה העורר אפשרויות שונות לחלופות מעצר, בכפר יהושפט ואצל קרובי משפחתו בלוד ובצפון הארץ.

5.

המשיבה גרסה מנגד כי מסוכנותו של העורר גלומה בנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו, ובעברו הפלילי המכביד. עוד נטען, כי העובדה שהעורר הורשע בעבר בשלוש עבירות של בריחה ממשמורת חוקית מעידה על חוסר האפשרות ליתן בו אמון, שהיא תנאי הכרחי לשחרור לחלופת מעצר. מסיבות אלו טענה המשיבה כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר, ומשכך, לא היה צורך בעריכת תסקיר לצורך בחינת חלופה קונקרטית.

6.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערר – להידחות . להלן נימוקי החלטתי.

7.

במקרה זה אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה, וגם קיימת עילת מעצר סטטוטורית, בשל חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. על כן, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת כאן בשאלת האפשרות להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה, והצורך להורות על עריכת תסקיר מעצר בכדי לבחון חלופה קונקרטית.

8.

בשאלה זו נפסק כבר בעבר, כי החובה לשקול את האפשרות לחלופת מעצר קבועה בחוק, ולפיכך על בית המשפט לפעול ככלל על פי חובה זו. יחד עם זאת, בחינה עקרונית זו איננה בהכרח מובילה בכל מקרה לבדיקה קונקרטית על ידי שירות המבחן. במקרים בהם נשללת על פניה האפשרות לחלופת מעצר, כגון מקרים בהם מיוחסת לנאשם עבירת אלימות חמורה ביותר, או מקרים של נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד, או כאלה שהוכיחו בעבר כי אין ליתן בהם אמון, או שברחו ממשמורת חוקית – אין צורך להעביר עניינם לבדיקה של שירות המבחן על מנת שיבחן האם קיימת בעבורם חלופת מעצר מתאימה (ראו: בש"פ 9198/04 דן אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.2004); בש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.2.2005); בש"פ 9783/06 קרצב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 7.12.06); בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 14.11.08)).

9.

במקרה זה, נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לעורר אמנם מעידות על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו לביטחון הסובבים אותו. מן העובדות המתוארות בכתב האישום עולה, כי העורר לא היסס לכאורה לעשות שימוש בנשק חם באזור מגורים, ולירות על המתלונן מספר רב של יריות, זאת גם לאחר שהמתלונן נפצע. בנוסף לכך, חרף גילו הצעיר צבר העורר לחובתו הרשעות קודמות רבות, בדגש על מספר עבירות של בריחה ממשמורת חוקית, מהן ניתן ללמוד כי העורר אינו נרתע מאימת הדין, דבר המקשה מאוד על האפשרות לשקול את שחרורו לחלופת מעצר.

10.

פסקי הדין שהגיש בא כוח העורר, כדוגמאות למקרים בהם גם בעבירות אלימות חמורות הורה בית המשפט על עריכת תסקיר, אין בהם כדי לסייע לו במקרה זה, כיוון שקיים שוני מהותי בין אותם מקרים לבין המקרה הנוכחי. כך, בבש"פ 6596/09 סעב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.8.09), מדובר היה בנאשם ללא עבר פלילי, וחברי, כב' השופט א' רובינשטיין , ציין מפורשות כי זוהי הסיבה שהביאה אותו להורות על עריכת תסקיר. כך גם פני הדברים בבש"פ 2596/09 נאסראווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.3.09), שם היה לנאשם עבר פלילי אך חלפו שנים רבות מאז הורשע. לא כך הם הדברים במקרה שבפנינו, בו לעורר עבר פלילי מכביד ביותר והרשעה אחרונה משנת 2004.

11.

סוף דבר – במקרה זה, אכן לא נראה ששחרורו של העורר לחלופת מעצר אפשרי ויהיה בו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. על כן אינני רואה מקום להורות בשלב זה על עריכת תסקיר מעצר. כמובן שככל ש יימשכו ההליכים, או שיעלו נסיבות חדשות, פתוחה בפני העורר האפשרות לפעול בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר לערכאה הדיונית. הערר נדחה איפוא.