בש"פ 4367/10 ליאור יונה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (מ"ת 17890-04-10, כבוד השופטת נ' אהד ) מיום 17.5.2010, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום הליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו עבירות של כליאת שווא, ניסיון אינוס, מעשי סדום ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי הנטען בכתב האישום העורר הכיר את המתלוננת, קטינה כבת 16, בנסיבות בהן היא וחבריה עבדו בעבורו בעבודות ניקיון. לאור היכרות זו יצר העורר קשר עם המתלוננת ביום 31.3.2010, בתואנה כי הוא רוצה לשוחח עימה לגבי עבודה וביקש כי יפגשו לשם כך. לאחר מכך אסף אותה וחברותיה ברכבו, בהמשך הוא דרש מחברותיה לרדת מהרכב ולא אפשר למתלוננת לעזוב עימן. הוא לקח אותה, בניגוד לרצונה, למלונית בה שוכרים חדרים לפי שעה והכניס אותה לחדר במקום. החל משלב זה מתוארת בכתב האישום מסכת קשה של אלימות ועבירות מין, אשר ביצע העורר במתלוננת. בשלב זה הגיעו לחדר שוטרים, אשר חיפשו אחר המתלוננת בעקבות פניית חבריה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ולקיומה של חזקת המסוכנת בעניינו. על כן עיקר המחלוקת נסובה על סוגיית אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. ביום 17.5.2009 קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בדרך של חלופת מעצר, ולכן אין מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית בשלב זה, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של

העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

מכאן הערר שבפניי.

העורר טוען כי לאור העובדה כי הוא משולל עבר פלילי בתחום עבירות המין, לאור נסיבותיו האישיות, אשר פורטו בדיון שנערך לפני, ולאור חלופת המעצר האפקטיבית, המוצעת על ידו בצפון הארץ, יש מקום לבחון בשלב זה את שחרורו לחלופת מעצר באמצעות שירות המבחן.

המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי לאור העבירות החמורות המפורטות בכתב האישום, אין מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית בעניינו של העורר ויש לדחות את הערר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו המבוססת של בית המשפט המחוזי.

בענייננו, כאמור אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לביצוען של העבירות המיוחסות לעורר, ואין מחלוקת כי באשר לקיומה של חזקת המסוכנת הסטטוטורית. מכאן שהשאלה הניצבת בפני היא האם יש מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית במקרה הנדון. החובה לשקול את האפשרות לחלופת מעצר קבועה בחוק, ולפיכך על בית המשפט לפעול על פי חובה זו, ובשלב הראשון לבחון האם מבחינה עקרונית יש מקום לחלופת מעצר במקרה הנדון לפניו. אולם, בחינה עקרונית זו איננה בהכרח מובילה בכל מקרה ומקרה לבדיקה קונקרטית של חלופת מעצר על ידי שירות המבחן. יתכנו מקרים בהם העבירה המיוחסת היא כה חמורה וקשה עד כי השופט לא יזדקק לסיוע של שירות המבחן על מנת לבחון האם קיימת חלופת מעצר מתאימה (ראו בש"פ 7038/09 אבו אסעד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.9.2009); בש"פ 4319/09 אל עביד נ'

מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.5.2009)). במקרה הנדון תמים דעים אני עם בית המשפט המחוזי כי אין מקום לבחינה קונקרטית של חלופת מעצר , שכן אין זה אחד מאותם מקרים בו ניתן לאיין את מסוכנותו הרבה של העורר בחלופת מעצר. המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום, מעוררים סלידה ושאט נפש. לא ניתן להישאר אדיש כאשר קוראים את המסכת העובדתית, המופרטת בכתב האישום, ומובן כי לא ניתן, בשלב זה, לשחרר לחלופת מעצר מי שמואשם בעבירות חמורות מעין אלו, ויש כנגדו ראיות לכאורה לביצוען. יפים לענייננו דברים שנאמרו בבש"פ 2222/97 מדינת ישראל נ' חוסאם , פ"ד נא(1) 109, 113 (1997):

"אינוס הוא מן העברות החמורות שקיימת ביחס אליהן חזקת מסוכנות , ולפיכך רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגבי המואשמים בעברה זו ... הלכה למעשה, עם קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעת הנאשם, יהיה על הנאשם להראות כי בנסיבותיו המאוד-מיוחדות של עניינו , אין מתקיים סיכון מן הסיכונים המצדיקים מעצר, וכי מתוך כך ראוי להורות בעניינו על חלופת מעצר. הראיות לכאורה במקרה שלפנינו מעידות על אונס אכזרי של נערה קטינה ... על-פי אותן ראיות בוצע האונס בנסיבות מחמירות ... ומלבד עברו הנקי של המשיב והטענות הנוגעות לבחינת מהימנות הראיות, לא העלה המשיב כל נימוק שיהיה בו כדי להפיג את החשש מפני הסכנה הנשקפת משחרורו" (ההדגשות במקור).

אשר על כן, הערר נדחה.