בש"פ 7162/12רמזי סלים נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נאוה בן אור) במ"ת 344-12 מיום 12.9.2012, בגִדרה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 25403-08-12.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחר (להלן: האחר ), בפרשה בה מעורבים גם אחרים שהועמדו לדין בנפרד, ביצוע עבירות של שוד והתפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 10.8.2012, בשעה 04:30 לפנות בוקר, הגיעו העורר והאחר לבית קפה "ארומה" ברחוב עמק רפאים בירושלים, ביחד עם מחמוד אבו נאב, שנהג במכונית, ועם אחרים שזהותם אינה ידועה. אבו נאב המתין לעורר ולאחרים במכונית בעת שפרצו לבית הקפה. האחר זרק

סלע פעם ופעמיים לעבר חלון בית הקפה עד ששברוֹ, והעורר פתח את החלון מבפנים. או אז נכנס העורר אל בית הקפה והחל לעקור את קופות בית הקפה ממקומן. קופה אחת לקח למכונית בעצמו, ואת האחרת מסר לאחר. הקופות הכילו כ-2,000 ₪, כרטיסי "ארומה" של לקוחות וכן המחאות של ספקי בית הקפה. במקביל, הגיע לבית הקפה ע"ע, עובד בבית הקפה, על מנת לפתחו. אבו נאב ואחד מן האחרים, שהבחינו בו והבינו כי הוא בדרכו לבית הקפה, הכו אותו, בעטו בגופו, ואחד מן האחרים גם הכהו באמצעות אגרוף בראשו. כתוצאה מן המעשים האמורים, נגרמו לע"ע חבלות בגופו, וידו השמאלית הושמה בגבס.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר; כי העבירות המיוחסות לו מקימות חשש ששחרורו יסכן את בטחונו של הציבור; ולפיכך קמה עילת מעצר נגדו. בנוסף טענה המשיבה כי סוג העבירות וחומרתן מצביעים על כך שלא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בדרך של חלופת מעצר.

4.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, וכי מסוכנותו ניכרת מעבירות האלימות המיוחסות לו. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, וזאת אף מבלי להיזקק לתסקיר, משום שעברו הפלילי של העורר, בכללו עבירות אלימות, מחזק את המסקנה על מידת מסוכנותו, ומייתר את הצורך בתסקיר.

5.

מכאן הערר שלפנַי. בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת העורר להורות על הכנת תסקיר על אודותיו מטעם שירות המבחן, על מנת שיבחן את חלופת המעצר שהוצעה מטעמו. לטענתו, שגה בית משפט קמא בכך שהבחין בין אבו נאב, שהועמד לדין בנפרד ושוחרר לחלופת מעצר בביתו, לבין העורר, רק מן הטעם שלעורר יש עבר פלילי. בנוסף טוען בא כוח העורר כי ההבחנה בין העורר לבין אבו נאב, בטעות יסודה, שכן חלקו של העורר באלימות שננקטה אינו עולה על זה של אבו נאב, ואף פחוּת ממנו.

6.

דין הערר להידחות. אמנם שומה על-פי החוק לשקול את האפשרות לחלופת מעצר. יחד עם זאת, שקילה ובחינה עקרונית זו איננה מובילה בהכרח בכל מצב לצורך בבדיקה קונקרטית על-ידי שירות המבחן דווקא (ראו למשל: בש"פ 7038/09

אבו אסעד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, ניתן ביום 14.9.2009) ). ישנם מצבים שבהם נשללת על פניה האפשרות לחלופת מעצר, כגון כשבעבירת אלימות חמורה ביותר עסקינן, לגבי נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד, או כאלה שהוכיחו בעבר כי אין ליתן בהם אמון, או שברחו ממשמורת חוקית, ועוד. אין מדובר ברשימה 'סגורה'. במצבים מעין אלו אין צורך להורות על בדיקה של שירות המבחן האם קיימת חלופת מעצר מתאימה . בעניין דנן, מסוכנותו של העורר ניכרת בעליל מנסיבות ביצוען הלכאורי של העבירות נשוא ערר זה, המקימות אכן חשש ששחרורו יסכן את בטחון הציבור, ולפיכך קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. אין בחלופת מעצר בכדי לאיין מסוכנות זו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, או כדי להפיגה באופן שיכול להניח את הדעת, בהתחשב גם עם עברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ועבירה של החזקת אגרופן וסכין למטרה לא כשרה. בנוסף, תלויים ועומדים נגד העורר שני כתבי אישום בבית משפט השלום בירושלים, האחד בגין החזקת סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית, והאחר בגין היזק לרכוש במזיד ונהיגה ללא רישיון. העבר הפלילי אכן יוצר הבדל רלוונטי בין העורר לבין אבו-נאב, כשלגבי המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, אֵלו בוצעו לכאורה בצוותא, והעורר לא יוכל להיבנות בהקשר הנדון מטענה שחלקו היה פחוּת. מעורב נוסף בפרשה שגם לחובתו עבר פלילי משמעותי, נעצר גם הוא עד תום ההליכים. אין אפוא מקום לטענת אפליה. לגבי העורר, עינינו הרואות כי הוא אינו ירא מן הדין, והוא שב לכאורה ומבצע עבירות אלימות חמורות, אשר יש בהן בכדי לסכן את שלומו ובטחונו של הציבור. לפיכך, לא ראיתי הצדקה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, כי מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת חלופה למעצר, וזאת גם מבלעדי תסקיר.

7.

אשר על כן, הערר נדחה.