בש"פ 5662/13 מדינת ישראל נ. קשור ראמי

1.

לפני בקשה שניה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיב 1 (להלן: ראמי ) והמשיב 2 (להלן: רמזי ) החל מיום 20.8.2013 ומיום 24.8.2013 (בהתאמה), בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 25403-08-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, אשר ביום 5.9.2012 תוקן בשנית בדרך של הוספת אישום שני לגבי ראמי. על פי המתואר באישום הראשון, ביום 10.8.2012 בשעה 04:30 לפנות בוקר או בסמוך לכך, הגיעו המשיבים כשהם נוסעים ברכב בו נהג אדם אחר (להלן: הנהג ) , יחד עם אנשים אחרים , לבית קפה בירושלים. ראמי השליך סלע, פעמיים, אל עבר חלון בית הקפה, עד שהחלון נשבר. מיד לאחר-מכן, הכניס רמזי את ידו דרך החלון, פתח את החלון מבפנים ונכנס לתוך בית הקפה. רמזי עקר את קופות בית הקפה ממקומן, ומסר אחת מהן לראמי. במקביל למתואר, הגיע למקום ע.ע., עובד בית הקפה (להלן: המתלונן ), במסגרת עבודתו. הנהג ואדם אחר, שנשאר בסמוך לבית הקפה על-מנת לתצפת ולאבטח, הבחינו במתלונן ושאלו אותו להיכן מועדות פניו. משנענו כי הוא בדרכו לבית הקפה, הכו אותו. מיד לאחר-מכן המשיבים והאחרים עלו לרכב כשבידיהם שתי הקופות, ונסעו מן המקום. למתלונן נגרמו חבלות יבשות בגופו וכן נפיחות ורגישות ביד שמאל, אשר בגינן הוא נזקק לגבס. כמו כן, בקופות שנטלו המשיבים והאחרים נמצאו כ- 2,000 ש"ח, כרטיסי "ארומה" של לקוחות ושיקים של ספקים של בית הקפה. נוכח המתואר לעיל, הואשמו המשיבים בעבירות של שוד (לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) ושל התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה (לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין).

על פי המתואר באישום השני – המיוחס לראמי בלבד – במספר הזדמנויות שונות, בימים שלאחר מעצרו של ראמי ושל הנהג, ניסה ראמי להניא את הנהג מלמסור את הודעתו בחקירה ולשכנעו למסור הודעת שקר, באמצעות איומים שונים. בשל מעשים אלה, הואשם ראמי בעבירות של הדחה בחקירה (לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין) ושל איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין).

הליכי המעצר עד כה

3.

בקשות למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים הוגשו לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 28.8.2012 קבע בית המשפט המחוזי (מ"ת 313/12, כב' הנשיאה מ' ארד ) כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של ראמי והורה על מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 12.9.2012 קבע בית המשפט המחוזי (מ"ת 344/12, כב' השופטת נ' בן-אור ) כי קיימות ראיות לכאורה גם בעניינו של רמזי והורה על מעצרו עד תום ההליכים. רמזי ערר על ההחלטה לבית משפט זה (בש"פ 7162/12, השופט

נ' סולברג ) , אך עררו נדחה ביום 16.10.2012, תוך שנקבע כי המסוכנות הנשקפת ממנו אינה מאפשרת כל חלופת מעצר, ועל כן אין צורך בעריכת תסקיר בעניינו.

4.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים לאחר תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם, ובית משפט זה נעתר לבקשה ביום 22.5.2013 (בש"פ 3517/13, השופט י' דנציגר ). בהחלטה נקבע, כי המסוכנות הנשקפת מן המשיבים נלמדת ממעשיהם, וכי אין במחלוקת באשר לשאלה האם ביצעו את מעשה האלימות נגד המתלונן בצוותא חדא עם אחרים – מחלוקת שצריכה להתברר במסגרת ההליך העיקרי – כדי להפחית ממסוכנות זו.

התקדמות ההליך העיקרי

5.

עד עתה התקיימו מספר ישיבות הוכחות, ובישיבה מיום 15.7.2013 הסתיימה פרשת התביעה. הישיבה הבאה נקבעה ליום 1.10.2013 ובה עתידה להישמע פרשת ההגנה וכן הסיכומים בתיק. הובהר, כי ככל שבישיבה זו לא תושלם שמיעת הסיכומים, ייקבע לצורך כך מועד נוסף קרוב.

טענות הצדדים

6.

המבקשת טוענת כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק הדין בעניינם. נטען, כי המסוכנות הנשקפת מהם היא ברורה, כנלמד מנסיבות ביצוע העבירות, ומעברם הפלילי המכביד. בהקשר זה נטען, כי עברו הפלילי של ראמי כולל, בין היתר, עבירות של תקיפת שוטר כשהתוקף מזוין בנשק חם או קר, השתתפות בהתפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר, יצור ויבוא נשק בלי רשות, הצתה והנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום מוות. כמו כן, נטען כי ראמי ריצה מאסרים בפועל, לרבות מאסר לתקופה של ארבע שנים. אשר לרמזי, נטען כי עברו הפלילי כולל, בין היתר, עבירות של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, חבלה חמורה והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. נוכח האמור, נטען כי אין מקום ליתן אמון במשיבים ולבחון בעניינם חלופת מעצר. אשר להליך העיקרי, נטען כי קצב התקדמותו הוא משביע רצון, כמתואר לעיל, וכי סביר להניח שהכרעת הדין תינתן עוד במהלך תקופת ההארכה המבוקשת.

7.

בדיון שנערך בפניי, טענו באי-כוח המשיבים – עו"ד סואעד לראמי ועו"ד פרחאת לרמזי – כי בנסיבות העניין יש לדחות את הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים ולהורות על הגשת תסקירי מעצר. נטען, כי אמנם לעת הזו ישנה התקדמות בקצב שמיעתו של ההליך העיקרי, אולם אין לשכוח כי תשובות המשיבים לכתב האישום ניתנו כבר בחודש דצמבר 2012, ופרשת התביעה החלה להישמע רק בחודש אפריל 2013. כמו כן טענו באי-כוח המשיבים, כי בהליך העיקרי נטען על-ידם שאין לייחס למשיבים את מעשה האלימות שנעשה נגד המתלונן, ולפיכך, כך נטען, אם תתקבל טענתם, לא מן הנמנע כי העונש שייגזר על המשיבים יהיה לפרק זמן קצר יותר מהתקופה שבה שוהים המשיבים במעצר. עו"ד סואעד הדגיש, כי אמנם עברו הפלילי של ראמי כולל הרשעה בעבירת שוד, אולם הרקע לביצועה היה קשור במותו של אחיו שנהרג על-ידי כוחות הביטחון.

דיון והכרעה

8.

כידוע, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם, שעודנו נהנה מחזקת החפות, לבין ההגנה על האינטרס לשלום הציבור ובטחונו ולניהולו התקין של ההליך. אמות המידה הנוהגת בגדרי איזון זה הן בעיקרן מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות ההליך העיקרי (ראו, למשל, בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.2007)). ככלל, ניתן לומר כי ככל שנמשך ההליך העיקרי נוטה הכף לטובת שחרורו של הנאשם ממעצר. עם זאת, חלוף הזמן כשלעצמו אינו מאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים אל מול חירותו של הנאשם, ויש לבחון כל מקרה לגופו (בש"פ 7198/11 מדינת ישראל נ' ווינר

(25.10.2011)).

9.

בענייננו, דומה כי אין צורך להרחיב בעניין המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, הנלמדת בראש ובראשונה מן המעשים המיוחסים להם במסגרת כתב האישום. בנוסף, לשני המשיבים עבר פלילי בלתי-מבוטל: ראמי הורשע במספר עבירות, ביניהן עבירות אלימות ויצור ויבוא של נשק בגינן ריצה ארבע שנות מאסר בפועל; רמזי הורשע בעבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועומדים ותלויים נגדו שני כתבי אישום בגין החזקת סמים לצריכה עצמית, היזק לרכוש במזיד ונהיגה ללא רישיון.

לצד זאת יצוין, ונראה שזה העיקר בענייננו, כי ההליך העיקרי צפוי להסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. זאת, אף אם תחילתו של ההליך לוותה בעיכובים כאלה ואחרים. כאמור בבקשה, וכפי שהובהר במהלך הדיון שנערך בפניי, פרשת התביעה הסתיימה. הישיבה שנקבעה ליום 1.10.2013 בבית המשפט המחוזי צפויה לחתום את פרשת ההגנה, ונכון להיום מתוכנן כי במעמד זה יישמעו גם סיכומי הצדדים. בית המשפט המחוזי אף הבהיר כי ככל שישיבה זו לא תספיק לצורך שמיעת הסיכומים, ייקבע מועד נוסף קרוב ככל האפשר. לזאת אוסיף, בזהירות הנדרשת, כי דומני שאף הכרעת הדין יכולה להינתן במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מנוס מלהיעתר לבקשה.

בשולי הדברים ראיתי להעיר, כי לא נעלמה מעיניי טענת באי-כוח המשיבים לעניין סוגית מעורבותם של המשיבים במעשה האלימות שנעשה נגד המתלונן. אלא שבמסגרת ההליך הנוכחי – בקשה שניה להארכת מעצר לאחר חלוף תשעת חודשי המעצר הראשונים – כשנקודת המוצא היא שקיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיבים, אין מקום להידרש לשאלה ולבחון אותה לעומקה, ובוודאי לא את ההשלכות האפשריות על גזרי הדין הצפויים. מכל מקום איני סבור שמשך המעצר עד כה, אף כי לא מדובר בפרק זמן קצר, מצדיק שינוי בנקודת האיזון, כאשר יש מקום להניח שההליך יסתיים בתקופת הארכת המעצר הנוכחית.

10.

הבקשה מתקבלת. מעצרם של ראמי ושל רמזי יוארך החל מיום 20.8.2013 ומיום 24.8.2013, בהתאמה, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 25403-08-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.