בש"פ 6759/09 לואי ספורי נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט רוזן) מיום 13.8.09 בתיק ב"ש 90446/09, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ב.

נגד העורר ושניים אחרים הוגש ביום 2.8.09 כתב אישום, בו יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ונסיון שוד בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, חברו השלושה בליל ה-19.7.09 כדי לבצע שוד בבית קפה בתל אביב. העורר, כך נטען, הגיע לבית הקפה כשהוא חבוש בקסדה, והסיט את מצלמות האבטחה. לאחר מכן חבר העורר לשניים הנוספים, והם ישבו במכונית עד רגע הכושר לביצוע השוד. בעוד שהם מחכים, עצרה המשטרה את השלושה, וברכב נמצאו שני זוגות של כפפות, מוט ברזל (לום) ושתי קסדות. כן נטען, כי טרם מעצרם הסתירו השלושה אקדח שהיה ברשותם. על פי הנטען, ביקשו השלושה לשדוד את כספי הפדיון של בית הקפה, באמצעות שוד אחד העובדים.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים. בין הצדדים הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה באשר לקשירת קשר לביצוע עבירה פלילית, מסוג פשע, שיכול שיהא התפרצות. מחלוקת הצדדים נגעה בשאלת מטרת הקשר. בעוד המשיבה טענה, כי מטרת הקשר היתה לביצוע שוד בנסיבות מחמירות, טענו הנאשמים כי את התכנסותם ניתן לראות אך במשקפי פשע מסוג התפרצות. בית המשפט קבע, על סמך הראיות שהוצגו לפניו, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה לה טענה המדינה. נומק, כי אילו ביקשו הנאשמים לבצע עבירת התפרצות, לא היו מחכים עד השעות הקטנות של הלילה. בין היתר צויינו שיחות טלפון שהואזנו, מהן עולה כי השלושה תיכננו בקפידה ביצוע של שוד בנסיבות מחמירות. כן הובאו דו"חות משטרה ואמרות מדובב, המצביעות על כך שברשות השלושה היו אמצעי חבלה וכלי נשק (כגון אקדח ומוטות ברזל), בהם ביקשו לבצע פשע חמור. נקבע, כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה ומסוכנותם של השלושה, קמה נגדם עילת מעצר, וכן אין לשחררם לחלופה. לגבי העורר נקבע, כי הודה בעבירת סחר בסם מסוכן, ואף מתנהל נגדו משפט פלילי בשני כתבי אישום נוספים; נאמר לענין כל הנאשמים, כי תסקיר יהיה בחינת "ברכה לבטלה".

ד.

בערר נטען בשניים. ראשית, בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. לעניין זה נטען, כי בית המשפט קמא הסתמך על ראיות נסיבתיות אשר ניתן לפרשן בשני פנים, ונאמר כי אף בית המשפט סבר שטענות הסניגוריה אינן מבוטלות. הוסף, כי אין ראיות באשר לאשמה שהעורר החזיק באקדח טרם מעצרו, וכי הימצאותו של נשק כאמור לא אוזכרה בדו"חות המעקב.

עוד נטען, כי היה מקום לאבחן בין עניינו של העורר לשאר הנאשמים בפרשה.

שנית, נאמר כי חלקו של העורר במעשה היה קטן מזה של חבריו, ועברו הפלילי פחות משל אלה. כל אלה, כך נטען, מעידים כי מסוכנותו של העורר פחותה, ועל כן יש מקום לשקול הזמנת תסקיר וחלופת מעצר.

ה.

בדיון טען עו"ד רובינשטיין לעורר, כי לשיטתו אין הראיות לכאורה מעידות על קשירת קשר לביצוע שוד, והן מצויות במעגל של קשירת קשר להתפרצות. שלושת הנאשמים, ובהם העורר, היו במעקב המשטרה; העורר נראה כמי שיוצא לפתח האחורי של בית הקפה ומשנה זוית של מצלמות האבטחה. אחר כך נעצרו השלושה ברכב, ובו נמצאו מוט (לום) ושתי קסדות. דבר זה אינו מוכיח, כנטען, קשר לעבירת שוד, וכאמור, בית המשפט קמא סבר אף הוא שטענות העורר וחבריו אינן מבוטלות, ויתכן כי לא יורשעו בשוד; גם לא נמצא אקדח, ולום שנמצא הלוא יכול לשמש לצרכי התפרצות. בית המשפט קמא, כנטען, היה נכון לתסקיר אילו היתה הודיה בראיות לכאורה בקשר לשוד; כנגד העורר עומדת אך הודיה בתיק סמים שטרם נסתיים, וכתב אישום אחד נוסף ככל הנראה, ואין לו איפוא עתה עבר פלילי מעבר לאותה הודיה. יש איפוא מקום – כך נטען – לחלופה בשל עצמתן הפחותה של הראיות, ומתבקש תסקיר כדי שגורם מקצועי יקבע באשר למסוכנות, שכן אילולא כן יישאר העורר במעצר תקופה ארוכה.

ו.

עו"ד רוסו טענה למדינה, כי המדובר בראיות לכאורה לשוד; מן הראיות שבהאזנת הסתר עולה, כי הנאשמים רצו להיכנס לבית הקפה בשעה שיבוא אדם, ועל כן כיוונו את בואם לשעת הבוקר המוקדמת בה מגיע לשם עובד אותו רצו לשדוד. אין זה מתקבל על הדעת שהיו ממתינים לשעה זו לשם התפרצות ושליפת כספת, שכן הזמן לא היה מספיק לכך, והם ביקשו איפוא לבצע שוד. יש כנטען גם ראיות לקיומו של אקדח. ולבסוף, העורר היה בתנאי הגבלה, ואלה הוסרו 12 יום לפני האירוע, וזאת בנוסף לכך שלפחות כתב אישום אחד עומד נגדו; והוא שמר על שתיקה בחקירותיו.

הכרעה

ז.

עיינתי בתיק הראיות. אין חולק כי העורר וחבריו "נתפסו על חם" במובן של הקשר לעבירת פשע; לא אחזור על שתיאר בית המשפט קמא מתוך הסטת מצלמות האבטחה ומתוך האזנות הסתר. כפי שציין בית המשפט, יכלו העורר וחבריו לבצע את זממם, אילו היה המדובר בהתפרצות "בלבד", שעות לפני כן, אך נראה כי המתינו לבואו של העובד הרלבנטי, פותח הכספת (ראו גם תמליל שיחת נאשם 1 עם פלוני חג'איג' מיום 15.7.09). גם מדברי המדובב שדיווח לחוקר בכר (27.7.09) על שיחה עם נאשם 1, מדובר על אנשים "שניסו לשדוד מוביל כספים של בית קפה". האקדח הוזכר על-ידי המדובב בשיחתו עם החוקר ב-29.7.09, וב-5.8.09 ציין, שנאשם 1 סיפר לו "לפני שקפצו עלינו בכמה דקות מאלוהים, העלמנו את ה..., וסימן לי עם היד תנועה של החזקת נשק". המדובב נשאל "האם אתה יודע איזה נשק" והשיב, "לא, הוא סימן נשק עם היד, לפי הסימן זה נראה אקדח". העורר שמר על זכות השתיקה (חקירותיו מ-19.7.09, 20.7.09, 22.7.09 ו-30.7.09), ודבר זה מחזק את הראיות הקיימות. על פני הדברים, כמות שציין בית המשפט קמא, ישנן ראיות לכאורה, אף שהסניגוריה בכשרונה תנסה לקעקע את רכיב השוד ולהעמידו על התפרצות, ודברי בית המשפט קמא על מכונם עומדים.

ח.

עילת המעצר של סכנה לבטחון הציבור מתקיימת, נוכח קורותיו של העורר. העורר הודה בכתב אישום לא פשוט בעבירות סחר בסמים; הוא מכר במשך 10 פעמים מנות הרואין וחשיש לפלונית לאורך תקופה של כחודש וחצי. כנגדו כתב אישום אחד נוסף לפחות. ועיקר העיקרים לדידי , שבמידה רבה הטה את הכף: שנים עשר יום בטרם הפרשה הנוכחית, ביום 7.7.09, ביטל בית משפט השלום, בעקבות תסקיר, תנאים מגבילים של מעצר בית שבו שהה העורר. לא חלפו אלא שנים עשר יום קצרים, והעורר שב לסורו – סורו שבו הודה בסחר בסמים – ויצא לכאורה למשימה עבריינית חדשה. חרף גישה בסיסית התומכת ככל הניתן בהזמנת תסקיר, נראה לי כי במקרה דנא, משהוכיח העורר כי האמון שניתן בו הופר מניה וביה, ובטחון הציבור הופר אף הוא על פי הראיות לכאורה, אין מקום להטרחת שירות המבחן בתסקיר נוסף לעת הזאת. אין בית המשפט יכול לעצום עיניו כלפי המציאות. אציין כי שקלתי לעניין תסקיר גם את גילו הצעיר של העורר (ואעיר כי ראוי שהפרקליטות תציין, במיוחד במקרים שהיו על גבולה של חובת תסקיר גזר דין, כמו בענייננו, את תאריך הלידה המדוייק ולא "יליד 1988" כבמקרה דנא; לעומת זאת בכתב האישום של התביעה המשטרתית, בו הודה העורר, צוין הגיל המדויק – 4.3.88). ואולם, חוששני כי הנסיבות אינן תומכות בהזמנת תסקיר, ועלינו להגן על הציבור.

ט.

איני נעתר איפוא לערר.