בש"פ 8818/09 אמיר חג'וג' נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.10.2009, בתיק ב"ש 90760/09, שעניינה מעצרו של העורר עד ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כתב האישום שהוגש כנגד העורר ושלושה אחרים (פ 4194/09), מייחס להם עבירה של קשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של החזקת נשק והובלתו בלא רשות על פי דין, לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין; ועבירה של הימצאות בנסיבות מחשידות בכוונת פריצה, לפי סעיפים 410(1) ו-410(2) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.9.2009, קשר העורר, יחד עם סוהיל כיאל (להלן: סוהיל ), נאסר חווא (להלן: נאסר ) ועומר קאסם (להלן: עומר ), לבצע שוד במועדון "קלרה" במתחם הדולפינריום בתל אביב. לשם כך, הצטיידו הארבעה באקדח גנוב – אשר הוטמן במכונית השברולט של סוהיל – ובכלי פריצה. בשעה 03:00 הם הגיעו לחניון הצמוד למתחם הדולפינריום ושהו בקרבת מקום עד השעה 07:10 בבוקר. מעשיהם שם, תועדו על ידי תצפיתנים של משטרת ישראל. תחילה, הם בחנו את אזור המועדון, כאשר העורר הולך לאורך החומה המקיפה את המתחם. לאחר מכן, בדקה החבורה האם דלתות המועדון סגורות והעורר עלה על גג המתחם והביט לתוכו, מעל חדר הכספות של המועדון. בסופו של דבר הארבעה עזבו את המקום ונסעו במכונית השברולט לכיוון צפון הירקון, שם נעצרו בידי המשטרה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 4973/09).

ביום 28.10.2009, הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן ), על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לאור קיומן של ראיות לכאורה לגבי העבירות המיוחסות לו ומסוכנות, שאינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוען בא כוח העורר, כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות החזקת האקדח והובלתו. לדבריו, העורר כלל לא היה מודע לקיומו של הנשק במכונית והדבר מפריך גם את טענת המשיבה לגבי קשירת הקשר לביצוע שוד. לחלופין מציין בא כוח העורר, כי בין כך ובין כך, בסופו של יום לא נעשה שימוש באקדח ועובדה זו מצדיקה את שחרורו של העורר לחלופת מעצר או על כל הפחות, את הפנייתו להכנת תסקיר שירות מבחן.

באת כוח המשיבה פירטה בדיון שנערך לפניי, את כלל הראיות שנאספו בידי המשטרה ואף הגישה תמליל של שיחה בין נאסר לעורר, ממנו עולה כי העורר ידע על קיומו של האקדח במכונית (להלן: התמליל ). לדבריה, כלל חומרי החקירה מגבשים ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ומידת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים.

דין הערר להידחות. בית המשפט המחוזי מצא לאחר עיון בחומר החקירה, ראיות לכאוריות רבות להוכחת אשמתו של העורר. מתחת למושב האחורי של מכונית השברולט נמצא אקדח עם מחסנית, שמונה כדורים ומשתיק קול. מן התמליל עולה באופן ברור, כי העורר ידע על קיומו של האקדח המוטמן. כך למשל בעמ' 8 לתמליל אומר העורר לגבי האקדח: "זה שטויות יא גבר, טביעות אצבע, אין טביעות אצבע". בעמ' 9 הוא מתייחס למשתיק הקול ובעמ' 10 הוא מספר לחברו שיגיד במשטרה: "מצאתי אותו ולקחתי אותו לך... מצאתי אותו לקחתי... בשביל למכור אותו". לעניין זה, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה העורר החזיק בנשק, אם לא באופן ממשי, אזי וודאי באופן קונסטרוקטיבי, כמפורט בהגדרת "החזקה" שבסעיף 34כד לחוק העונשין.

לבסוף, מעשי הנאשמים במתחם הדולפינריום כמתועד בחומר הראיות, כלי הפריצה ולבוש ההסוואה שנמצאו במכונית, יחד עם האקדח והתחמושת בו הצטיידו, מספיקים כדי להראות, כי קשירת הקשר ביניהם נעשתה דווקא לשם ביצוע השוד ולא לשם התפרצות גרידא, כפי שטען בא כוח העורר (השוו בש"פ 6759/09 ספורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.2009)).

כידוע, בחינת קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, דורשת לבחון אך ורק, האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)). בית המשפט אינו נדרש, בשלב זה, לבחינת מהימנותן של האמרות המובאות בפניו, או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה (ראו בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005) ) . סבורני, כי בדברים המובאים לעיל ובמכלול חומר החקירה בתיק, די כדי לעמוד במבחן זה ואף למעלה מכך.

עבירת ההחזקה בנשק המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (לאישומים בנסיבות דומות ראו בש"פ 8433/09 אבו בכר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.2009). שחרורו של נאשם לחלופת מעצר במקרים מסוג זה, אפשרי רק במידה ויימצאו נסיבות חריגות המצדיקות את שלילתה של חזקה זו (ראו בש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2009); בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2007)). במקרה דנן, הרשעותיו הקודמות של העורר – בעבירות של החזקת סמים, איומים, הפרת הוראה חוקית, גרימת חבלה במזיד לרכב, והחזקת נשק קר – אך מוכיחות, כי שחרורו לחלופת מעצר יהווה סכנה ממשית לשלום ולביטחון הציבור. בנסיבות אלה, אין מקום להכנת תסקיר בעניינו של העורר (ראו בש"פ 1298/09 מיטרני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.2.2009); בש"פ 43/05 ארוך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.2005))

אשר על כן, הערר נדחה.