פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 43/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אהרון (רון) ארוך
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו בב"ש 93791/04 מיום 14.12.04, שניתנה על-ידי כבוד השופטת נ'
אהד
בשם המבקש: עו"ד גלית גוטרמן
בשם המשיבה: עו"ד יריב אבן חיים
החלטה
בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד), מיום 14.12.04 בב"ש 93791/04, אשר הותירה את החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בב"ש 5089/04 מיום 15.11.04, על כנה, לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
כנגד העורר הוגש, ביום 3.11.04, כתב אישום לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(1) יחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
על-פי עובדות כתב האישום, ביום 1.11.04 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, בקרבת הכניסה לטרמינל הנוסעים בנמל התעופה שדה דב בתל-אביב, החזיק העורר על גופו 30 שקיות של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 23 גרם נטו.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד העורר.
בית-משפט השלום הורה, ביום 15.11.04, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בקובעו, כי קיימת הסכמה לקיום ראיות לכאורה להוכחת האשמה; כי קמה עילת מעצר, חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא הופרכה וכי אין מקום להזמין תסקיר מטעם שירות המבחן ואין מקום לשקול חלופת מעצר.
על החלטת בית-משפט השלום הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ערר אשר נדחה ביום 14.12.04.
מכאן הערר שבפני.
באת-כוח העורר מיקדה טענותיה בקביעת בית-המשפט המחוזי, על-פיה אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר, וזאת מבלי לבחון חלופות מעצר קונקרטיות. לטענתה, לאור נסיבותיו האישיות של העורר, הכוללות בעיות נפשיות, לאור עברו הפלילי המצומצם, הכולל עבירה של החזקת סמים לשימוש עצמי; וכן עברו הנורמטיבי, עובר להתמכרותו לסמים ויכולתו האישית הגבוהה, יש מקום לבחון חלופות מעצר קונקרטיות בעניינו.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי בנסיבות המקרה לא ניתן לאיין את מסוכנות העורר בחלופת מעצר ומשכך אין מקום לקבל תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר.
למעשה, המחלוקת נוגעת לחלופת מעצר ובשאלת קבלת תסקיר מעצר לבחינת אפשרות חלופה זו.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר עד תום בירור דינו.
העבירה, בה מואשם העורר מקימה עילת מעצר, זאת מאחר וקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לעבירה זו מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). אומנם חובה היא על בית-המשפט לבחון חלופת מעצר גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות זאת על-פי האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, מאידך גיסא ההלכה היא, שכאשר מדובר בעבירת סמים, אין מקום, בדרך כלל, לשחרר לחלופת מעצר, כך שמכלול הנסיבות מראה, כי הכף נוטה לאמץ את החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
העורר הינו כבן 33, מכור לסמים, והוא ריצה לאחרונה עונש של מאסר בפועל והוטל עליו בעבר מאסר על תנאי בגין עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על גופו של העורר נמצאה כמות גדולה של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 23 גרם נטו, אשר הייתה מחולקת ל- 30 שקיות.
לאור האמור לעיל ולאור המסוכנות הנשקפת ממי שמחזיק בכמות כה גדולה של סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הגעתי למסקנה, כי צדקו שתי הערכאות שקדמו לי, כאשר לא הורו על חלופת מעצר אודות העורר.
סוף דבר: החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.
על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.
ניתנה היום, כ"ח בטבת תשס"ה
(9.1.05).
ש
ו פ ט