בש"פ 7445/09 מדינת ישראל נ. עזאלדין עבאס

1.עניינו של ערר זה אותו הגישה המדינה הוא ב-"מעצר ביניים" עד לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אשר הוגשה נגד המשיב. בית המשפט המחוזי היה ערוך ומוכן לקיים את הדיון, אולם לא ניתן היה לעשות כן, מאחר ושירות המבחן ביקש ארכה להגשת תסקיר, למרות משאלתו של בית משפט זה כי שירות המבחן יעשה כל מאמץ אפשרי על מנת להעביר לידי בית המשפט את תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב (כך על פי החלטתו של השופט ח' מלצר ב-בש"פ 7137/09, מיום 10.9.2009, עליה אעמוד בהמשך).

2.ביום 6.9.2009, הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום כנגד המשיב בגין שני אישומים, אשר כללו את העבירות הבאות – עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות; חבלה במזיד ברכב; הסתייעות ברכב לביצוע פשע; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף; חציית קו הפרדה רצוף; ושני מקרים של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 6.9.2009, לאחר שמיעת טענותיהם של הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי (השופט ע' עיילבוני) כי על המשיב להישאר במעצר עד לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן. עוד נקבע כי לאחר קבלת תסקיר המבחן,

תישקל חלופת מעצר, והכל, מבלי להביע בשלב זה דעה סופית לגבי האפשרות להסתפק בחלופת מעצר כזו או אחרת תחת השארתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת אותה החלטה, נקבע גם מועד לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ליום 15.9.2009.

4.על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 7317/09). בדיון בערר, עדכנה באת כוח המדינה את בית המשפט כי בכוונת שירות המבחן לבקש דחייה לשם הגשת תסקיר עד ליום 30.9.2009. באי כוח המשיב (שהיה העורר ב-בש"פ 7317/09) ביקשו כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר וזאת עד לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שבמסגרתה יוגש גם תסקיר המבחן לגביו. על פי האמור בהחלטה, הם הצהירו כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר מהודקת, הכוללת מעצר בית מלא בבית מלון, בתוספת איזוק אלקטרוני ובפיקוח של שני משמורנים. במאמר מוסגר ייאמר כאן כי הסניגור טען במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, כי נפלה טעות בהחלטתו של השופט מלצר מיום 10.9.2009 וכי איזוק אלקטרוני לא הוצע על ידו. השופט מלצר החליט לקבוע דיון נוסף בפניו ליום 15.9.2009 וקבע כי עד אז יישאר המשיב במעצר. בד בבד, הורה השופט מלצר כי שירות המבחן יעשה כל מאמץ להכין ולהגיש לבית משפט זה את תסקיר המעצר בעניינו של המשיב, עד ליום הדיון בפניו. עוד קבע השופט מלצר כי על שני המשמורנים המוצעים על ידי המשיב להתייצב אף הם לדיון בפניו.

5.ביום 15.9.2009, כאמור בהחלטה האמורה, התקיים דיון נוסף בפני השופט מלצר. הסתבר כי תסקיר שירות המבחן – לא הוגש. החלטתו של השופט מלצר מיום 15.9.2009, הינה נקודת המוצא לדיון בהליך אשר בפניי ועל כן, אביא אותה כלשונה במלואה:

"1. בשלב זה ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובירור ראשוני לגבי המשמורנים המוצעים הסתבר כי לטענת התביעה אחד מהמשמורנים המוצעים, אחיו של העורר, הוא בעל עבר פלילי על פי תמצית רישום פלילי שנמסרה בדיון (המשמורן האמור מכחיש את הדברים). לעומת זאת, לגבי המשמורן השני, שהוא שוטר בדימוס - לתביעה אין הערות כלשהן לגבי אישיותו, אלא שהתביעה טוענת כי הוא חסר זיקה לעניין.

2.נוכח האמור לעיל, ובעקבות הערות בית המשפט, סוכם על דעת שני הצדדים כי התיק יוחזר לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי הנכבד בנצרת לדיון שקבוע לעת הזו לתאריך 16.9.2009 בשעה 12:30 – בפני כב' השופט ע' עיילבוני . במסגרת דיון זה יתייחס בית המשפט המחוזי הנכבד לאפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר המוצעת על ידו לתקופת הביניים – עד לקיום דיון במעצר עד תום ההליכים, שייערך בנפרד. במסגרת זו, היה ויסתבר שיש אכן לאחיו של העורר עבר פלילי כלשהו, העורר יהיה רשאי להציע משמורן אחר במקומו, והיה ויסתבר כי אין לו עבר פלילי יוכל העורר לעמוד על קיומה של חלופת המעצר המוצעת, הכוללת גם משמורן זה.

על מנת למנוע ספק, מוסכם בין הצדדים כי לצורך הדיון בחלופת המעצר לתקופת הביניים הנ"ל – בית המשפט המחוזי הנכבד יצא מצד אחד מנקודת הנחה שבשלב זה יש הסכמה מצד העורר לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס העובדות הנטענות בכתב האישום ולעילת המעצר, ומצד שני כי יש מקום לבדוק חלופת מעצר לעורר עד לקיום הדיון במעצר עד תום ההליכים, דיון שייעשה כאמור בנפרד. הדבר מתבקש משורה של שיקולים, לרבות העובדה שבפועל שירות המבחן לא הכין עד היום את תסקיר חלופת המעצר, שהוזמן הימנו הן על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד והן על ידי בית משפט זה ואמור היה להיות מוגש עד לתאריך 15.9.2009.

3.אני נותן תוקף של החלטה להסכמות הנזכרות בסעיף 2 שלעיל ומדגיש כי במסגרת הדיון שאמור להתקיים מחר בפני בית המשפט המחוזי הנכבד בנצרת – התביעה לא תוכל לטעון כי בשלב זה לא באה בחשבון כל חלופת מעצר שהיא".

6.למחרת היום, ביום 16.9.2009, התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בנצרת ובסיומו ניתנה ההחלטה שעליה הגישה המדינה את הערר הנוכחי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי מקריאת החלטתו של בית המשפט העליון (הכוונה הינה להחלטת השופט מלצר מיום 15.9.2009), נראה כי ברור שהכוונה היא לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת על ידו, בכפוף לכך שהמשמורנים המוצעים על ידו יימצאו מתאימים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מטיעוני הסניגור עולה כי לא ניתן לדרוש או לקיים איזוק אלקטרוני בבית מלון. בית המשפט הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית מלון בחיפה אשר שמו, כתובתו ומספר החדר בו ישהה המשיב יימסרו למדינה ולבית המשפט ונקבע כי רק לאחר אישור אותו בית מלון כמקום מתאים לצורך חלופת מעצר, ניתן יהיה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כאמור. המשיב יהיה נתון, על פי ההחלטה, לפיקוחם ולהשגחתם הצמודה של לפחות אחד מבין שלושה ערבים, במשך 24 שעות ביממה, כשהערבים הם מר שפסה איזו, מר איהאב אבו חוסיין ומר חסן אבו חוסיין. שני האחרונים הינם ערבים בשכר. בית המשפט הבהיר לערבים כי עליהם לדווח באופן מיידי הן למשטרה והן לבית המשפט, בכל מקרה שבו עבודתם כערבים בשכר תופסק על ידי המעסיק כל או גורם אחר. עוד הבהיר בית המשפט לערבים כי עליהם להודיע למשטרה ולבית המשפט באופן מיידי, ככל שהם ירצו להפסיק את עבודתם כערבים בשכר, והובהר להם כי ללא אישורו של בית המשפט, ערבותם ואחריותם תשארנה במלוא תוקפם. בנוסף, נקבעו ערבויות כספיות למשיב עצמו ולערבים. על הסניגור הוטל להודיע לבית המשפט עד היום, בשעה 12:00, מהי כתובת המלון ומה מספר החדר בבית המלון שבו ישהה המשיב במסגרת חלופת המעצר. עוד נקבע כי התיק יובא בפני השופט עיילבוני למתן החלטה היום, בשעה 13:00.

7.בא כוח המדינה ביקש מבית המשפט המחוזי עיכוב ביצוע למשך 48 שעות; סניגורו של המשיב התנגד לבקשה. בית המשפט הורה בהחלטתו כי ראוי להחלטה שניתנה על ידו, בנסיבות המיוחדות בהחלט של התיק, "להיבחן בעיני בית המשפט העליון ככל שיוגש ערר". על כן, ניתן עיכוב ביצוע למשך 24 שעות, תוך ציון כי ככל שיוגש ערר על ידי המדינה, יוחלט בבית המשפט העליון באם להמשיך את עיכוב הביצוע ואם לאו. משמעותה האופרטיבית של החלטה זו הינה שמעצרו של המשיב פוקע היום בשעה 13:00. לא אוכל שלא להעיר בנקודה זו, כי כתוצאה מהחלטה זו, נוכח מועד פקיעת המעצר, לא היה מנוס אלא לקיים דיון לילי בפניי, במעמד הצדדים. דיון שהחל אתמול, בשעה 22:45 בלילה, שעה בה נקבצו ובאו כל המעורבים בפרשה, כולל המשיב שעמד על זכותו להיות נוכח והובא מן המעצר בכלאו שבצפון הארץ. איני רואה כל הצדקה לסד הזמנים בו הכניס בית המשפט המחוזי את בית משפט זה, בכך שלא נעתר לבקשת המדינה ליתן עיכוב ביצוע לפרק זמן של 48 שעות. בית המשפט המחוזי אינו יכול לצאת מן ההנחה כי השופט התורן בבית המשפט העליון יהיה פנוי תמיד לקיים דיון בשעות הבוקר. השופטים התורנים בבית משפט זה, משובצים בעת תורנותם בהרכבים ולא ניתן לשבש את עבודת ההרכב בשל עררים דחופים. הערנו, לא אחת ולא שתיים, על סד הזמנים בו מציבים לעיתים בתי המשפט המחוזיים את בית המשפט הזה, אך לצערנו לא תמיד הערותינו אלה מועילות, והן לא הועילו במקרה הנוכחי.

8.ומכאן לגוף הערר: המדינה טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית מלון, בפיקוחם של שני מפקחים אשר הינם מאבטחים בשכר. לטענתה, היה על בית המשפט לדחות את חלופת המעצר המוצעת ולהורות על המשך מעצרו של המשיב עד לקיום דיון לגופו של עניין בבקשתה למעצר עד תום ההליכים, לאחר קבלת תסקיר המעצר משירות המבחן ובחינת הראיות לגופן. המדינה טוענת כי בית משפט זה עמד פעמים מספר על הבעייתיות הטמונה בשחרור לחלופת מעצר ובה מפקחים בשכר. חלופה שכזו מהווה הפרטה של תפקידי המשטרה וגורמי אכיפת החוק וטמונה בה פגיעה של ממש בעקרון השוויון בין נאשמים. לטענתה, במקרה של מפקחים בשכר המקבלים את שכרם מידי הנאשם עצמו, טמון קושי נוסף והוא היכולת ליתן אמון במפקחים אלה. מי לידינו יתקע, כך טוענת המדינה, כי ברגע פקודה אכן יעשו המפקחים את מלאכתם. בנוסף, טוענת המדינה, כי בעבירות כגון אלה שבהן הואשם המשיב, מסוכנותו וחוסר האמון בו, אינם מאפשרים שחרור לחלופת המעצר המוצעת, אשר טיבה הוא רעוע.

9.הסניגור טוען כי המדינה מדברת בשני קולות. לטענתו, כאשר מוצעים בני משפחה לשמש כערבים, פוסלת אותם המדינה בהיותם "נוגעים בדבר", אך כאשר מוצעים זרים כמאבטחים בשכר, המדינה טוענת כי אין להם כל זיקה לעצור ועל כן, לא ניתן לסמוך עליהם שיבצעו נאמנה את מלאכתם. לדעת הסניגור, יש לאשר מאבטחים בשכר כערבים במסגרת חלופת מעצר. אחרת, כך טענתו, יישמט הבסיס לקיומו של מוסד חלופת המעצר. אשר לפגיעה בעקרון השוויון בשל השימוש בערבים בשכר, טוען הסניגור כי יש לדחות את טענת המדינה. אי-שוויון קיים לטענתו גם כאשר רק נאשם שידו משגת זאת, שוכר את שירותיו של עורך דין "מן השורה הראשונה", כלשונו. כשם שבית המשפט לא יתערב בשאלת הייצוג, מפאת ענייני ממון, כך אין מקום לפסול חלופת מעצר הכרוכה בתשלום. בית המשפט המחוזי, כך טען הסניגור, התרשם מן המפקחים בשכר ואין מקום שבית משפט זה יתערב בממצא זה, שהוא בעיניו ממצא מהימנות. לטענתו, מדובר בסטודנטים אשר לא יסכנו את עתידם וכספם בעבור המשיב.

10.כאמור, נקודת המוצא לדיון הינה החלטתו של השופט מלצר מיום 15.9.2009. בית המשפט המחוזי ראה עצמו, ובצדק, מחויב להחלטה. אף אנוכי מחויבת להחלטה. הנימוק האחרון שהעלה בא כוח המדינה בדבר מסוכנותו של המשיב, חותר לטעמי תחת החלטתו של השופט מלצר. הנחתי היא, לאור החלטתו של השופט מלצר, שבהינתן הערובה המתאימה, ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במהלך תקופת הביניים. ואולם, הנושא של ערבים בשכר לא עלה בפני השופט מלצר בעת מתן החלטתו. בעניין זה, קיימות בבית משפט זה גישות שונות (ראו: החלטת השופט י' דנציגר ב-בש"פ 2358/08 מדינת ישראל נ' פולנסקי , פסקה 22 להחלטה ואילך (טרם פורסם, 13.3.2008) והאסמכתאות המובאות שם; והשוו: החלטת השופטת א' חיות ב-בש"פ 1811/06 מדינת ישראל נ' מולנר , פסקה 4 להחלטה (טרם פורסם, 2.3.2006)). עמדתי שלי היא כעמדתו של השופט דנציגר. אף אני סבורה כי באפשרות של חלופת מעצר אשר רק מי שידו משגת יוכל לזכות בה – טמונה בעייתיות. הדבר פוגע בעקרון השוויון בין עצורים. בעייתיות נוספת באפשרות של חלופת מעצר בתשלום נובעת, לדידי, מקיומו של ניגוד עניינים מובנה בין העובדה שהמשמורנים נשכרו ומועסקים על ידי העצור או מי מטעמו ובין תפקידי הפיקוח המוטלים עליהם. על כן, להשקפתי, אין לאשר את חלופת המעצר שבית המשפט המחוזי אישר. לפיכך, הערר מתקבל במובן זה שלעת הזו יישאר המשיב במעצר. ואולם, המשיב יוכל להציע לבית המשפט המחוזי ערבים אחרים או אפילו ערב אחד אחר בנוסף על מר שפסה איזו (אשר אינו ערב בשכר). אם יוצעו ערבים אחרים, יפעל בית המשפט המחוזי כחוכמתו. לעניין זה אציין ואבהיר: שלא כטענת הסניגור בפניי, קרובי משפחה משמשים לעיתים קרובות כערבים במסגרת חלופות מעצר. קירבת משפחה אינה פוסלת ערב, מה שעלול לפסול אותו הוא עבר פלילי או אי התאמה אחרת.

11.

קשה שלא להעיר: אם יוגש תסקיר המבחן לגבי המשיב, ניתן יהיה לקיים סוף סוף דיון בבקשה גופה ובא (אולי) לציון גואל. העתק החלטה זו יועבר בדחיפות לשירות המבחן למבוגרים. אין צריך לומר כי איני מחווה כל דעה לגבי בקשת המעצר עד תום ההליכים לגופה.