בש"פ 7500/09 מדינת ישראל נ. ניר נהוראי

1.

במוקד ערר זה של המדינה עומדת פרשנות החלטתו של השופט רובינשטיין מיום 28.8.2009 ב-בש"פ 6630/09 בעניינו של המשיב. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת כוחן) בהחלטתו מאתמול ראה עצמו נאלץ, בשל החלטתו של השופט רובינשטיין, לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בקהילה הטיפולית "רטורנו" ועשה כן אנוס על פי הדיבור. על כך עוררת המדינה בהליך הנוכחי.

2.

להבנת הדברים נחזור אל סיפור המעשה כפי שהוא עולה מהחלטת השופט רובינשטיין. השופט רובינשטיין דן בערר על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט ע' מודריק) שהורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים. מי שהיה העורר בפני השופט רובינשטיין והוא משיב בפניי יכונה בהמשך החלטה זו המשיב.

3.

כנגד המשיב הוגש ביום 15.7.2009 כתב אישום, המייחס לו עבירות של יבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן והחזקת סכין שלא כדין. נטען, כי בעת שהותו של המשיב בקוסטה ריקה, סיכם עם אדם בשם צ'יקו כי ייבא בגופו סם מסוג קוקאין לישראל, בכמות של כ- 980 גרם , בתמורה לכרטיס טיסה וסכום של 1,500 יורו. המשיב קיבל את חבילות הסם מצ'יקו, בלע אותן, וביום 2.7.2009 עלה על טיסה לישראל. במהלך עצירת הטיסה בפרנקפורט, פגש המשיב אדם, שזהותו אינה ידועה, שמסר לו 50 יורו נוספים. לאחר שנחת בישראל, שהה המשיב בין התאריכים

3.7.2009 - 5.7.2009 במלון בתל-אביב, פלט מגופו את חבילות הסם והחזיק בהן בחדרו במלון, וכן החזיק בחשיש בכמות קטנה לצריכה עצמית, ובסכין למטרה שאינה כשרה.

המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בדיון לא חלק בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט הורה ביום 19.7.2009 על עריכת תסקיר. בתסקיר מיום 29.7.2009, הומלץ על בדיקת האפשרות לשלב את המשיב בקהילה טיפולית סגורה. ביום 3.8.2009 הורה בית המשפט על מעצר המשיב עד תום ההליכים, זאת חרף המוטיבציה שגילה לגמילה מסמים, גילו הצעיר (בן 23) והיעדר עבר פלילי; כך מן הטעם, שעדיין קיים חוסר בהירות באשר לנסיבות ביצוע העבירה - המשיב אינו משתף פעולה באופן מלא עם המשטרה ואינו חושף את כל המידע המצוי ברשותו, ועל כן עדיין לא ברור האם אכן הופעל על ידי גורמים עבריינים מבלי שהיה מודע באופן מלא למשמעות מעשיו. נוכח כל זאת סבר השופט מודריק, כי בדיקת האפשרויות להליכי גמילה ראוי שתיעשה בשלב שבין הכרעת הדין לגזר הדין,

ולא בשלב המעצר.

4.

בערר שהגיש המשיב לשופט רובינשטיין נטען כי שגה בית המשפט כשלא איפשר למשיב להגיע לראיון הקבלה בקהילה הטיפולית, בהתחשב בגילו הצעיר, בהיעדר עבר פלילי, ובנכותו הנפשית. נטען, כי במהלך טיולו בחו"ל התמכר המשיב לקוקאין; כשביקש להגיע ארצה לניתוח שעברה אמו, נוצל על ידי גורמים עברייניים, כיון שלא יכול היה לממן את כרטיס החזרה ארצה. דווח, כי קיימת אפשרות לקלוט את המשיב מיידית במרכז הגמילה "דרך חיים", ממנו יוכל לעבור בהמשך לקהילה טיפולית סגורה. בדיון הציג בא כוח המשיב מכתב ממרכז "דרך חיים" מיום 10.8.2009, שהביע נכונות לקבלה מיידית של המשיב, בכוונה לשלחו לאחר הטיפול להמשך בקהילה טיפולית; היעדרות שלא ברשות תדווח למשטרה. ב"כ המשיב ציין כי המשיב פנה עוד לפני צאתו לחו"ל למרכז זה, אך לא היה מקום פנוי. המשאלה שהובעה בפני השופט רובינשטיין היתה כי המשיב יישלח למרכז, תוך שמנהל המקום מוכן לחתום על ערבות, ובתום חודש ומחצה יוגש תסקיר. נטען כי פסיקה רבה תומכת בכגון דא. לחלופין נתבקשה אפשרות ליציאת המשיב בליווי הוריו מן המעצר לראיון קבלה לקהילת "רטורנו". עוד נטען, כי המשיב לקה בנכות נפשית עוד טרם הפרשה, ונקבעו לו אחוזי נכות גבוהים בביטוח הלאומי. נתבקש ליתן למשיב הזדמנות. בא כוח המדינה התנגד לקבלת הערר; המסוכנות עולה, לשיטת המדינה, גם מהיעדר המידע על ספקי הסמים. אין איפוא מקום ליציאה לקהילה טיפולית בשלב זה.

השופט רובינשטיין ציין כי עיין בחומר שצורף: בעיותיו הנפשיות של המשיב מוכרות מאז 1998, ועם זאת תיפקד בלימודים ובפעילות נוער. לפי מסמך הביטוח הלאומי מיום 31.12.2007 נקבעה לו דרגת אי כושר יציבה של 75% ו- 100% קצבת נכות, החל 2007.

תסקיר שירות המבחן מיום 1.1.2008 מיום 29.7.2009 שהונח בפני בית המשפט המחוזי - מתאר פניה לסמים מגיל 13. נאמר כי המשיב מבקש להשתלב בהליך טיפולי סגור; הוריו - אנשים נורמטיביים - ביטאו רצון לסייע לו ככל הניתן. שירות המבחן לא יכול היה להעריך את בשלות המשיב להליך נוקשה בקהילה טיפולית, אך סבר כי נוכח המוטיבציה שביטא והאפשרות שטיפול במסגרת סגורה יפחית סיכון במצבו, יש מקום לנסותו, ועל כן לאפשר ראיון קבלה, ואם יתקבל - יופנה לטיפול בתנאי מעצר. לעניין זה הוצג על-ידי המשיב מכתב הזמנה לראיון בקהילת "רטורנו" ביום 2.9.2009 שעה 11:00.

השופט רובינשטיין ציין כי גישתם הבסיסית של בתי המשפט, שגם מצאה ביטוי בהחלטתו של בית המשפט קמא, היא כי השלב לבירור ההתאמה לנושא הטיפולי הוא לאחר הכרעת הדין וכחלק משיקולי העונש, ועל פי רוב לא בשלב המעצר. אך לכך היו חריגים לא מעטים. עוד ציין כי בית המשפט המחוזי הצביע על סימן שאלה באשר לנסיבות האמיתיות של העבירות, לרבות מידת ידיעתו החבויה של המשיב, דבר שעשוי להתברר במשפט העיקרי.

5.

בסיכום החלטתו קבע השופט רובינשטיין כך:

"העורר הוא - כאמור - בעל רקע נפשי קשה שקדם לפרשת תיק זה; ואלה נסיבות שיש בהן ייחוד עצוב. אמנם צדק בית המשפט קמא; הנסתר בפרשה רב על הנגלה. עם זאת אין חולק שעסקינן באדם חולה הזקוק לטיפול. שירות המבחן גילה פקפוק בסיכוי, אך המליץ על בדיקה; איני רואה בנסיבות דופי אם ייצא העורר לראיון בקהילת "רטורנו" ב-2.9.09 כמוצע, ותוצאות הראיון יובאו לפני שירות המבחן, שיגיש תסקיר משלים לבית המשפט המחוזי. אך אין בהחלטה זו כדי לטעת כל מסמרות באשר להמשך, ובכל מקרה ברי, כמובן, כי לא יהיה מעבר לקהילה שאיננה סגורה ואינה מהוה חלופת מעצר. לאחר קבלת התסקיר המשלים ישקול בית המשפט ויחליט כטוב בעיניו ."

6.

על פי החלטה זו נלקח המשיב בליווי הוריו ל"רטורנו". בתסקיר נוסף מיום 13.9.2009 צויין כי במכתב שהתקבל מקהילת "רטורנו" עולה כי לאחר שנבחנה מועמדותו של המשיב לטיפול במסגרתם הוא נמצא מתאים לטיפול. במצב דברים זה המליץ השירות כי בית המשפט ישחרר את המשיב ממעצר לקהילת "רטורנו" בתנאי מעצר.

7.

אתמול התקיים דיון נוסף בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט ציטט את החלטתו של השופט רובינשטיין לפיהם בית המשפט יחליט "כטוב בעיניו" אך הקשה:

"...על פני הדברים, בית המשפט העליון משאיר לשופט הדן בתיק לגופו של ענין את שיקול הדעת אם לקבל את המלצת שירות המבחן – אם לאו. עם זאת עומדת השאלה בעינה, מה המשמעות של שליחת המשיב לבדיקות. אם סבר כב' השופט רובינשטיין מלכתחילה כי אין מקום לשחרר את המשיב לטיפול גמילה הרי היה דוחה את הערר על הסף. משהורה על שליחת המשיב לבדיקות, יש בכך משום הנחיה כי יש להענות לבקשה אם המשיב ימצא מתאים לטיפול גמילה ."

בית המשפט הוסיף וקבע:

"אודה ולא אבוש כי דעתי אינה נוחה מהמלצת שירות המבחן ואיני סבורה כי בעבירה חמורה מעין זו שסיכון רב בצידה יש לשחרר עבריין לחלופת מעצר לצורך טיפול גמילה. איני רואה קשר בין השימוש בסמים לבין יבוא סם בכמות מסחרית, שכל מטרתה היא הפקת רווח קל."

8.

על החלטה זו לשחרור המשיב (כאשר השחרור עוכב עד היום) הוגש הערר שלפני. המדינה טוענת כי טעה בית המשפט באופן בו פירש את החלטת השופט רובינשטיין לו ייחס בית המשפט כוונות שאינן עולות מן ההחלטה, ושחרר את המשיב בלא ניתוח ראוי של הסיכונים והסיכויים במקרה שהמשיב ישוחרר, אלא הסתמך על האמירה שהמשיב "מתאים לטיפול". לא הוצגה תמונה מספקת אודות מסוכנות המשיב, וקשריו עם גורמים עבריינים.

9.

הסניגור עו"ד כהן מבקש לדחות את הערר. לדבריו השופט רובינשטיין סלל מסלול ברור בו יש להלך אם ימצא שהמשיב מתאים לטיפול. הוא הזכיר גם את אינטרס הצפייה ואינטרס ההסתמכות של המשיב ושל הוריו. לעניין הוריו של המשיב שהם אנשים נורמטיביים תאר את מסלול הייסורים שעברו עד כה כדי להביא את בנם לבדיקה. לטעמו לא צריכה היתה המדינה להגיש את הערר. הסניגור הגיש, לבקשתי, את כל המסמכים שעמדו בפני השופט רובינשטיין, כדי שגם בפניי תהיה התמונה המלאה.

10.

כאמור, נקודת המוצא היא החלטתו של השופט רובינשטיין. החלטה זו מחייבת את בית המשפט המחוזי. היא מחייבת גם אותי בשבתי בערר על החלטת בית המשפט המחוזי (ראו והשוו: בש"פ 7445/09 מדינת ישראל נ' עבאס (טרם פורסם, החלטה מיום 17.9.2009)). עם זאת בית המשפט המחוזי לא החליט "כטוב בעיניו". אילו החליט "כטוב בעיניו" לא היה מורה על שחרור. משמעות החלטתו של השופט רובינשטיין אינה צווי לשחרר אוטומטית אם יימצא שהמשיב מתאים לטיפול. משמעות ההחלטה היא כי בבוא בית המשפט להכריע בשאלת המשך המעצר עד תום ההליכים או הפניה לטיפול הוא יניח על כפות המאזניים נתונים נוספים: עמדת מוסד "רטורנו" ותסקיר נוסף שיוגש. בית המשפט המחוזי לא הניח נתונים נוספים על כפות המאזניים אלא ראה עצמו נאלץ, בניגוד לעמדתו, להעביר את המשיב למוסד האמור. ואולם התסקיר הנוסף שהוגש הוא בגדר "שרותי דוורות" בלבד, דהיינו מסירת מידע על עמדת המוסד, זאת ותו לא. אין בו דבר וחצי דבר נוסף לא לעניין יכולתו של המשיב להתמודד עם הליכי גמילה, ולא בעניין נסיבות ביצוע העבירה. העניינים עליהם הצביע השופט מודריק בהחלטתו היו ונותרו בסימן שאלה.

11.

על כן, כששוקלת אני את כל נסיבות העניין כפי הבנתי, כשרואה אני עצמי בנעלי בית המשפט המחוזי, וכשאני מניחה על כפות המאזנים את כל הנתונים העולים, כפי שפורט, מהחלטת השופט רובינשטיין, וגם את הנתון הנוסף שהמוסד מצא את המשיב מתאים לטיפול, איני רואה הצדקה להתערב בהחלטתו המקורית של השופט מודריק בעניין מעצר עד תום ההליכים. אין גורמים כבדי משקל מספיק לשינוי ההחלטה. אכן, אם ישתנו הנסיבות ואם המשיב עצמו יבהיר את נסיבות הפרשה וישתף פעולה – ייתכן, אך לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין זה, שניתן יהיה לשקול מחדש את שאלת המעצר או השחרור לתנאי טיפול. לעת הזו המשיב יישאר במעצר.

12.

על יסוד כל האמור אני מקבלת את הערר ומחזירה על כנה את החלטת המעצר עד תום ההליכים.