בש"פ 10403/09 ניר נהוראי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי מונח ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' כוחן) במ"ת 90317/09 לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר ולמנוע ממנו להשתתף ביציאות טיפוליות בפיקוח הקהילה הטיפולית "רטורנו", בה הוא נתון בתנאי מעצר בית מלא.

נגד העורר הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו יבוא סם מסוכן (קוקאין) לפי סעיף 13 ל פקודת הסמים [נוסח חדש], התשל"ג-1973

(להלן 'הפקודה'), החזקת סם מסוכן (קוקאין) שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו(ג) רישא לפקודה והחזקת סם מסוכן (חשיש) לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודה. מכתב האישום עולה כי מדובר בכמות גדולה של סם מסוג קוקאין – 980.41 גרם .

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים, שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ע' מודריק). על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 6630/09). השופט א' רובינשטיין הורה כי יש לאפשר לעורר לצאת לראיון בקהילת "רטורנו" בתאריך 2.9.09 ושעל שירות המבחן להגיש תסקיר משלים לאחר קבלת תוצאות הראיון. בעקבות החלטתו של השופט רובינשטיין והמלצת שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ח' כוחן) על שחרורו של העורר לטיפול בקהילת "רטורנו" בתנאי מעצר. על ההחלטה לשחרר את העורר הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 7500/09). השופטת מ' נאור קיבלה את ערר המדינה והשיבה על כנה את החלטתו של השופט מודריק לעצור את העורר עד תום ההליכים. עם זאת, צוין כי "אם ישתנו הנסיבות ואם המשיב עצמו יבהיר את נסיבות הפרשה וישתף פעולה – ייתכן, אך לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין זה, שניתן יהיה לשקול מחדש את שאלת המעצר או השחרור לתנאי טיפול". העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ביקש לשחררו לטיפול בקהילת "רטורנו". הבקשה נדחתה (ב"ש 90782/09, השופטת ח' כוחן) ועל כך הוגש ערר נוסף לבית משפט זה (בש"פ 7954/09). השופט י' דנציגר הורה, לאחר קבלת תסקיר משלים, על שחרור העורר לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "רטורנו". בהחלטה צוין כי "הטיפול בקהילה יהיה בתנאי מעצר בית מלא".

במסגרת הסדר טיעון בתיק הורשע העורר, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן (פ 4146/09 מפי השופט ד' רוזן, 22.11.09). הדיון בעניינו צפוי להתחדש בבית המשפט המחוזי ביום 7.2.10. העורר הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר ובה התבקש בית המשפט המחוזי לאפשר לו לצאת מהקהילה הסגורה "לפעילויות מחוץ לקהילה, בפיקוח, כפי שהדבר נעשה עם שאר המטופלים". בית המשפט המחוזי (השופטת ח' כוחן) דחה את הבקשה בהבהירו כי "בבקשה אין פירוט של הטיפולים שלשמם אמור המבקש לצאת מהקהילה וכן מתוכן הבקשה לא ברור האם היציאה מהקהילה הינה הכרחית לצורך הצלחה בטיפול הגמילה". עוד צוין כי חזקת החפות אינה עומדת לצד העורר, לאחר שהודה במיוחס לו. על החלטה זו הוגש הערר מושא דיון זה.

3.

בא כוחו של העורר טוען כי אין להפלות את מרשו לרעה בהשוואה לשאר המטופלים בקהילה. לדבריו, פוגעת החלטת בית משפט קמא ביכולתו של העורר להוכיח את התקדמותו בהליך הטיפולי ובכך יש משום פגיעה בזכותו למשפט הוגן. הסנגור ביקש מבית משפט זה להתחשב "במהות ולא בטכניקה" וליתן אמון בקהילה הטיפולית, שתשגיח על העורר במהלך יציאותיו הטיפוליות. בדיון בפניי נטען כי העורר ילווה ביציאותיו בנציג של קהילת "רטורנו" או לחילופין באביו או באמו, שחתמו על ערבות עצמית בסך 50,000 ₪.

מהעבר האחר, גורסת המדינה כי יש לראות את הדברים "באופן רחב יותר". לגישתה, כמויות הסם הגדולות מעידות על מסוכנות גבוהה מאוד הנשקפת מהעורר. המשיבה הפנתה להחלטתו של השופט דנציגר לעיל והדגישה כי הטיפול בקהילה צריך להיעשות בתנאי מעצר בית מלא בלבד. בנוסף, צוין כי לא נמסרו פרטים בדבר נחיצות היציאות והאופן בו תתבצענה. בא כוח המדינה טען בפניי שגם אם כוונותיו של העורר כנות הן – אין להתחיל או להעצים הליך טיפולי ממושך ערב מתן גזר דין בעבירה הצופה פני שנות מאסר.

4.

מהסקירה האמורה עולות מספר נקודות שמשקלן בהכרעה רב: ראשית, בתי המשפט שקלו במספר הזדמנויות את עניינו של העורר והוחלט להעניק לו אפיק שיקום גם במהלך ניהולו של התיק העיקרי וכתחליף למעצר עד סיום ההליכים. שנית, העורר הורשע על פי הודאתו. שלישית, שחרורו של העורר ממעצר נעשה תוך מודעות להיבטים השונים של העניין.

זאת ועוד, כפי שצוין לעיל, השופט דנציגר אומנם הורה על שחרורו של העורר ממעצר אך הדגיש - "יובהר בזאת כי הטיפול בקהילה יהיה בתנאי מעצר בית מלא". עולה כי בית המשפט המחוזי קיבל הנחיה מהחלטת בית המשפט העליון שניתנה כחודשיים לפני כן ומבלי שהעורר הצביע על קיומן של נסיבות חדשות. גישת בית המשפט המחוזי, לפיה השחרור למוסד הטיפולי ייעשה בתנאים קפדניים, תואמת את הנפסק על ידי בית המשפט העליון. תשובת הסנגור לקו האמור היא כי עסקינן "במהות ולא בטכניקה". בכך יש לפספס את העיקר. כוונתי היא שבית המשפט בהחלטתו ערך איזון כדי למלא אחר מצוות המחוקק ולשחרר בתנאים המשיגים את מטרת המעצר. הוראה זו של המחוקק דורשת גם תוצאות יצירתיות, בהתאם למארג הנתונים בתיק. אם לא די בכך, צדק גם בית משפט קמא בציינו שהבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לוקה בחסר משום שאין בה "פירוט של הטיפולים שלשמם אמור המבקש לצאת מהקהילה וכן מתוכן הבקשה לא ברור האם היציאה מהקהילה הינה הכרחית לצורך הצלחה בטיפול הגמילה".

מהאמור עולה כי לא יצאה כל שגגה תחת ידיו של בית משפט קמא נכון למועד בו ניתנה.

5.

הערר נדחה.