פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4923/11
בש"פ
4950/11
בש"פ
7384/11
בפני:
כבוד השופט י' עמית
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
בנו זוסמן
בקשה שניה להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים, ושני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק מ"ת
5316-12-10 שניתנה ביום 29.6.2011
בשם העוררת:
עו"ד אלעד פרסקי
בשם המשיב:
עו"ד זאב גורדון
החלטה
ערר המדינה וערר הנאשם בנו זוסמן (להלן: המשיב ) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי ) מיום 29.6.2011, בגדרה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר פרטית, בתנאים הכוללים, בין היתר, הפקדה של שני מליון דולר. בנוסף, עותרת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 20.10.2011 (בש"פ 7384/11).
1.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק; שימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק; ועשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק הלבנת הון ). על פי הנטען, המשיב היה מעורב פעיל יחד עם יעקב רבינוביץ (להלן: רבינוביץ ) בפרשת הונאה של הפטריארכיה היוונית ומדינת ישראל בפרשה שכונתה לימים "פרשת הפטריארכיה היוונית".
2.
הרקע להגשת כתב האישום והעובדות הנוגעות לפרשת הפטריארכיה היוונית, מתוארים בהרחבה בע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' יעקב רבינוביץ (לא פורסם, 22.4.2010) (להלן: עניין רבינוביץ ), במסגרתו נדחה ערעורו של רבינוביץ על הכרעת הדין והתקבל ערעור המדינה על קולת העונש.
בפסק הדין בעניין רבינוביץ מתוארים גם חלקו של המשיב כשותפו של רבינוביץ לתרמית והרקע לפרשה:
"הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית (להלן: הפטריארכיה ) היא הבעלים של שטחי מקרקעין נרחבים בשכונות רחביה וטלביה בירושלים (להלן: קרקעות ירושלים ). המקרקעין מוחכרים לקרן הקיימת לישראל (להלן: קק"ל ) והחכירה אמורה להסתיים באמצע מאה זו. מצב דברים זה עורר משך זמן רב, ואף עודנו מעורר, דאגה רבה בקרב רשויות המדינה וקק"ל, כיוון שעל קרקעות ירושלים נבנו בתים שבהם מתגוררים אנשים רבים. נוכח המצב שנוצר המדינה הייתה מוכנה לשלם סכומים נכבדים ביותר עבור רכישת הזכויות בקרקעות אלו, והיא אכן השקיעה בעניין, באמצעות קק"ל, סך של 20 מיליון דולר. ואולם, על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי (השופט מ' גל), שני הנאשמים המערערים לפנינו ואדם נוסף בשם בנו זיסמן (להלן: זיסמן ) [הוא המשיב בענייננו– י.ע.] שהתיימרו לתווך בין קק"ל לבין מי שהיה אז הפטריארך, ואף הציגו מצג כאילו הפטריארך חתם בנוכחות נוטריון, על מסמכי עסקה בה הועברה לידי קק"ל חכירה ארוכת טווח במקרקעין – למעשה, נטלו לכיסם חלק נכבד מהסכום האמור. בית המשפט
המחוזי קבע כי הייתה זו פרשת הונאה מתוחכמת ביותר של ביצוע מדומה של עסקת ענק במקרקעין . באותה הזדמנות בה חתם, כביכול, הפטריארך על העסקה בעניין קרקעות ירושלים, נעשו שתי עסקאות מדומות נוספות, בהן היה לשני המערערים אינטרס כספי. האחת
נוגעת לקרקעות שליד העיר בית שמש (להלן: קרקעות בית שמש ), אשר למערער הראשון, יעקב רבינוביץ (להלן: רבינוביץ או המערער 1 ), כבר היו זכויות מסוימות בהן. העסקה השנייה
נוגעת לשטח של חמישה דונמים, אף הוא בבעלות הפטריארכיה, אשר מצוי במתחם שליד תחנת הרכבת הישנה בירושלים (להלן: קרקעות הרכבת ). כפי שיבואר עוד להלן, במעמד החתימה הלכאורית
על
ייפוי הכוח לטובת רבינוביץ לגבי העסקה בקרקעות ירושלים, נחתמו, שוב לכאורה, גם המסמכים הנוגעים לשתי העסקאות המדומות הנוספות – בקרקעות בית שמש ובקרקעות הרכבת. מדובר בתיקון להסכם שנחתם קודם לכן בעניין קרקעות בית שמש ובשני ייפויי כוח בעניין קרקעות בית שמש ובעניין קרקעות הרכבת, אשר גם לגביהם נטען כי חתימת ידו של הפטריארך זויפה" [הדגשות במקור – י.ע.].
זה אפוא הרקע לכתב האישום שבפנינו.
כתב האישום
3.
כתב האישום מגולל את שלוש העסקאות שיזם רבינוביץ בשנת 2000 כמתואר לעיל. רבינוביץ שכר את שירותיו של עו"ד וינרוט על מנת שייצג אותו במגעים מול המדינה, לאחר שהציג לו מצג שוא כי השיג את הסכמת הפטריארך היווני דאז, קריבליס דיאודורוס (להלן: הפטריארך ) לעסקאות האמורות. עו"ד וינרוט פנה למוסדות המדינה ושכנע אותם לבצע תמורת 20 מליון דולר את העסקה להארכת החכירה בקרקעות ירושלים, באמצעות תאגיד זר בשליטתו של רבינוביץ, שיפעל כנאמן של חברת הבת של קק"ל.
4.
בשלב כלשהו קשר רבינוביץ קשר עם המשיב לביצוע מעשי ההונאה כלפי הפטריארכיה והמדינה, הכוללים מעשי זיוף, מצגי שווא וקבלת דבר במרמה. על פי המתואר בכתב האישום, השניים הציגו מצג כביכול חתם הפטריארך על חוזים וייפויי כוח לביצוע העסקאות, בעוד שהמסמכים זוייפו על ידי השניים, כולל זיוף החותמות של הפטריארכיה וזיוף חתימתו של הפטריארך.
כמתואר בעניין רבינוביץ , השניים ניצלו את מצבו הבריאותי הרעוע של הפטריארך וקבעו אצלו פגישה בתואנה של ביקור לקראת חג הפסחא וכדי לאפשר לרופא לבדוק אותו ולטפל בו. מנגד, למעורבים בעסקאות סיפרו השניים כי קבעו פגישה אצל הפטריארך על מנת לחתום על החוזה להארכת החכירה של קרקעות ירושלים. הצדדים, וביניהם עו"ד וינרוט, הנוטריון עו"ד פרי ורופא שהובא כדי לבדוק את כשירותו של הפטריארך, הגיעו בתאריך שנקבע אל הפטריארך כדי להחתימו על החוזים, אולם רבינוביץ והמשיב טענו שלא ניתן להיפגש עמו בשל מצבו הבריאותי. השניים סיפרו לעו"ד פרי כי כבר החתימו את הפטריארך והציגו בפניו את החוזים שזייפו על מנת שיאשר שנחתמו כדין. עו"ד פרי השתכנע ממצג השווא שהציגו השניים ואישר כי המסמכים נחתמו בפניו.
5.
משהוצגו החוזים החתומים בפני עו"ד וינרוט, העביר האחרון לידיהם של רבינוביץ והמשיב את התמורה בשיקים בסך 16 מליון דולר, כדי שימסרו אותם לידיו של הפטריארך (4 מליון דולר שולמו לכיסוי הוצאות שונות וכשכר טרחה לעו"ד ויינרוט). אלא שבמקום למסור את השיקים לפטריארכיה, חילקו השניים את השלל ביניהם, כך שהמשיב נטל 7 מליון דולר ורבינוביץ נטל 9 מליון דולר. לא למותר לציין כי לטובת התאגיד שבשליטתו של רבינוביץ נרשמו הערות אזהרה על הקרקעות בהסתמך על המסמכים המזוייפים.
מכאן העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, לרבות החזקת כספי המרמה ביודעו כי מדובר ברכוש אסור וביצוע פעולות האסורות לפי חוק הלבנת הון.
מעצרו של המשיב והחלטת בית משפט קמא
6.
ביום 5.6.2000 הגישה הפטריארכיה תלונה במשטרה על זיוף החתימות, ולמחרת נמלט המשיב לרומניה עם משפחתו והעביר לשם את עסקיו. חלפו כעשר שנים וביום 17.11.2010 הוסגר המשיב לישראל מרומניה, וביום 2.12.2010 הוגש נגדו כתב האישום. עוד נספר לקורא, כי המדינה עיקלה סכום של כשלושה מליון דולר בחשבון המשיב בשוויץ.
ביני לביני הורשע רבינוביץ בבית המשפט המחוזי בירושלים, ולאחר שהתקבל ערעור המדינה על קולת העונש נגזר עליו בפסק הדין בעניין רבינוביץ 6 שנות מאסר, קנס של 10 מליון ₪ ופיצוי לקק"ל בסך של 800,000 ₪.
7.
עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נוכח החשש מהימלטות ומשיבוש הליכי משפט. המדינה טענה כי לאור המעשים המיוחסים למשיב והעובדה שמשפחתו ועסקיו נמצאים בחו"ל אין ליתן בו אמון שלא יברח מהארץ.
ל בית המשפט
המחוזי הוגשו שני תסקירי מבחן, שהאחרון ביניהם המליץ על חלופת מעצר בבית מעצר פרטי במושב בן זכאי.
8.
בהחלטתו מיום 29.6.2011, שניתנה על אתר בתום הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, קבע בית משפט
קמא כי אינו רואה מקום להיכנס לפרטי הראיות וכי "לאור היקף העסקה והסכום יוצא הדופן, אין ספק שיש עילת מעצר, אולם לאור הקושי בראיות מתעורר ביתר שאת הצורך לשקול חלופת מעצר" (הדגשה הוספה). לסופו של יום, בהתחשב באופי הכלכלי של העבירה, הורה בית המשפט
על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במוסד מעצר פרטי במושב בן זכאי בתנאים הבאים: הפקדה של 2 מליון דולר; ערבות בסך 150,000 ₪ ופיקדון בסך 50,000 ₪ של מנהל המוסד הפרטי, ערבות ופקדון של מפעיל נוסף של המקום ואיזוק אלקטרוני. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי שחרורו של המשיב לבית מעצר פרטי מהווה פגיעה בשוויון בין נאשמים, בקובעו כי כבר היו דברים מעולם, וכי בהחלטות בית המשפט העליון קיימות גישות שונות בעניין זה.
על החלטה זו הגישו שני הצדדים את העררים שלפני.
9.
המדינה טענה כי קיים חשש ממשי להימלטות המשיב מן הארץ, בהתחשב בכך שכבר נמלט מן הארץ ונעצר רק בעקבות הליכי ההסגרה ובהתחשב בכך שרבינוביץ כבר הורשע והושת עליו עונש מאסר ממושך. נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לתסקיר הראשון של שירות המבחן ולפיו קיים סיכון להישנות התנהגות של הונאה והפרת תנאי מעצר, וכי סכום ההפקדה של 2 מליון דולר נמוך מהסכום אותו שלשל המשיב לכיסו בעקבות ההונאה. עוד נטען, כי שחרורו של המשיב לבית מעצר פרטי פוגע בשוויון בין נאשמים ואין מקום לחלופה מעין זו, מה עוד שהחלופה אינה מבטיחה כהלכה כי המשיב לא יימלט.
המדינה הלינה על כך ש בית משפט קמא קבע, ללא הנמקה, כי קיים קושי בראיות, מבלי לפרט ולנתח את חומר הראיות.
10.
המשיב טען בעררו כי אין בחומר הראיות כדי לעמוד ברף של ראיות לכאורה כנדרש בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). לטענתו, הוא לא היה מעורב כלל בעסקאות בית שמש והרכבת ולא היה לו כל אינטרס בהן, והיה מעורב אך ורק בעסקה להארכת החכירה בקרקעות הפטריארכיה בירושלים. לפטריארכיה היה אינטרס לבצע את העסקה, מאחר שעל פי הסכם החכירה ממילא ניתנה לקק"ל האופציה להארכת תקופת החכירה, כך שמבחינת קק"ל, העסקה נעשתה אך לשם הזהירות, תמורת סכום זניח של 20 מליון דולר. המדובר בעסקה אמיתית שנחתמה על ידי הפטריארך, ובינו לבין הפטריארך – שרחש לו אמון בעקבות עסקאות ועסקים קודמים ביניהם – הוסכם כי מתוך הסכום של 7 מליון דולר הוא יעביר לפטריארך מחצית הסכום, קרי, 3.5 מליון דולר. מליון דולר הועברו על ידו לפטריארך באמצעות עוזרו של הפטריארך, ו-2.5 מליון דולר הופקדו בשוויץ עבור הפטריארך, אך סכום זה נתפס ועוקל על ידי המדינה ומוקפא עד היום. לכן, אין להסיק לחובתו את העובדה שהועברו אליו שבעה מליון דולר מתוך תמורת העסקה. אף אין לזקוף לחובתו את אי חזרתו ארצה, באשר ביקש להימנע מלפגוע באינטרסים של המדינה בביצוע העסקה.
לטענת המשיב, החתימות המזויפות על גבי ההסכם נחתמו על ידי רבינוביץ או מי מאנשיו, בעוד שהוא העביר לרבינוביץ את ההסכמים עם חותמות אמיתיות. לטענתו, יש ליתן "פרשנות" אחרת למסכת העובדתית שנגולה בפני בית המשפט בפרשת רבינוביץ . כך, לדוגמה, השיחה שניהל עו"ד ויינרוט עם הפטריארך מוכיחה כי הלה ידע שנחתמת עסקה; אילולא היה הפטריארך מסכים לעסקה, הוא לא היה מסכים שכל הנוכחים יגיעו רק כדי לברכו לחג הפסחא שחל חודש לאחר הפגישה; לא ניתן היה לתכנן הונאה מעין זו כאשר כל כך הרבה אנשים נוכחים וכאשר כל אחד מהמעורבים יכול היה לשוחח עם הפטריארך. לגרסתו, בחר שלא לשוב ארצה מחשש כי בכך יפגע באינטרסים של המדינה.
המשיב הלין על תנאי ההפקדה שהושתו עליו בהחלטת בית משפט קמא, וטען כי אין באפשרותו להפקיד סכום של 2 מליון דולר, מאחר שרוב הכסף שקיבל מהעסקה ירד לטמיון בעסקאות כושלות. בנסיבות אלו, טען המשיב, די בתנאי המעצר הכוללים איזוק אלקטרוני ושמירה בבית מעצר פרטי, ואין צורך בערבויות הגבוהות שהטיל בית משפט קמא.
11.
אציין כי הדיון בשני העררים התקיים לפני ביום 21.7.2011, אך הצדדים ביקשו להשהות מתן ההחלטה נוכח מגעים שהתנהלו ביניהם ונוכח בקשת המשיב לקבל חומר נוסף הקשור להליך האזרחי שמנהלת קק"ל כנגד הפטריארכיה ואחרים להשבת הכסף. ישיבה נוספת התקיימה ביום 27.10.2011 ו בית המשפט נתבקש שוב להשהות מתן החלטתו במספר ימים על מנת לאפשר למשיב להגיש חומר נוסף. ביני לביני, אוחד הדיון בשני העררים עם בקשת המדינה להאריך מעצרו של המשיב בתשעים יום, לאחר שחלפו כבר תשעה חודשים ממועד הקראת כתב האישום.
ראיות לכאורה
12.
נוכח החלטתו הלקונית של בית משפט קמא כי יש קושי בראיות, האריכו הצדדים בטיעון במישור הראיות לכאורה.
אין בדעתי להידרש לכל פרטי הראיות מן הטעם הפשוט, שחלק נכבד מהראיות כבר עבר את המסננת השיפוטית והביא להרשעתו של רבינוביץ. ודוק: ברי כי ההרשעה בעניין רבינוביץ , אינה מחייבת את המשיב ואינה יוצרת כלפיו מעשה בית דין או פלוגתה פסוקה, שהרי לא היה צד להליך לאחר שנמלט מהארץ. עם זאת, בהתחשב בכך שהמשיב שהה יחד עם רבינוביץ ב"טכס ההחתמה" של הפטריארך; בהתחשב בכך שאין חולק כי 7 מליון דולר הגיעו לידיו; ובהתחשב בכך שחומר הראיות ששימש להרשעתו של רבינוביץ זהה בחלקו הגדול לחומר הראיות כנגד המשיב, בוודאי שיש בחומר זה כדי לעמוד ברף הנדרש של ראיות לכאורה.
כך, לדוגמה, כל הראיות לגבי תכנון הפגישה עם הפטריארך, ההליכה לכנסיה בשתי קבוצות, האחת עם רבינוביץ והשניה עם המשיב, הפגישה הבלתי מתוכננת במטרופוליטן טימותי לפני הכניסה לכנסיה, כל שהתרחש במהלך "הפגישה" עם הפטריארך שבסופה "הוחתם" על המסמכים וכיו"ב – כל אלו שימשו להרשעתו של רבינוביץ, אשר על פניו נחזה כשותפו של המשיב לכל דבר ועניין. אצטט להלן, מספר קטעים מפסק הדין בעניין רבינוביץ , שם מתייחס בית המשפט לחלקו הלכאורי של המשיב בפרשה ולקשר בינו לבין רבינוביץ:
"הוכח במשפט כי שלושה-עשר השיקים שנמסרו לרבינוביץ, כאמור בשתי מעטפות, ביום ו' ה-14.4.2000, היו ביום א' ה-16.4.2000, חלקם בידי זיסמן [המשיב – י.ע.] וחלקם בידי רבינוביץ. עוד הוכח שזיסמן פדה שיקים על-סך שבעה מיליון דולר, כאשר חלק מן הסכום הוא פדה במזומן וחלק הועבר לחשבונו של זיסמן בבנק בשוויצריה. מתוך הסכום שהועבר לשוויצריה, כשניים וחצי מיליון דולר, הועברו לחשבון בנק ברומניה, שם שהה זיסמן לאחר שנמלט מישראל, עם התפוצצות הפרשה. כ-450 אלף דולר הועברו משוויצריה לחשבון בנק בפיליפינים (ארץ אזרחותה של רעייתו של זיסמן)
...גם עו"ד יעקב ויינרוט העיד כי מסר את הכסף בשתי מעטפות. והנה, ביום 16.4.2000, השיקים על-סך 16 מיליון דולר היו בידי רבינוביץ ובידי זיסמן: הסכום שהונח במעטפה אחת הגיע לידי זיסמן והסכום שהונח במעטפה השנייה הגיע לידי רבינוביץ. בית המשפט דחה את טענתו של רבינוביץ לפיה תמורת השיקים שהיו בידיו הועברה לפטריארך, בחלקה במזוודה שבה היה כסף במזומן, ובחלקה נמסרה התמורה לכמרים עלומים בידי חלפן כספים עבור הפטריארך. אלה הם העניינים העיקריים שהביאו לדחיית התרחיש האלטרנטיבי.
...בין הצדדים הייתה הסכמה דיונית בעניין מסלול השיקים שנמסרו לחלפן הכספים גרוס. 4.5 מיליון הדולר הנזכרים הועברו על ידו לחו"ל עבור רבינוביץ ו-6 מיליון דולר הועברו על ידו עבור זיסמן. לפי הודעותיו של גרוס, שהוגשו בהסכמה, זיסמן ורבינוביץ לא ידעו מפיו זה על מעשיו של זה. שני הסכומים הופקדו ביום 16.4.2000 בחשבון מספר 13338 באמצעות בנק בשווייץ (חשבון זה כונה "החשבון הראשון").
... בית המשפט המחוזי ציין כי מתוך מסלול הכסף המתואר ניתן ללמוד לא רק על הזיקה הישירה שבין רבינוביץ לבין כספי התמורה, אלא גם על שיתוף הפעולה ההדוק שהיה בין רבינוביץ לבין זיסמן. השניים השתמשו, כך ציין, באותה פלטפורמה להעברת הכספים לחשבונות בחו"ל. אשר לזיסמן, ציין בית המשפט , כי חרף קירבתו לפטריארך, אין הוא נמנה עם חבר מאמיני הפטריארכיה. ועוד: עובר למועד החתימה (כביכול) היו עשרות שיחות טלפון בין זיסמן לבין רבינוביץ, ולרבינוביץ לא היה הסבר מניח את הדעת לכך.
...בענייננו, המסע בעקבות הכסף (תמורת העסקה) – מוביל למסקנות ברורות: העובדה ששיקים על-סך 9 מיליון דולר מכספי התמורה היו בידי רבינוביץ ביום א' אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם הגרסה האלטרנטיבית, לפיה הייתה עסקה אמיתית שבמסגרתה קיבל הפטריארך תמורה אלא שהוא בחר בדיעבד להתנער ממנה. לכאורה התמורה נותרה בידי רבינוביץ ובידי זיסמן. הסבריו המפותלים של רבינוביץ – בעניין הכמרים שהביאו לו את חלקם של השיקים ובעניין הכספים שהחזיק במזוודה אצל בנו ומסר לדבריו לכמרים – לא התקבלו באמון על ידי בית המשפט. נותרנו עם המשמעות הברורה העולה מכך שהשיקים שהיו באחת משתי המעטפות הגיעו לבסוף לידי רבינוביץ, והשיקים שבמעטפה השנייה נמצאו בידי זיסמן.
...הנה כי כן, לא רק שבעסקאות בעניין קרקעות בית שמש וקרקעות הרכבת לא היה לפטריארך שום אינטרס, גם התמורה הכספית מהעסקה בקרקעות ירושלים לא הגיעה אליו. העובדות שקבע בית המשפט בעניין זה – מדברות בעד עצמן.
13.
למעשה, אין חולק על מעורבותו של המשיב בעסקת הקרקעות בירושלים, וכי הוא שתיווך בעסקה זו כמי שהיה מקורב לפטריארך.
לא נעלמה מעיני טענת המשיב כי לא היה מעורב כלל בעסקאות בית שמש והרכבת, וכי רבינוביץ והאחרים "הגניבו" מסמכים הקשורים לאותן עסקאות, ללא ידיעתו ומעורבותו. אך גם אם אניח, לצורך הדיון גרידא, כי הראיות למעורבותו של המשיב בעסקאות בית שמש והרכבת חלשות יותר ונסיבתיות בעיקרן, לא כך לגבי עסקת הקרקעות בירושלים.
כך, קו ההגנה של המשיב לפיו היה מדובר בעסקה אמיתית מול הפטריארך, נדחה בפסק הדין בעניינן רבינוביץ :
"רבינוביץ קובל בערעורו על ממצא זה בעניין זיסמן. זיסמן היה יד ימינו של הפטריארך ולטענת רבינוביץ אם העביר זיסמן כסף לחו"ל, מן הסתם הוא עשה זאת עבור הפטריארך ולא עבור זיסמן עצמו ואם הפטריארך התכחש לכך, הרי זה אך משום שדבר עשייתה של העסקה דלף לעיתונות. טענה זו אין לקבל. ראשית , וכפי שציין בית המשפט
המחוזי, זיסמן ורבינוביץ השתמשו "באותה פלטפורמה" להעברת הכספים לחו"ל. האם באמת רק יד המקרה בדבר? שנית , ולא פחות חשוב מזה – לשיטת רבינוביץ, מ דובר בעסקת אמת לה התכחש הפטריארך בדיעבד – אם נכונים דבריו, כל הכסף אמור היה להימצא בידי הפטריארך או הפטריארכיה. ואולם, וכפי שנראה מיד, 9 מיליון הדולר נותרו בידי רבינוביץ. עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של רבינוביץ לפי התרחיש האלטרנטיבי שהציג בדיעבד..." [הדגשות במקור – י.ע.].
אדגיש שוב, את המובן מאליו, כי פסק הדין בעניין רבינוביץ אינו מחייב את המשיב, וקו הגנתו לפיו הדברים נעשו על דעתו של הפטריארך, ייבדק לגופו במשפט. אולם אין בקו הגנה זה כדי לקעקע את הראיות לכאורה הקיימות בעניינו כמפורט בנספח ד' לערר (סיכומי המדינה לפני בית משפט קמא לעניין הראיות לכאורה). כאמור, איני רואה טעם להידרש לפרטי הראיות, באשר מדובר באותן ראיות ששימשו ב"סיבוב הקודם" בעניינו של רבינוביץ.
14.
לכך יש להוסיף כי גרסתו של המשיב לגבי הסכמות בעל פה בינו לבין הפטריארך המנוח, מוקשית כשלעצמה. לגרסתו, הפטריארך בטח בו שיעביר לו 3.5 מליון דולר ללא כל מסמך בכתב. ומדוע שהפטריארך יסתפק בסכום זה? ומדוע כל 16 מליון הדולר הועברו בתחילת הדרך ל"חשבון הראשון" בשוויץ, כאשר לשיטת המשיב, רק סכום של 7 מליון דולר היה צריך להשתלם? וכיצד משתלבת גרסת המשיב כי לא ידע על 9 מליון הדולר שקיבל רבינוביץ עם גרסאות אחרות שלו ועם עדותו של החלפן גרוס לגבי העברת הכסף לשוויץ? אלה הן אך חלק מהתמיהות שמעלה קו ההגנה של המשיב, ולכך יש להוסיף את הימלטותו לחו"ל לאחר העסקה, התנהגות המהווה ראיה נסיבתית כשלעצמה.
15.
המשיב הצביע על ההליכים האזרחיים המתקיימים בנוגע לעסקת ירושלים, כראיה לכך שהמדינה טוענת כי המדובר בעסקה אמיתית. אומר בקצרה, כי ההליכים האזרחיים המתנהלים בין קק"ל לבין הכנסיה ואחרים, והטקטיקה בה נוהג כל צד במסגרת הליכים אלה, כבודם במקומו מונח. מה עוד, שאותם הליכים קשורים, בין היתר, גם להסדר שנעשה בשעתו בין המדינה לבין הפטריארך החדש בנוגע לקרקעות ירושלים, כך שאין להקיש מהדברים שם לענייננו. יתרה מזו, גם אם יש ראיות המצביעות על כך שקק"ל נכנסה לעסקה מתוך חשש לגבי כשרות העסקה, אין בכך כדי לגרוע מאחריותו של המשיב כמי שגרם להתממשות החשש. אף איני משוכנע כי קו ההגנה של המשיב אכן מעלה הגנה, גם אם יתקבל, כי לשיטת המשיב, הוא והפרטיארך המנוח זממו יחדיו להונות את הכנסיה.
16.
סיכומו של דבר, שחומר הראיות שבידי התביעה עומד ברף הנדרש של ראיות לכאורה. כידוע, בשלב של מעצר עד תום ההליכים מוצג לפני בית המשפט חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את כור ההיתוך של ההליך הפלילי והחקירה הנגדית, ואילו במקרה דנן, חלק נכבד מהראיות כבר עבר באותו "כור היתוך" ושימש להרשעתו של רבינוביץ. מכל מקום, אין בקו ההגנה של המשיב, שיתברר במהלך המשפט, כדי לפגוע בעוצמת הראיות.
עילת המעצר וחלופת מעצר
17.
המשיב נמלט לחו"ל; מרכז חייו ובני משפחתו נמצאים בחו"ל; המשיב הוסגר בחלוף כעשר שנים מעת ביצוע העסקה; ורק חלק מהכספים נתפסו. צירוף נסיבות אלה, מעלה כי החשש להימלטות המשיב מן הדין הוא ממשי, כך שקמה עילת מעצר כנגד המשיב, ואף הוא אינו חולק על כך.
משהגענו למסקנה כי אין קושי ראייתי מיוחד בגינו ניתן לקבוע כי נפגעה עוצמת הראיות, יש לכך השלכה לגבי חלופת המעצר (על הקשר בין עוצמת הראיות לחלופת מעצר ראו החלטתי בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011)). לטעמי, בהתחשב באפשרות הסבירה שהמשיב מעלים כספים נוספים מעיני הרשויות, ובהתחשב בכך שמרכז חייו בחו"ל והוא הוסגר לארץ כחלוף כעשר שנים מעת ביצוע העבירה, יש סיכון הגבוה להימלטותו של המשיב מן הארץ, ואין מקום להורות על חלופת מעצר מעין זו.
משכך, איני רואה להידרש לסוגיה העקרונית אם ניתן וראוי לאפשר חלופת מעצר בבית מעצר פרטי. מכל מקום, אציין כי החלופה שנקבעה על ידי בית משפט קמא, חורגת אף מהסוגיה של מעצר בית תחת השגחה של אבטחה פרטית, וגובלת לכאורה ב"הפרטה" של בתי המעצר (לדעות השוללות אפשרות לאבטחה פרטית ראו בש"פ 1064/92 מדינת ישראל נ' ארזי (לא פורסם, 5.3.1992); החלטתו של השופט אור בבש"פ 5532/97 מדינת ישראל נ' בן ארי (גרגורי לרנר) (לא פורסם, 22.9.1997); החלטתו של השופט דנציגר בבש"פ 2358/08 מדינת ישראל נ' פולנסקי (לא פורסם, 13.3.2008); החלטתה של השופטת נאור בבש"פ 7445/09 מדינת ישראל נ' עבאס (לא פורסם, 17.9.2009). לדעה לפיה אין בכך פגיעה בעקרון השוויון ראו החלטתה של השופטת חיות בבש"פ 1811/06 מדינת ישראל נ' מולנר (לא פורסם, 18.6.2009)).
18.
סיכומו של דבר, שדין ערר המשיב להידחות ודין ערר המדינה להתקבל, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.
19.
שמיעת הראיות בעניינו של המשיב טרם החלה, שלא בעטיה של המדינה. אשר על כן, אני נעתר לבקשה מושא בש"פ 7384/11 ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום בלבד, כפי שנתבקש, החל מיום 20.10.2011 או עד למתן פסק הדין בת"פ 5243-12-10 ב בית המשפט
המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. אציין כי על פי הודעתו של המשיב מיום 7.11.2011, נקבעו רק ארבע ישיבות הוכחות בחודשים מרץ 2010 – יוני 2012, כך שברי כבר בשלב זה, כי בקשת הארכה הנוספת כבר עומדת בפתח.
ניתנה היום, י"ב חשון התשע"ב
(9.11.2011).
ש ו פ ט