בש"פ 2645/12 מדינת ישראל נ. בנו זוסמן

1.

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

רקע עובדתי

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזויף; ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועשיית פעולה ברכוש אסור. על-פי כתב האישום, לקח המשיב חלק פעיל בפרשת הונאה של הפטריארכיה היוונית ומדינת ישראל, בפרשה שכונתה לימים "פרשת הפטריארכיה היוונית" (לפרטי כתב האישום ראו: בש"פ 4923/11 מדינת ישראל נ' זוסמן (לא פורסם, 9.11.11); לעובדות פרשת הפטריארכיה היוונית ראו: ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ' (לא פורסם, 22.4.10)).

3.

ביום 5.6.00 הגישה הפטריארכיה היוונית תלונה במשטרה על זיוף חתימתה. למחרת נמלט המשיב לרומניה יחד עם בני משפחתו, והעביר לשם את עסקיו. לאחר כעשר שנים, ביום 17.1.10 הוסגר המשיב לישראל, וביום 2.12.10 הוגש נגדו כתב האישום.

הליכי המעצר

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, נוכח החשש להימלטותו מאימת הדין ולשיבוש הליכי המשפט.

5.

בית המשפט המחוזי קיים שני דיונים בבקשה, ובסיומם הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. ביום 18.1.11, לאחר ששירות המבחן לא המליץ על חלופת מעצר, הורה בית המשפט למשיב להציע חלופת מעצר נוספת אשר תיבחן על-ידי שירות המבחן. לאחר דחיות, בעקבות בקשת שירות המבחן והמשיב עצמו, הוגש ביום 5.4.11 תסקיר משלים מאת שירות המבחן, במסגרתו הוצעה חלופת מעצר במוסד מעצר פרטי. ביום 29.6.11 החליט בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת המעצר שהוצעה, בכפוף להפקדת ערבות בסך של שני מיליון דולר.

6.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית משפט זה, נגד שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ומנגד הגיש המשיב ערר על סכום הערבות אשר נדרש להפקיד. ההחלטה בעררים נדחתה לצורך בחינת הגעה להסדר טיעון בתיק העיקרי ולאור בקשת המשיב לדחות את מתן ההחלטה בטענה כי צפויים להגיע לידיו מסמכים חדשים אשר יש בהם כדי להוכיח את חפותו.

7.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתשעת חודשי המעצר הראשונים, הוגשה בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. בהסכמת הצדדים, הוארך מעצר המשיב ב-45 ימים.

8.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תקופת הארכת המעצר, הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מעצרו. הדיון בבקשה זו אוחד יחד עם הדיון בעררים שהוגשו. בית משפט זה (השופט י' עמית) קיבל את ערר המבקשת והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, וכמו כן האריך את מעצרו בתשעים ימים כמבוקש. בהחלטתו קבע השופט עמית כי חומר הראיות שבידי התביעה עומד ברף הנדרש של ראיות לכאורה. כמו-כן, נקבע כי בהתחשב בכך שהמשיב נמלט מן הארץ, ומרכז חייו ובני משפחתו נמצאים בחו"ל, ורק חלק מהכספים מעסקת ההונאה נתפסו, ישנו חשש ממשי להימלטות המשיב מן הדין, ולכן אין מקום להורות על חלופת מעצר.

9.

לאחר תום תקופת הארכת המעצר, הגישה המדינה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום 28.2.12 הורה בית משפט זה (השופט י' עמית) על הארכת מעצרו של המשיב, זאת לאור החשש הממשי להימלטות המשיב מן הדין. בהחלטתו ציין בית המשפט כי נעתר לבקשת הארכת המעצר מתוך הנחה כי בחלוף הארכה יתבהר המצב לגבי קצב התקדמות התיק העיקרי.

טענות הצדדים

10.

המבקשת טוענת כי החשש להימלטותו של המשיב מן הארץ הוא חשש ממשי המחייב את מעצרו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כמו-כן, לטענת המבקשת, עיכובים רבים במשפטו של המשיב נבעו מבקשות הדחייה מטעמו-שלו, בשל החלפת סנגוריו. בנוסף, לטענת המבקשת חל שיפור משמעותי בקצב התקדמות משפטו של המשיב: פרשת התביעה החלה, התקיימו שלושה מועדי הוכחות עד כה, קבועים 11 מועדים נוספים במסגרת הארכת המעצר המבוקשת, ובית משפט המחוזי אף ציין כי בכוונתו לסיים את שמיעת התיק עד לפגרת הקיץ.

11.

לטענת בא-כוח המשיב, התיק העיקרי הוא מורכב, ויש לשער כי יִדרש עוד זמן רב לניהולו. לטענתו, הימצאותו של המשיב במעצר פוגעת ביכולתו לנהל את המשפט העיקרי ביעילות. עוד טוען בא-כוח המשיב כי החשש להימלטות אינו חשש ממשי, שכן המשיב נתון במעצר מזה כ- 18 חודשים, ועל כן אין לו סיבה לברוח כעת כשהוא טוען לחפותו. כמו-כן, לטענתו, יש בחלופת המעצר המוצעת – מעצר במוסד מעצר פרטי – כדי למנוע את הימלטות המשיב.

דיון והכרעה

12.

כידוע, בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר כגון דא, בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך. בין היתר על בית המשפט לבחון את חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט אשר מהווים גורמים משמעותיים, והם עשויים להביא להסטה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים.

13.

למקרא החומר שלפניי, למשמע דברי ב"כ הצדדים, לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ואת כלל נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי יש להאריך את מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים. כזכור, המשיב מואשם במסגרת כתב האישום בעבירות כלכליות, שכשלעצמן אינן מצביעות על מסוכנות המצריכה מעצר עד תום ההליכים. אף-על-פי-כן, המשיב שוהה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך כ-18 חודשים, לנוכח החשש מפני הימלטותו מאימת הדין. החשש להימלטות המשיב איננו ערטילאי אלא ממשי: המשיב נמלט בעבר מן הדין והוסגר בחלוף כעשר שנים; מרכז חייו של המשיב, מקום מגורי משפחתו ומקום נכסיו, מצוי כיום בחו"ל; המשיב צפוי במידה ויורשע לעונש מאסר למשך מספר שנים ואף לתביעות אזרחיות מצד גורמים שונים אשר היו מעורבים בפרשת הפטריארכיה היוונית. לפיכך, סבורני כי החשש להימלטות המשיב, אינו ניתן לעת הזאת לאיון בחלופת המעצר שהוצעה.

14.

אומנם במשפטו של המשיב נגרמו עיכובים רבים, אך זאת במידה רבה בעטיה של ההגנה, בשל עיכוב בהסדרת ייצוגו של המשיב ובשל בקשות דחייה מטעם סנגוריו. שלושה סנגורים החליף המשיב, ומטבע הדברים נזקק כל אחד מהם לפרק זמן על מנת ללמוד את חומרי החקירה שבתיק. כעת, משנרתם עו"ד זאב גורדון לייצוג המשיב, נראה כי חל שיפור משמעותי בקצב התקדמות ההליך העיקרי. ב"כ הצדדים מזה ומזה קונסטרוקטיביים, שמיעת פרשת התביעה החלה, בית המשפט המחוזי קבע מספר רב של ישיבות במהלך החודשיים הקרובים והודיע כי בכוונתו לסיים את שמיעת התיק עד לתחילת הפגרה. אומנם מצבו הרפואי של עד תביעה מרכזי אינו טוב. מטעם זה, ומכיוון שעניינה של הפרשה כולה בשנים עברו, יתכנו עוד עיכובים במשפט, אך מאזן השיקולים מטה בשלב זה את הכף להמשך מעצרו של המשיב. ברקע גם הליכי גישור במקביל לניהול המשפט. אין בכל אלה כדי לגרוע מזכותו של ב"כ המשיב לבקש בבית המשפט המחוזי לעיין מחדש בעניין המעצר אם יחול שינוי נסיבות מבחינת הראיות, כפי שטען לפניי.

15.

החלטתי אפוא להעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים מיום 17.4.12 או עד למתן פסק הדין בת"פ 5243-12-10 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.