בש"פ 2576/16 היועץ המשפטי לממשלה נ. פלוני

ערר על החלטתו מיום 28.3.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור ) במ"ת 62591-02-16 בגדרה הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתנאי איזוק אלקטרוני בביתו.

רקע

1.ביום 29.2.2016 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק

ההסגרה ), וזאת עד להכרעה בעתירה שהוגשה מטעמו להכריז על המשיב כבר הסגרה (להלן: העתירה ). העתירה הוגשה על יסוד בקשת ממשלת הולנד מיום 17.2.2014 להסגיר לידיה את המשיב, לשם העמדתו לדין בגין עבירות המיוחסות לו - עבירות מין בקטינים, תלמידי בית הספר בו לימד. רשויות התביעה ההולנדיות הוציאו נגד המשיב צו מעצר ביום 29.1.2014.

2.המעשים המיוחסים למשיב אירעו, על-פי הנטען, במהלך שנת הלימודים 2012-2011, עת שימש כמורה בבית ספר יהודי באמסטרדם. המדובר בתקיפות מיניות שבוצעו בשבעה קטינים שנמנו על תלמידי בית הספר, ארבעה מהם היו כבני שש עד שמונה בעת ביצוע המעשים הנטענים, והאחרים היו כבני שלוש-עשרה. חומר החקירה כולל הודעות של שבעת הקטינים, בהן מפורטים האירועים ונסיבות התקיפות הנזכרות, הודעות של הורי הקטינים ששמעו מפיהם על המעשים, והודעות של מורים מצוות בית הספר.

המשיב לא חלק, לצורך הדיון במעצרו, כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, כי העבירות המיוחסות לו הן עבירות לפי סעיף 2(א) לחוק ההסגרה, כי בין מדינת ישראל לבין הולנד קיים הסכם הסגרה, וכי הסייגים הקבועים בסעיף 2ב לחוק ההסגרה אינם חלים בענייננו.

עילות המעצר – טענות הצדדים בבית משפט קמא

3.המשיב, יליד 1987, בן למשפחה יהודית הולנדית, שהה כשנה וחצי בישראל החל ממרץ 2009 ולמד כאן בישיבה. לאחר מכן חזר להולנד והחל לעבוד כמורה בבית הספר היהודי באמסטרדם. בספטמבר 2012 עלה ארצה, ובאפריל 2014 התגייס לצה"ל למשך חצי שנה לשירות המותאם לעולים בגיל מבוגר. עם שחרורו החל לעבוד כאיש מכירות בחברת היי-טק, ובכך עסק עד למעצרו.

4.בבית משפט קמא טען העורר כי המשיב מסוכן לציבור הרחב בכלל ולקטינים בפרט, ומשכך יש להורות על מעצרו. בנוסף נטען, כי עתה, משהמשיב מודע לחומר הראיות הקיים נגדו, הוא עלול למלט עצמו מן הדין. חשש זה, כך נטען, מתעצם נוכח העובדה שזמן לא רב לאחר שהחלו לצוץ התלונות נגדו והוא נקרא לבירור על-ידי הנהלת בית הספר – עלה המשיב ארצה. כמו כן נטען, כי יש להביא בחשבון בהקשר זה את השיקול של עמידה בהתחייבויות הבינלאומיות שנטלה על עצמה מדינת ישראל, כפי שנפסק לא פעם בנוגע למעצרם של מי שהתבקשה הסגרתם.

5.מנגד, טען המשיב כי הוא שוהה בישראל החל משנת 2012 ולא הוגשה נגדו תלונה כלשהי, ומשכך אין לייחס לו מסוכנות לציבור.

באשר לחשש ההימלטות מן הדין, המשיב טען כי אין קשר בין יציאתו מהולנד ועלייתו ארצה לבין התלונות שהוגשו נגדו, וכי עלייתו הייתה מתוכננת חודשים קודם לכן (כפי שעולה ממסמכים שהגיש). המשיב הוסיף, כי כשעזב את הולנד לא הייתה תלויה נגדו בקשת מעצר ויציאתו הייתה כדין, והדגיש, כי בשנת 2013 נסע יחד עם אחיו לשבוע להולנד, לשם השתתפות בחגיגת בר-המצווה של אחיהם הצעיר, וגם מכאן ניתן ללמוד כי לא ביקש להימלט מהחוק. המשיב אף הציג בקשה שהגיש לרשויות צה"ל לצאת לחופשה לשם טיסה להולנד על מנת להסדיר "עניין הקשור בעבודתו הקודמת", וכי, בין היתר, נטען בבקשתו זו כי אם היא לא תאושר הוא עלול להסתבך בבעיות עם משטרת הולנד. בסופו של דבר, כך נטען, הנסיעה לא יצאה אל הפועל משום שהצבא לא נעתר לבקשה. לבסוף טען המשיב, כי בפברואר 2014 פנה בא-כוחו למנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, וטען כי למרשו נודע לאחרונה על פתיחה הליכים משפטיים נגדו בהולנד, וכי הוא נכון להעמיד עצמו לחקירה בישראל מיד וככל שיידרש. המשיב אף מסר כתובת קבועה בישראל והבהיר כי אין בכוונתו לעזוב את ישראל בעתיד הנראה לעין.

בנסיבות אלה, טען המשיב, ניתן להסתפק בתנאים מגבילים ובהפקדת ערבויות גבוהות, על מנת להבטיח את הסגרתו ככל שכך יוחלט בהליך העיקרי.

החלטות בית משפט קמא בעניין מעצרו של המשיב

6.בהחלטת בית משפט קמא מיום 1.3.2016 נקבע כי המעשים המיוחסים למשיב, ואשר אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לביסוסם, הם מעשים המלמדים על מסוכנות של ממש כלפי קטינים. עם זאת, צוין כי המדובר במעשים שנעשו, על-פי הנטען, בשנת 2012, ומעת שעלה ארצה לא ידוע על תלונות שהוגשו נגדו. עוד צוין כי המשיב אינו עובד עוד במקום בו נמצאים ילדים. באשר לחשש ההימלטות, נקבע כי יש בהתנהלותו המתוארת של המשיב להפחית מעצמתו של חשש זה. אמנם, הובהר, כי לאחר ששוחרר מצה"ל, המשיב לא נסע מיוזמתו להולנד, כדי לא להסתבך, כלשונו, עם משטרת הולנד, דבר שאינו מעיד על רצון כן לשתף פעולה עם הרשויות שם. עם זאת, נקבע, כי אין המדובר בהתנהלות של מי שיעשה הכל כדי להימלט מהדין.

על רקע האמור החליט בית משפט קמא, כי יש לבחון את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר באמצעות שירות המבחן, אשר התבקש להכין תסקיר בעניינו.

7.לאחר שהוגש תסקיר מעצר, התקיים דיון נוסף ביום 16.3.2016 ובסופו ניתנה החלטת בית המשפט, בה צוין כי התסקיר "מעורר תהיות". בתסקיר צוין מצד אחד, כי המשיב אינו פועל באופן אקטיבי על מנת להתחמק מרשויות אכיפת החוק, אך מנגד שירות המבחן עמד על כך שהמשיב גם לא פנה לרשויות הולנד או הסגיר את עצמו. כן צוין בתסקיר, כי המשיב "משתף באופן חלקי ומגמתי מטשטש ומפחית מחומרת מצבו, ואינו ער לבעייתיות בהתנהלותו". נוכח האמור, שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות התנהלות בעייתית בתחום המיני. בית המשפט עמד על כך ששירות המבחן לא העריך את עוצמת הסיכון. אשר למפקחים שהוצעו, אחיו וחברו של המשיב, שירות המבחן מצא בהם דופי בשל כך שהם שללו סיכון הנובע מהמשיב הן בתחום המיני והן בכל הנוגע לחשש ההימלטות, וצוין כי אופי היחסים בין המפקחים המוצעים לבין המשיב אינו מאפשר הצבת גבול ברורה מצדם לנוכח התייחסותם המתוארת.

8.בית משפט קמא ציין כי נוכח התנהלותו של המשיב לאורך השנים בהן הוא שוהה בישראל, מתעורר ספק ביחס למסקנות אליהן הגיע שירות המבחן בתסקירו. משכך, מצא בית המשפט לנכון לבחון לעומקה את הצעת בא-כוח המשיב, כי לתנאי השחרור יתווסף פיקוח אלקטרוני, כך שהמשיב ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) כפי שתוקן לאחרונה. על-כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר משלים ובו יתייחס שירות המבחן להתאמת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, וככל שיוצעו מפקחים נוספים – גם להתאמתם למשימה.

9.לאחר שהוגש התסקיר המשלים, התקיים דיון נוסף בבקשת המעצר של המשיב ביום 22.3.2016. בהחלטה מאותו יום צוין כי בתסקיר המשלים נמצא כי בכל הנוגע לחשש ההימלטות, מעצר באיזוק אלקטרוני יוכל לאיינו. עם זאת, בכל הנוגע לסיכון הנובע מן המשיב, שירות המבחן התרשם כי המפקחים שהוצעו (הן המקוריים והן אלו שנוספו – הורי חברו של המשיב (להלן: בני הזוג הררי ) וארוסתו של אחיו) לא יוכלו להוות מענה לחשש זה. בתסקיר המשלים צוין כי בשל היעדר תובנה מצדו של המשיב לגבי מצבו, קיים סיכון להמשך חיפוש אחר מענה לצרכיו בתחום המיני, וכי מעצר באיזוק אלקטרוני לא ימנע מפגש פיזי בינו לבין קטינים, ככל שיתקיים בביתו, וכי הוא אף לא ימנע חיפוש מענה אינטרנטי לצרכים אלה. לפיכך, בכל הנוגע להיבט המסוכנות, לא המליץ שירות המבחן על פיקוח אלקטרוני כגורם שיש בו כדי לאיין חשש זה.

10.בהחלטתו, הדגיש בית משפט קמא כי להמלצת שירות המבחן יש כמובן משקל של ממש, אולם בסופו של דבר, בית המשפט הוא הקובע, ובנסיבות העניין, נקבע כי משנמצא מענה הולם לחשש ההימלטות, הסיכון הנובע מן המשיב יכול להיות מטופל בדרך של קביעת תנאים הדוקים של פיקוח וערבויות נלוות. בהקשר זה הזכיר בית המשפט כי אין כל טענה שהמשיב עבר עבירות בתחום המיני מעת שעלה ארצה, וכי הרשויות היו מודעות לשהייתו בארץ החל מעת הגעתו ולחשדות הקיימים נגדו במדינת מוצאו מזה זמן רב. משכך, קבע בית המשפט, כי אינו מקבל את הטענה שעוצמת הסיכון – ששירות המבחן כלל לא העריכה – היא כזו שרק מעצר עד תום ההליכים יסכון.

באשר למפקחים נקבע כי הם אמנם מגלים אמפתיה כלפי המשיב, ואינם מגלים התייחסות מעמיקה למורכבות בעיותיו. עם זאת, צוין, כי המדובר באנשים נורמטיביים, וניתן להעריך כי הם מבינים את המשמעות האסורה של קשר מיני עם קטינים ואת זאת יוכלו למנוע. נוכח האמור, הורה בית המשפט למנהל הפיקוח האלקטרוני להגיש דיווח על התקיימותם של התנאים המאפשרים מעצר בפיקוח אלקטרוני של המשיב עד ליום 27.3.2016.

נקבע כי בכפוף להתאמה של המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, יוכל המשיב להשתחרר מן המעצר בו הוא נתון בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בביתו; פיקוח של אחד מחמשת המפקחים שהוצעו על-ידי המשיב כל העת; הפקדת סכום של 25,000 ש"ח במזומן וחתימה על התחייבות בסכום זהה; ערבות אישית של כל אחד מהערבים בסכום של 10,000 ש"ח.

11.ביום 28.3.2016 התקיים דיון נוסף בבית משפט קמא, ובו נקבע כי על יסוד חוות הדעת של מנהלת האיזוק האלקטרוני, ובהמשך להחלטתו הקודמת של בית המשפט, ייעצר המשיב בתנאי איזוק אלקטרוני בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 22.3.2016. כמו כן, הוצא נגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ. לבקשת בא-כוח העורר, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע החלטה זו ב-48 שעות, כלומר עד ליום 30.3.2016 בשעה 09:00.

כלפי החלטה זו הגיש העורר את הערר דנא, והדיון בו נקבע ליום 30.3.2016 בשעה 16:30, בכפוף להסמכת המשיב (שניתנה בהודעתו מיום 29.3.2016) להאריך את מעצרו עד תום הדיון במועד שנקבע. בתום הדיון החלטתי על הארכת המעצר עד למתן החלטה בערר.

הערר

12.העורר טוען בעררו כי בית משפט קמא שגה שלא נתן משקל מספיק למסוכנות הנשקפת מהמשיב, לחשש ההימלטות, ולמחויבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, וזאת, בין היתר, בניגוד להמלצות שירות המבחן, ותוך נטילת סיכון בלתי מידתי. העורר חזר על התרשמותו של שירות המבחן מהמשיב לפיה קיים סיכון להתנהלות מכוונת של המשיב לסיפוק צרכיו תוך פגיעה בקטינים ואין בפיקוח האלקטרוני לתת מענה לבעיה זו. כן צוין, כי נוכח העובדה ששלושה מתוך חמשת המפקחים המוצעים נמצאו בלתי מתאימים למשימה על-ידי שירות המבחן, הומלץ בתסקיר המשלים שלא לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוח אלקטרוני. לטענת העורר, בית משפט קמא סטה מהלכות פסוקות לפיהן רק במקרים חריגים יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן. בעניינו של המשיב, כך נטען, לא מתקיימים טעמים טובים המצדיקים סטייה כאמור.

כמו כן, ביקש העורר לדייק כי שירות המבחן, בתסקיר המשלים, לא מצא כי הפיקוח האלקטרוני " יאיין " את החשש מפני הימלטות (כפי שנאמר בהחלטת בית משפט קמא), אלא ציין כי אמצעי זה יוכל למתן את החשש. כן נטען, כי חלוף הזמן מביצוע העבירות המיוחסות למשיב אינו מעלה ואינו מוריד לגבי החשש מהימלטות, וכי עתה, לאחר שהוגשה בקשת ההסגרה והמשיב נחשף לחומר הראיות שצורף אליה, התמריץ לברוח מאימת הדין גבר. נטען כי כשהמדובר בהליך מעצר בהליכי הסגרה, יש לתת משקל משמעותי יותר, ואף מכריע, לחשש ההימלטות. על אף זאת, לטענת העורר, בית משפט קמא התייחס לבקשה דנא כבקשה בתיק פלילי "פנימי", ולא נתן משקל למחויבות הבינלאומית של ישראל בהסכמי הסגרה הדדיים.

בדיון שנערך בפניי ביום 30.3.2016 הוסיף בא-כוח העורר וטען כי הערבויות שנקבעו על-ידי בית משפט קמא הן נמוכות מהמקובל בהליכי הסגרה.

13.במהלך הדיון סמכה באת-כוח המשיב את ידיה על החלטת בית משפט קמא והדגישה כי יש בפיקוח האלקטרוני ובתנאים ההדוקים שנקבעו כדי להפחית ולמתן עד מאוד את החשש מפני הימלטות ואת מסוכנותו של המשיב. עוד נטען, כי התנהגותו של המשיב לאורך השנים האחרונות, במהלכן היה מודע לחשדות נגדו ולחקירה המנהלת בעניינו, מעידה כי הוא אינו פועל להימלט מהדין. באת-כוח המשיב הדגישה כי העובדה שבמשך כשנתיים מיום הגשת בקשת ההסגרה לא התבקש מעצרו, וזאת על-אף שהרשויות בישראל היו מודעות לחשדות נגדו, מעידה על האופן שבו העריכו הרשויות את מידת הסיכון הנשקפת מהמשיב. לבסוף, באת-כוח המשיב ציינה, כי אם הדבר יידרש - תהיה אפשרות להפקיד ערבויות בסכומים גבוהים יותר מאלו שקבע בית משפט קמא.

דיון והכרעה

14.לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

שתי עילות המעצר עליהן עמד בא-כוח העורר הן עילת המסוכנות והחשש מפני הימלטות מן הדין. באשר לחשש מפני הימלטות, ואף שירות המבחן עמד על כך בתסקיר המשלים, נראה כי בכוח המעצר באיזוק אלקטרוני למתן חשש זה, גם בהתחשב במשקל הרב יותר שניתן לעילה זו כשעסקינן במעצר אגב הליך הסגרה. לכך יש להוסיף את אופן התנהלותו של המשיב משעה שהתעוררו החשדות נגדו, ובכלל זה – את פנייתו לגורמי צה"ל, שלא נענתה, במסגרתה ביקש לצאת לחופשה בת שבוע בהולנד על-מנת לפתור "בעיות עם המשטרה בהולנד", וכן את פנייתו היזומה למחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה במסגרתה הודיע על נכונותו להעמיד עצמו לחקירה בישראל ככל שיידרש לכך. אמנם נכון, המשיב לא הסגיר עצמו באופן יזום לרשויות החקירה בהולנד, אך נדמה שבכל זאת ניתן לקבוע כי המשיב לא פעל במהלך השנים האחרונות כמי שמבקש להסתתר או להימלט מן הדין. הגשת העתירה להסגרתו וחשיפת הראיות שנאספו בעניינו אמנם מגבירה סיכון זה, אך יש לזכור כי הבקשה להסגרתו הוגשה כבר לפני למעלה משנתיים, בהן, כאמור, לא התעורר חשד קונקרטי למימוש החשש מפני הימלטות. על רקע האמור, ונוכח התנאים המגבילים וההדוקים, ובפרט המעצר באיזוק אלקטרוני, אני סבור כי אין הצדקה להותיר את המשיב בבית המעצר בשל עילת ההימלטות.

15.באשר לעילת המסוכנות, לא אכחד כי המדובר בחשש כבד ביותר, שכן חומרת העבירות המיוחסות למשיב, כמו גם העובדה כי מדובר בשבעה תלמידים שונים בהם, על פי המיוחס לו, פגע המשיב, ואשר חלקם בגילים צעירים ביותר, מעידות על מסוכנות גבוהה. לכך יש לצרף גם את התרשמות שירות המבחן בתסקיר המשלים בו צוין כלהלן:

"התרשמנו מאופי הבעייתיות המיוחסת ל[משיב] ומגלמת סיכון להתנהלות מכוונת למילוי צרכיו ודחפיו באמצעות יחסים עם קטינים בלא שער לפגיעה בהם. היעדר כל הבנה למצבו כפי שהציג זאת מעלה סיכון להמשך חיפוש מענים לצרכיו אלו. הערכתנו כי מעצר באיזוק אלקטרוני אינו יכול למנוע מפגש פיזי כל עוד מתקיים בבית העצור. כמו כן, אין בו למנוע חיפוש מענים אינטרנטיים לצרכים אלו. מול סיכונים אלו פיקוח אנושי יכול להשפיע על החתת הסיכון. אולם משהתרשמנו כי המפקחים המוצעים יתקשו בכך שכן בני הזוג הררי שמצאנו כמתאימים יכולים לתת מענה פיקוחי חלקי ואחיו של [המשיב], ארוסתו וחברו של [המשיב] לא מצאנו אותם כגורמי סמכות מספקים. לפיכך לא ניתן להמליץ על מעצרו באיזוק אלקטרוני".

מנגד, ועל כך עמד בית משפט קמא, הבקשה להסגרתו של המשיב הוגשה לפני כשנתיים על-ידי ממשלת הולנד, כך שהחשדות נגדו היו ידועים לרשויות בארץ מזה זמן. אכן, הליך הסגרה הוא הליך מורכב, ואיני מתעלם מכך שבירור החשדות ובחינת הראיות במדינה המתבקשת (בענייננו, ישראל) מצריך זמן. עם זאת, יש להניח כי לו היו הרשויות בישראל מייחסות מסוכנות גבוהה למשיב, נוכח המעשים המיוחסים לו, היה מעצרו מתבקש לפני זמן רב והרשויות לא היו מותירות את הציבור, ובעיקר את ציבור הקטינים, ללא הגנה מפני המשיב.

16.יתר על כן, איני מקל ראש בעמדת שירות המבחן, אך נראה כי החשש המתואר בתסקיר מפני פגיעה בקטינים אשר יגיעו אל ביתו או מפני חיפוש מענה אינטרנטי לצרכיו של המשיב אינו מבוסס או קונקרטי, והוא במידה רבה, תיאורטי. מכל מקום, יש מקום להוסיף לתנאים המגבילים כי המשיב יהיה מנוע ממפגש עם קטינים וכי לא ייכנסו לשטח הבית קטינים לשום מטרה שהיא.

17.באשר למפקחים שהוצעו, הרי שבית משפט קמא, אשר היה ער להתרשמות שירות המבחן, קבע כי המדובר באנשים נורמטיביים ומצא כי ניתן להעריך כי הם מבינים היטב את משמעות האיסור בקיום קשר מיני עם קטינים, ואת זאת יוכלו למנוע. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בנקל בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בדבר התאמתה של חלופת מעצר קונקרטית. עמדה על כך השופטת חיות בבש"פ 720/04 מדינת ישראל נ' חביבאללה (23.1.2004)):

"ככלל, נראה לי כי גדר ההתערבות של בית משפט זה בשיקול דעתו של בית משפט קמא, ככל שהדבר נוגע להתאמתה של חלופת מעצר קונקרטית, ראוי כי יצטמצם למקרים חריגים בלבד. זאת משום שבית משפט קמא, בקובעו את הולמות החלופה המוצעת, בוחן מקרוב את התאמת המשמורנים המוצעים, ואף ניתנת לו ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי בהליך המתקיים לצורך כך בפניו. לפיכך, נראה כי רק שגיאה בולטת וגלויה על פני הדברים, בבחירת המשמורן או בקביעת התנאים האחרים, יצדיקו התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור בכגון דא". ב

בהקשר זה, יפים לענייננו גם דברי השופט י' זמיר בבש"פ 90/99 מדינת ישראל נ' פלוני ,

פס' 6 (10.1.1999):

"... כאשר הכף אינה נוטה באופן ברור לצד המעצר או לצד השחרור, יש משקל נוסף לעובדה שמדובר בערר על החלטה של בית המשפט המחוזי. אכן, אין זה ערעור רגיל על פסק דין, ובית משפט זה, היושב בערר על החלטה של בית המשפט המחוזי בשאלת המעצר של הנאשם, שוקל מחדש ובאופן עצמאי את כל החומר הנוגע לעניין. ואף-על-פי כן, אין זה נכון להתעלם מן ההחלטה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאה שניה. צריך טעם של ממש כדי לבטל את ההחלטה. השוו ב"ש 298/80 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד לה(1) 267, 274; בש"פ 514/87 מדינת ישראל נ'יפרח , פ"ד מא(4) 796, 801; בש"פ 3159/91 מדינת ישראל נ' בן אבו (לא פורסם)".

נראה כי בענייננו לא מתקיים "טעם של ממש" לביטול התרשמות בית משפט קמא, וכן לא מצאתי גם "שגיאה בולטת וגלויה" בהחלטתו המצדיקה התערבות בית משפט זה.

יש להדגיש, כי בית המשפט המחוזי לא שחרר את המשיב בערובה, אלא מצא כי ניתן להחזיק את המשיב במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, תחת החזקתו בבית המעצר. התיקון לחוק המעצרים העוסק במעצר מסוג זה הרחיב את קשת המקרים בהם ניתן להורות על הוצאת עצור מבית המעצר – ניתן לעשות כן לא רק בדרך של שחרור בערובה (בתנאים כאלה ואחרים, לרבות מה שמכונה "מעצר בית"), אלא גם בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני, שהיא מעין קטגוריה שבין מעצר "ממש" לבין שחרור בתנאים. קטגוריה זו מרחיבה את מגוון האפשרויות שבידי בית המשפט, ולעובדה שהמחוקק מתייחס אליה כאל "מעצר" יש ליתן משמעות גם כאשר מדובר במעצר לצורך הסגרה. יוטעם, כי בין המקרים המנויים בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, הדורשים קיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" לצורך החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני, לא נכללה חלופה שעניינה מי שמבקשים להסגירו.

עם זאת, אני סבור שיש להקשיח במעט את התנאים, הן על-ידי הגדלת סכום הערבויות והן על-ידי קביעת איסור מפורש על הימצאות קטינים במקום המעצר ועל כל קשר, במישרין או בעקיפין, בין המשיב לבין קטינים.

18.כאמור, ההחלטה לדחות את הערר ולהורות על מעצר המשיב בביתו בפיקוח אלקטרוני, לא התקבלה ללא ספקות. אך אני סבור כי נוכח המשקל שיש לתת, כאמור, להתרשמותה של הערכאה הדיונית באשר לחלופת המעצר (ובענייננו – מעצר בפיקוח אלקטרוני) המוצעת, ונוכח התנאים הנוספים שראיתי להוסיף לתנאי המעצר, ניתן יהיה למתן עד מאוד את המסוכנות הנשקפת מהמשיב כמו גם את החשש מפני הימלטות, אשר, כידוע, יש לתת לו משקל רב יותר כשאנו עוסקים בהליך הסגרה.

19.סוף דבר: עיקרו של הערר נדחה, בכפוף לכך שתחת סכום של 25,000 ש"ח על המשיב להפקיד סך 75,000 ש"ח במזומן, והערבויות, הן בחתימת המשיב והן בחתימת המפקחים, תעמודנה על 100,000 ש"ח כל אחת. בנוסף, נאסר על הימצאות קטינים במקום המעצר בפיקוח האלקטרוני ועל כל קשר בין המשיב לבין קטינים, במישרין או בעקיפין. המשיב יועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים הקבועים בהחלטת בית משפט קמא מיום 22.3.2016 ובתנאים הנוספים שנקבעו בהחלטה זו.