פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8922/04
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
ח'אלד אבו ראס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בנצרת ב- בש 2951/04 מיום 27.9.2004 שניתנה על ידי כבוד השופט י' כהן
תאריך הישיבה: כ"ז בתשרי,
תשס"ה (12.10.2004)
בשם העורר: עו"ד
עיסאם טנוס
בשם המשיבה: עו"ד רחל
מטר
החלטה
1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' כהן) בו נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא ת' כתילי) לעצור את העורר עד תום ההליכים כנגדו.
העובדות
2.נגד העורר ושני אחרים הוגש כתב אישום בו הואשמו בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בעובדות כתב האישום נטען כי השלושה החזיקו, בתא המטען של הרכב בו נסעו, 3.35 ק"ג של סם מסוג קנבוס וכמות נוספת במשקל לא ידוע, שנמצאה על קרקעית הרכב ובסמוך למושבים הקדמיים.
החלטת בית המשפט המחוזי
3.בית המשפט המחוזי דחה כאמור, את הערר אשר הוגש על החלטת בית משפט השלום, להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה אשר קיים בהם פוטנציאל להרשעה ודי בכך בבקשה למעצר עד תום ההליכים. עוד נקבע, כי בית המשפט בוחן את הראיות "על פניהן" וכך גם נבחנות טענות העורר ליצירת "מכלול התמונה המונחת [בפני בית המשפט] לרבות עוצמת הראיות ומידתן".
בכל הנוגע לשאלה האם נתקיים יסוד ה"החזקה" הנדרש השיב בית המשפט כי:
"...חיובית התשובה לשאלה אם הראיות לכאורה מקיימות, בשלב זה ולשלב זה את החזקה הנדרשת על פי מצוות ס' 34[כד] לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, חזקה זו על פי מצוות המחוקק ועל פי ההלכות בבתי המשפט לדרגותיהם פעם אחר פעם לענין החזקה מתקיימת על פי הראיות לכאורה ונזכיר, די לנו בשלב זה בראיות לכאורה בהן טמון גרעין להרשעה לאחר ליבון ראייתי בבית המשפט"
משכך, ובהתקיים חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בחן בית המשפט האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בתנאים שפגיעתם בחרות העורר פחותה וקבע:
"טענות העורר לענין זה נבחנו ע"י בית משפט [השלום] אשר עמד ובצדק על עברו המכביד של העורר, עבירות אלימות ועבירות על פקודת הסמים המסוכנים לרבות מאסר על תנאי בר הפעלה ומכאן חזקת המסוכנות בעורר שרירה[,] לא נסתרה ומסכים אני כי בעורר שלפני קיימת מסוכנות אשר אין לה תרופה, בחלופת מעצר"
הערר
4.בא כוח העורר טוען כי לא קיימת תשתית ראייתית אשר מצדיקה מעצר עד תום ההליכים וכי בית המשפט נמנע מבחינת הראיות לגופן והסתפק בקביעה כוללנית לגבי אופיין.
עוד טוען בא כוח העורר כי לא הוכח, לכאורה, יסוד ה"החזקה". העורר לא היה מודע ולא הסכים להחזקת הסמים ברכב והצטרפותו לנסיעה הייתה תמימה. לדבריו, עניין זה לא נבדק ע"י הערכאות דלמטה ואלו השאירו הדבר לבדיקת בית המשפט הדן בתיק העיקרי.
דיון
5.עיינתי בראיות, ומדובר, לענין העורר שלפני בראיות גבוליות. קשה להעריך כיצד יפול דבר בערכאה הראשונה. אין ספק שמדובר בנסיבות מחשידות ביותר. עם זאת יש להתעלם מכל מידע בלתי קביל בדבר הסיבות לעריכת התצפית. העורר איננו בעל הרכב ויש לו הסבר לכאורה לנוכחות ברכב. הוא גם לא נראה מחזיק בסם במו ידיו. עניינו דומה לעניינו של המשיב השני בבש"פ 8383/04, 8429 אבו זקיקה ואח' נ' מ"י (טרם פורסם). נראה לי כי האיזון הנכון בין עוצמת הראיות, שהיא פחותה לגבי העורר שבפני (להבדיל משני המעורבים האחרים) לבין הסיכון הצפוי ממנו, ובפרט לאור עברו המכביר יהיה שחרורו למעצר בית, אם תימצא לגביו חלופת מעצר הולמת. אני מורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום שיורה על קבלת תסקיר מעצר בהקדם, ויבחן אפשרות לשחרר את העורר בתנאים מגבילים לתנאי מעצר בית. עד אז יישאר העורר במעצר.
6.הערר מתקבל במובן עליו עמדתי.
ניתנה היום, כ"ז
תשרי, תשס"ה (12.10.2004).
ש
ו פ ט ת