בש"פ 6400/06 אבראהים מוסא נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת דברת), מיום 26.7.06, בגדרה נדחה ערר העורר על החלטת בית משפט השלום, שהורה על מעצרו עד לתום ההליכים.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בבאר-שבע המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. לפי כתב האישום החזיק העורר ברכבו, יחד עם שניים אחרים, ביום 18.4.06 סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של כ-10 ק"ג, וכן כשני גרם נוספים של סמים מסוג קנבוס וחשיש.

ג.ביום 16.5.06 קיבל בית משפט השלום (סגנית הנשיא שחף) את בקשת המשיבה והורה על מעצר העורר (העצור מיום 18.4.06) עד לתום ההליכים. בית משפט השלום מיקד את הדיון בשאלת חלופת המעצר, שכן העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט ציין כי התסקיר שהגיש שירות המבחן נמנע מהמלצה, לא בשל טיב הערבים המפקחים, אלא מהיעדר היכולת להעריך את מסוכנות העורר והאפשרות כי יעמוד בתנאי מעצר בית. נוכח האמור בתסקיר וכמות הסם הגדולה שנתפסה ברשות המשיב, המקימה את חזקת המסוכנות הסטטוטורית, לא מצא בית המשפט כי מתקיים החריג שבגדרו יש לשחרר לחלופת מעצר. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי, שקבע (מפי השופטת סלוטקי) כי הכרעת בית משפט השלום בדין יסודה, אולם מאחר שלטענת בא-כוח העורר שירות המבחן ריאיין את העורר במשך דקות בלבד ספורות במתחם בית המשפט, יש מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר נוסף ועל דיון מחודש בבקשת המעצר בפני בית משפט השלום.

ד.ביום 13.7.06 הוגש תסקיר נוסף, בו הומלץ על שחרור העורר לחלופת מעצר. עוד צוין בתסקיר, כי גורמי הטיפול במקום מגוריו של העורר, מוכנים לבדוק את התאמת העורר לטיפול גמילה מסמים במסגרת טיפולית אמבולטורית. בו ביום דן בית משפט השלום שנית בבקשת המעצר, והחליט להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין שהתסקיר אינו כולל המלצה לשילוב בהליך גמילה, ואשר על כן לא נתגלתה כל נסיבה חדשה שבעטיה יש לשנות מהחלטת המעצר הקודמת. ערר נוסף הוגש לבית המשפט המחוזי ונדחה. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי שירות המבחן עצמו ציין שהורי העורר שהוצעו כמפקחים לא יצליחו במשימת הפיקוח ללא טיפול מקצועי ואינטנסיבי לגמילה מסמים, ולא המליץ על הליך טיפולי ממשי, ולפיכך אין ניתן לאיין את מסוכנות העורר בחלופה המוצעת.

ה.בערר דנן נטען שהחלופה המוצעת טובה וראויה, והיא תלווה בהמשך בטיפול גמילה בסמים; בית המשפט המחוזי שגה – כך נטען – בהבנת דברי שירות המבחן, שסבר לשיטת העורר כי החלופה המוצעת ראויה כשלעצמה, אלא שיש לחזקה בתכנית גמילה; המשיבה לא הרימה את הנטל להוכחת מסוכנות העורר, ואין די במעשים המיוחסים לו בכתב האישום כדי להרים נטל זה; לעורר עבר נורמטיבי, והמעצר שחווה עד כה יש בו כדי להרתיעו ולהניאו ממעורבות בפלילים פעם נוספת. נסמך העורר על החלטות שונות של בית משפט זה, שבגדרן שוחררו נאשמים לחלופת מעצר אף כאשר נתפסו ובאמתחתם כמות גדולה יותר של סם מזו שנתפסה אצל העורר. עוד נטען, כי יש לחלק את הכמות בין שלושת השותפים וממילא יהא מדובר בכמות של מעל 3 קילוגרמים לאיש אך לא 10. לשאלתי השיב בא כוח העורר, כי שולחו צורך סמים מזה ארבע-חמש שנים.

ו.בא כוח המדינה ציין כי המדובר במסוכנות סטטוטורית ובנסיבות של כמות גדולה – מסחרית – המחולקת למנות; שחרור לחלופת גמילה בגדרי מעצר ייעשה אך בנסיבות נדירות, ואין מקרה זה בא בקהלן.

ז.נמסר כי שני שותפיו של העורר למעשה העבירה נדונו ל-11 חודשי מאסר בפועל.

ח.עיינתי בתסקירי שירות המבחן, על-פי התסקיר הראשון מיום 11.5.06, המדובר באדם בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנטנים. שירות המבחן התרשם באותה שיחה כי העורר מסר מידע חלקי באשר למעשיו בתחום הסמים. אף שהשירות התרשם מן ההורים ומדודו-מעסיקו של העורר כאנשים אחראיים, אך נוכח הפער בין גישת העורר, השולל כל בעייתיות, לבין חומרת האישומים לא ניתנה המלצה. בתסקיר השני, מיום 11.7.06 מסר העורר כי הוא צורך סמים מסוג קנבוס מזה מספר שנים על רקע ובעיות אישיות, והדבר הפך להתמכרות, אך המעצר השפיע על גישתו ומהווה, כנמסר, מנוף לשינוי טיפולי. לדעת השירות ניתן לבדוק את התאמת העורר לטיפול גמילה אמבולטורי ביחידה לטיפול בנפגעי סמים בשפרעם, אך תהליך הבדיקה ממושך. הומלץ שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו תוך יציאות לפגישות עם גורמי טיפול ובהמשך לטיפול חמש פעמים בשבוע, פיקוח מעצר, איסור יצירת קשר עם מעורבים וערבויות כספיות.

ט.(1) ההחלטה בתיק זה לא היתה קלה לדידי. על פני מספר משוכות היה צורך לחלוף: ראשית, המסוכנות הסטטוטורית והמהותית העולה מן העבירה, שנית, השאלה אם יש מקום לחלופה במקרה דנא, שלישית, האם לאפשר במקרה דנן תהליך גמילה בגדרי חלופה, ורביעית, ההליך עצמו.

(2) באשר למשוכה הראשונה, אין ספק כי 10 ק"ג של סם, גם מסוג קנבוס, הם כמות מסחרית, וקשה להלום טענה של צריכה עצמית, אם כי העורר מודה בהתמכרות כבדה. השילוב בין התמכרות לבין נזקקות לכסף לצרכי סם המביאה למחוזות שמעבר לצריכה העצמית אינו מפתיע ואינו חדש. לא אוכל לקבל את הטענה שהמדובר בכמות של 3 ק"ג ומשהו ולא 10, גם אם מדובר בשלושה. החשד כבד מדי. עם זאת, בצדק ציין בא כוח העורר כי שוחררו בעבר לחלופה גם מי שהיו מעורבים בכמות גדולה של סמים, לעתים גם מעל לזו שבה עסקינן, בש"פ 482/03 יאסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט טירקל); בש"פ 8922/04 אבו ראס נ' מדינת ישראל (השופטת נאור); בש"פ 9089/03 רדא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 981/05 בחיץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (השופטת ארבל); בש"פ 3980/06 חמוד נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן): בחלקם היה המדובר באישומי סחר ובאחרים החזקה שלא לצריכה עצמית. הצד השוה ברובם - "קוי המיתאר" העיקריים, כפי שציינתי בבש"פ 981/05 - היה גיל צעיר ועבר נקי (אם כי היו גם תיקים שבהם שוחררו אף בעלי עבר פלילי).

(3) באשר לאפשרות לחלופה במקרה דנן, ראוי לחזור על כך שהכלל בעבירות הקשורות בכמות גדולה של סמים (פשיטא שבסחר, אך גם בהחזקה שלא לצריכה עצמית) הוא מעצר, לפי גישת המחוקק כעילת מעצר על פי דין (סעיף 21(א)(1)(ג)(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, שביסודה הצורך בהגנה על הציבור מסכנת הסמים. בין המקרים החריגים האפשריים, תוך בדיקת כל מקרה לגופו, עשויים להיות צעירים בעלי עבר נקי. הרציו לגביהם ברור: אלה אנשים שיש לקוות כי מעדו בעבירה וכי יחזרו למוטב. בגדרים אלה - לא בלי התלבטות - ניתן לשקול גם במקרה דנן, כשעסקינן באיש בן 30 ללא עבר פלילי, אפשרות לחלופה, בתנאי שתהא אפקטיבית וראויה, ועל כך להלן. אציין כי התלבטותי נבעה, בין השאר, מכך שהודאה בהתמכרות בת שנים לסם משמעה כי נעברו עבירות לאורך השנים, אך בהיעדר רישום פלילי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות בגדרי הדין. אולם, חלופה שאין בה תהליך גמילה במקרה דנן אין בה טעם, שהרי הדעת נותנת כי העורר יחזור לסמים.

(4) אכן, גישתה הבסיסית של הפסיקה היא שתהליך גמילה מועדו אם בעת ריצוי עונש בבית האסורים ואם לאחר שחרור, אך לא בתקופת הביניים של מעצר, מטעמים טובים שונים. גם לכך חריגים (ראו החלטה בבש"פ 6415/06 חנוכה נ' מדינת ישראל והאסמכתאות דשם). ואולם, מה ששיכנעני לשקול זאת במקרה דנא הוא הרצון לכך המובע בנסיבות על-ידי העורר באמצעות בא כוחו; זאת שעה שככל הנראה, בהנחה כי יידון ל-11 חודש מאסר לערך כשותפיו, ובהנחה כי בשל עברו הנקי יזכה לשחרור על תנאי של שליש, הריהו מצוי היום, לאחר קרוב לארבעה חודשים במעצר, במעל למחצית ריצוי העונש. אם חרף זאת ישנה מוטיבציה גבוהה להליך גמילה, ראוי ליתן לכך משקל. אשר למפקחים, יש בעייתיות מובנית בשהות בבית ההורים, קרובי משפחה מדרגה ראשונה העשויים להקשות להציב את הגבולות הדרושים לעורר. לכן, אם בנסיבות יפקחו ההורים, יש לחזק זאת במפקח נוסף שעל העורר להמציא ושיניח את דעתו של בית המשפט המחוזי. מפקח זה ישהה במחיצת העורר כשההורים אינם זמינים, וכן יידרשו הפקדה וערבות מתאימות מצד העורר והמפקחים - ההורים והמפקח הנוסף - אף זאת להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי.

(5) ולבסוף, הליך הגמילה הספציפי. בתסקיר שירות המבחן מתואר תהליך שרק לאחריו יתברר אם יתאים העורר לטיפול. את השלבים המוקדמים, שהם תשומה ראשונית ובה שיחות ולאחריהן ועדת החלטה, יש צורך לממש בעוד העורר במעצר, ובמהירות האפשרית. בא כוחו המלומד של העורר יפנה ויבקש כי העובד הסוציאלי מן האגף לשירותים חברתיים בעיריית שפרעם יבקר את העורר במקום מעצרו, ואני מקדים לו תודה. לועדת ההחלטה, אם נחוץ מפגש, תינתן לעורר אפשרות לצאת בפיקוח שיהא להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי. אם יתקבל העורר לטיפול - וכאמור, על תהליך ההחלטה להיות מהיר - ישוחרר בתנאים שיקבע בית המשפט המחוזי, תוך התחייבות מצדו לעמוד בכל שיטיל עליו מרכז היום לטיפול בנפגעי סמים בשפרעם. כל הפרה של התנאים עלולה לגרור שיבתו למעצר. אני מקוה שהעורר יתקבל ויוכל לשקם עצמו. כל האמור בגדרי הליך המעצר. ההליך העיקרי ילך כמובן במסלולו שלו.

י.הערר מתקבל איפוא בהתאם לאמור.