בש"פ 1299/10 יצחק טופז נ. מדינת ישראל

רקע

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פינקלשטיין) מיום 16.2.10 בתיק עמ"ת 26892-02-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים, תוך שנתקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופט טרסי) מיום 15.2.10 בתיק מ"ת 31740-12-09 לשחרור לחלופה.

ב.

כנגד העורר (יליד 1982) הוגש לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום, בו יוחסו לו שבעה אישומים שעניינם בסחר ובתיווך לסחר בסם מסוכן. על פי הנטען, בין החודשים אוגוסט ואוקטובר 2008 מכר העורר לסוכן משטרתי סמים מסוג חשיש וקוקאין, ואף תיווך בעסקאות דומות במספר הזדמנויות. העסקאות בהן תיווך העורר, כנטען, כלל חשיש בכמויות של 17 גרם וקוקאין בכמות 2.24 גרם , והעסקאות בהן סחר היו בחשיש בכמויות של 34 עד 90 גרם , וכן 0.6 גרם קוקאין. התבקש מעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 4.1.10 ציין בית המשפט (השופט טרסי), כי אין מחלוקת בין הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשה. עוד נקבע, כי על פי המתואר בכתב האישום, ניכר כי המשיב נטל חלק פעיל בתהליך הפצת סמים, ושהיה מעורב בשוק הסמים ובדרכי השגתם. ואולם, חרף חומרת העבירות ועילת המעצר הסטטוטורית החלה, הורה בית המשפט על תסקיר מעצר, זאת נוכח גילו הצעיר של העורר והיעדר רישום פלילי.

ג.

בתסקיר מיום 18.1.10 התקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה חד משמעית בעניינו של העורר. נאמר, כי העורר מתקשה בנטילת אחריות ואין לשלול כי יחזור לסורו; אולם מנגד התרשמה קצינת המבחן שחלופה נאותה בפיקוח אמו ואחותו של העורר עשויה לאיין את מסוכנותו. נוכח הדברים הורה בית המשפט (החלטה מיום 21.1.10) על הזמנת תסקיר משלים לבחינת מסגרת גמילה לעורר. בתסקיר משלים, מיום 11.2.10, מסר שירות המבחן כי העורר יוכל להשתלב בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות בנתניה. נוכח המלצת שירות המבחן הורה בית המשפט ביום 15.2.10, כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בבית אמו תחת פיקוח, בכפוף להפקדת ערבויות והתחלת טיפול.

ד.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נומק, כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר כשלעצמן, וסטייה מן הכלל תיעשה אך במקרים חריגים שאינם חלים במקרה הנוכחי. לעורר, כך נקבע, מעורבות עמוקה בסחר, במספר רב של עסקאות ובסוגי סמים שונים. הוסף, כי העורר הוא אדם מבוגר המעורה בעולם הסמים, ואינו מצוי בהליך גמילה ממשי.

הערר והדיון

ה.

בערר נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מן השיקולים שהנחו את בית משפט השלום לשחרור העורר למעצר בית. בין היתר נטען, כי לא נתקיימו בעורר יסודותיה של עבירת הסחר בסמים, הואיל ורכש בצוותא סמים, ולא מכר על מנת להשיג רווח כספי. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא שקל את היעדרו של עבר פלילי והיות החלופה שהוצעה ראויה. כן קובל העורר על קביעת בית המשפט כי אינו עומד בקריטריונים לטיפול בעת מעצר. הוסף, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נוצרת הפליה בין העורר לבין נאשמת אחרת בפרשה, ששוחררה למעצר בית. נטען, כי בית המשפט יצר הבחנה מלאכותית בין השניים, ואולם למעשה מידת מעורבותם זהה.

ו.

בדיון טענה עו"ד נקש לעורר, כי רכישת הסמים יחד עם הסוכן היתה גם לצריכתו העצמית של העורר הוא לא הפיק רווח כלכלי, ועל כן יש לראותו במסייע בעבירת הסחר או כמחזיק סמים לצריכה שאינה עצמית. נוכח גילו הצעיר והנסיבות היה מקום לבחינת חלופת מעצר, שכן אין מדובר במסוכנות זועקת; זאת גם בהשוואה לאחרים בפרשה ששוחררו. העורר גם היה משוחרר חודשיים לפני מעצרו תוך קשר עם הסוכן, בלא עבירות. אשר לגמילה, נטען כי העורר עשה שימוש מזדמן בסמים והחל בגמילה, ומוצע הליך שהוא אמבולטורי ותומך.

ז.

עו"ד מגד טענה למדינה, כי המדובר בסחר במהותו, בשבעה אישומים, לרבות סחר בקוקאין, תוך היכרות ונגישות רבה בעולם הסמים; בית משפט השלום הרחיב יתר על המידה את השחרור בעילת גמילה, שכן לשיטת המדינה לא היה כאן הליך גמילה קודם שבגינו מכירים לעתים בחלופה, ומדובר אך במעצר בית ושיחות במרכז יום, ולא בהליך גמילה משמעותי המצדיק שחרור. אשר לאפליה, למי ששוחררו בתיק היו תסקירים שונים בתכלית באשר לרקע או למסוכנות.

הכרעה

ח.

עיינתי בתסקירים, הראשון מ-18.1.10, שלפיו החל העורר – לשעבר טבח במקצועו, ואחר כך מקעקע – לפני כשנתיים בשימוש מזדמן בסם קנאביס, והגיע לאינטנסיביות. בפני השירות שלל סחר בסמים. החלופה שהוצעה היא בית אמו, בפיקוחה ובפיקוח האחות. נאמר מפיהן, כי לא היו מודעות לשימוש העורר בסמים, אף שהיו קרובות אליו, והאחות היתה אחראית לניהול ענייניו הכספיים. השירות ציין כי נוכח שוליות חייו של העורר מזה והתרשמות מן החלופה מזה, אינו מבטא עמדה חד משמעית, אך נאמר כי אם ישוחרר העורר לחלופה יווסף פיקוח מעצר. בתסקיר מ-11.2.10 נאמר כי העורר מתאים ליחידה לטיפול בהתמכרויות בנתניה במפגשים קבוצתיים ופרטניים, ועל כן הומלץ על שחרור לבית האם.

ט.

הסניגורית המלומדת הציגה אסופת החלטות שיפוטיות שבהן שוחררו לחלופה מי שעסקו בסמים, כגון בהחזקת כמויות גדולות של קנאביס (בש"פ 7950/99 רחבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6400/06 מוסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם), וראו האסמכתאות שם). ער אני למאמץ המיוחד שהשקיע בית משפט השלום בבחינת עניינו של העורר, שבכל הכבוד, ראוי להוקרה. ועם זאת, חוששני שאין בידי להסכים לתוצאה.

י.

אל מול העורר דנא עומדות, בצד עצם העבירה המגבשת עילת מעצר סטטוטורית, משוכות לא פשוטות. האחת היא ריבוי האישומים. עיון בכתב האישום מגלה מיומנות וקשר אינטנסיביים עם עולם הסמים, אמנם בכמויות קטנות יחסית אך לרבות קוקאין, סם קשה. גם קשה להלום את הטענה כי אין מדובר ברווח כספי, שוב על פי עובדות כתב האישום שלגביהן ישנן ראיות לכאורה. אמנם נשאלה לגיטימית השאלה לגבי המעורבים האחרים, אך כמסתבר היתה מעורבות העורר גדולה משמעותית. שנית , החלופה המוצעת – ובכך חוששני שאין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן – אינה נראית על פניה, מבלי לפגוע, כמסוגלת לספק את השמירה והצבת הגבולות כנדרש. העורר מוצג כקרוב לאמו ולאחותו, אך הן טוענות כי לא ידעו על מעורבותו בסמים, וכך הגם שזו התרחשה לאורך תקופה. דבר זה אומר דרשני; כל זאת מעבר לקושי האינהרנטי הכללי שבפיקוח בני משפחה, עליו הוער לא פעם בעבר בתיקים שונים. על כן מעצר בית בבית האם עם יציאות תדירות למרכז האבולטורי אינו נראה כחלופה מספקת לנושא סחר בסמים. חוששני כי גם נושא הטיפול המוצע נראה לא כחלק אקוטי מצרכיו של העורר לעת הזאת. העורר אמנם טוען להפסקת שימוש בסם שבועיים לפני מעצרו וכי אינו משתמש בסם כיום, אך אין זה המקרה שבגינו משחררים בשלב הנוכחי לחלופה ממעצר.

י"א.

נראה לי איפוא כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, ועל כן איני נעתר לערר.