בש"פ 6415/06 יואב חנוכה נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט כספי) מיום 2.8.06, בב"ש 92704/06, בגדרה הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

ב.ביום 31.3.06 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לפי כתב האישום, נמצאו ביום 26.3.06 ברכב בו נהג העורר 1030 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA . בכיסי מכנסיו של העורר נמצאו 5 כדורים נוספים מסוג MDMA , 5.3 גרם חשיש ו-0.3 גרם קנבוס. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל כך שקיימת עילת מעצר נגדו.

ג.המשיבה ביקשה את מעצר העורר עד לתום ההליכים. ביום 24.5.06 שעה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) להמלצת שירות המבחן והורה על שחרורו של העורר ממעצר לשם קבלת טיפול גמילה ב"אשפוזית" ביפו, וזאת בפיקוח אחיו של העורר ובתנאים מגבילים. שירות המבחן ציין בתסקיר מטעמו כי העורר הוא אדם בעל עבר נורמטיבי שאך "בשנה האחרונה התמכר לסמים, ובעקבות זאת חלה הדרדרות במישורים שונים של חייו", והוא אף עבר להתגורר ברכבו. אשר על כן, יש להסיק, כי קיימות "יכולות להתמודד עם הגמילה וכי קיימת פרוגנוזה טובה לטיפול בו". בית המשפט הורה עוד על המשך הדיון בפניו בעניינו של העורר כשלושה שבועות מיום קבלתו לאשפוזית.

ד.ביום 12.7.06, לאחר שהסתיים הליך האשפוז באשפוזית בהצלחה, הורה בית המשפט המחוזי (השופט רוזן) על הכנת תסקיר משלים נוסף. שירות המבחן התבקש לעשות ככל יכולתו למצוא לעורר מוסד טיפולי סגור ומוכר שם יוכל להשתלב, שכן בהיעדר מוסד שכזה, יהיה על בית המשפט להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

ה.ביום 23.7.06 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת לבהר-שרון), לפי המלצת שירות המבחן, על העברת העורר למוסד "בית אביבה" בהר-טוב, בו היה עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלאים ולהישמע לכל דרישות המוסד.

ו.ביום 1.8.06 ברח העורר משערי המוסד. חבריו רדפו אחריו מאות מטרים והחזירו אותו של תחומי המוסד. לאחר שהמדריכים במקום הבהירו לעורר כי הוא נתון בתנאי מעצר וכי אם ברצונו לעזוב, יהיה עליו להמתין לניידת משטרה, התעקש העורר על הזמנת ניידת. לאחר שהועלו חפצי העורר לניידת ניסה העורר לסובב את הגלגל לאחור ולהישאר, אלא שהנהלת המוסד החליטה שלא לקבלו חזרה למוסד. בעקבות אירוע הבריחה, ביקשה המשיבה לקיים עיון חוזר בתנאי המעצר, וביום 2.8.06 הורה בית המשפט המחוזי (השופט כספי) על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

ז.בית המשפט המחוזי קבע, כי התנהגות העורר במוסד היתה בלתי מתאימה ומתריסה. העורר "עומד במריו" אף שבית המשפט יצא מגדרו לשקמו, ולפיכך אין עוד טעם להמשיך בהליכי השיקום, ונסללה דרכו חזרה לבית המעצר. בית המשפט הביא את עיקרי הדברים שנכתבו במכתב מנהלת המוסד, לפיהם אמר העורר לדיירים אחרים במוסד כי אינו נרקומן וכי נשלח למוסד אך בהוראת שופט. בעקבות דברים אלה הטיל בית המשפט ספק בהנחה שהעורר מכור לסמים. כן תיאר בית המשפט את נסיבות בריחת המשיב מהמוסד ביום 1.8.06.

ח.בערר נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מנסיבות חייו הקשות של העורר שהיה יתום מגיל צעיר ועזר לאימו לגדל את עשרת ילדיה. העורר, רווק כבן 40, שירת בצה"ל וניהל אורח חיים נורמטיבי עד לפני כשנה. העורר עמד כנטען בתנאים שהושתו עליו, עבר את הטיפול באשפוזית בהצלחה, ונשלח למעצר עקב מעידה חד-פעמית שאינה מהותית. נטען איפוא כי טעה בית המשפט שלא הורה על הכנת תסקיר נוסף על מנת להעמיד תמונה מלאה בפניו עובר לשלילת חירותו של העורר, שכן ייתכן ומוסד "בית אביבה" לא התאים לעורר, ויש לבדוק מוסדות אחרים בהם יוכל העורר להמשיך את הליך הגמילה תוך נטרול מסוכנותו.

ט.בדיון טענה באת כוחו של העורר, כי העורר התקשה להתמודד עם מצבו והדבר מצא ביטוי בהתנהגותו במוסד "בית אביבה", בו מעד, אך אין בכך כדי לנעול את הדלת לשיקומו, וראוי להמשיך בכיוון בו פתחו בתי המשפט. זאת - מה גם שנפתחה הזדמנות במוסד סגור דתי (כמשאלתו) "רטורנו", ויתכנו עוד אפשרויות.

י.באת כוח המדינה ציינה כי בתי המשפט, חרף כמות מסחרית של סמים על פניה, שנמצאה אצל העורר, שגם חולקה לחבילות והוסתרה, הלכה כברת דרך ארוכה לקראת העורר. ואולם, הוא לא עמד בציפיות, והקושי אינו כל כך בשל הפרת התנאים "בבית אביבה" אלא בשל אי התאמה לטיפול, כעולה לכאורה ממזכרה של מנהלת "בית אביבה", גורם מקצועי.

י"א. התלבטתי בתיק זה. מחד גיסא, ניתנו לעורר הזדמנויות – חרף החזקת סמים, לרבות אקסטזי, בכמות גדולה – והוא לא מימשן כראוי, ובכך היסוד להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 2.8.06. ועם זאת, מאידך גיסא, נתתי אל לבי את העובדה – שאינה מאוד שכיחה – של התמכרות מאוחרת לסמים,. לאחר שנים נורמטיביות רבות, לרבות שירות צבאי. לגבי אדם מעין זה יש סיכוי טוב לכאורה להצלתו מן הסמים. מאידך גיסא, מדובר בעבירה בעלת חומרה ובכישלון בניצול ההזדמנות שניתנה לו על-ידי בתי המשפט. עיינתי במזכרה של מנהלת "בית אביבה" מיום 1.8.06, המתאר התנהגות בעייתית שהטילה צל על התאמתו למקום; אך האם יש להיוואש?

י"ב. אכן, מדיניותם של בתי המשפט, לרבות בית משפט זה, וטעמם עמם, היא כי על-פי רוב אין פותחים בהליך גמילה בהליכי מעצר, ומניחים זאת אם לתקופת מאסר ואם לאחר שחרור. היו גם מכבר מקצת גישות אחרות (בש"פ 4659/91 סבג נ' מדינת ישראל (השופטת נתניהו); בש"פ 5874/91 יונית לוי נ' מדינת ישראל (המשנה לנשיא אלון)), שאליהם הפנתה באת כוחו המלומדת של העורר. בב"ש (י-ם) 103/96 בן-חיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – נשכחות שהזכירתני עו"ד חיון – ביקשתי לנהוג בעורר דאז, "ככל שאין בכך נזק ממשי לציבור" ולפחות לניסיון, במידות בורא עולם - "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון" ( תהלים קי"ג, ז').

י"ג. החלטתי ליתן לעורר הנוכחי - נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות - הזדמנות נוספת, בשעה שלהט החרב המתהפכת של מעצר לנגד עיניו, במובן הבא: אם בידי באת כוחו להמציא לשירות המבחן הסכמה של קהילה טיפולית סגורה הנכונה לקבל את העורר והוא נכון להתקבל אליה, ייבדק הדבר על-ידי שירות המבחן, ויונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי. אם ימליץ השירות ויאשר זאת בית המשפט המחוזי, יוכל העורר לעבור לקהילה זו, מתוך ידיעה ברורה, שאין ברורה ממנה, כי אם חלילה ימעד שוב לא יהא מנוס מן המעצר ככל משפטו וחוקתו. אטעים כי המדובר בקהילה טיפולית סגורה, ולא בהסדר פחות מזה. החלטה זו משמעה איפוא בדיקת אפשרות נוספת של קהילה סגורה, מבלי לקבוע מסמרות. עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי יישאר העורר במעצר.

י"ד. הערר מתקבל איפוא במסגרת האמורה.