בש"פ 7145/09 חנניה חזן נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן ) מתאריך 2.8.2009, שדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ע' דרויאן) מתאריך 11.6.2009, בגדרה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 31.5.2009, בשעת לילה מאוחרת, התפרץ העורר לדירה מסוימת דרך המרפסת. העורר נטל שני תיקים השייכים למתלונן הגר בדירה, ובתוך כך התעורר המתלונן והחל לדלוק אחרי העורר שנמלט. בסיוע אדם נוסף שהיה ברחוב, השתלט המתלונן על העורר, עד לבוא המשטרה למקום.

3.

יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים . הבקשה התקבלה על ידי בית משפט השלום הנכבד בתאריך 11.6.2008. באין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ונוכח העובדה כי לחובת העורר 30 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, אלימות ואיומים, אשר בגין חלקן ריצה תקופות מאסר בעבר (כשהאחרונה בהן תמה בתאריך 21.6.2008) ואף תלויים נגדו שלושה מאסרים מותנים, לא ראה בית המשפט טעם להפנות את העורר לשירות המבחן לעריכת תסקיר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר, במסגרתה ביקש לבחון את שחרורו לחלופת מעצר בקהילה סגורה לצרכי גמילה, נדחתה על ידי בית משפט השלום הנכבד בתאריך 6.7.2009, בקבעו כי אין כל נסיבה חדשה המצדיקה את קבלת הבקשה.

4.

ערר שהוגש לבית משפט המחוזי נדחה אף הוא. בהחלטתו מיום 2.8.2009 אישר בית המשפט המחוזי הנכבד את קביעותיו של בית משפט השלום בדבר מסוכנותו הרבה של העורר, ואת מסקנתו – על פיה, כדבריו – אין צורך להטריח במקרה זה את שירות המבחן. נקבע, כי מאחר שמדובר בעבריין סדרתי המונע על ידי התמכרותו לסמים, הדרך היחידה להגן על החברה בפניו היא באמצעות כליאתו מאחורי סורג ובריח.

מכאן הערר שבפני.

5.

בערר נטען כי יש לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר במסגרת פרויקט "גמילה בקהילה". לטענת העורר, התמכרותו לסמים היא אשר דוחקת בו לבצע עבירות על מנת לממן את רכישת הסם, והמסגרת המוצעת יכולה לסייע לו לבצע את השינוי לו הוא מייחל, שאם לא כן הוא ימשיך להימצא במעגל השוטה בו הוא מתבוסס. על כן, מבקש העורר עריכת תסקיר מעצר בעניינו, לצורך הערכה של כנות המוטיבציה אותה הוא מביע ברצונו להשתלב בקהילה טיפולית ולהתחיל בהליך גמילה.

6.

על ידי המשיבה נטען מנגד, כי מקרה זה איננו מצדיק חריגה מן הכלל לפיו שלב המעצר איננו העיתוי המתאים לתחילת הליך גמילה. כיוון שהתיק איננו סבוך, סבורה המשיבה כי שמיעתו לא צפויה להתארך ועל כן ניתן להמתין עד למתן הכרעת הדין לצורך בחינת האפשרות להליכי גמילה. על כן, מאמצת המשיבה את עמדתן של הערכאות הקודמות, לפיהן אין לפנות לשירות המבחן במקרה זה.

7.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להתקבל חלקית .

במקרה זה, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר ועל המסוכנות הנשקפת ממנו, הנלמדת מטיב העבירה המיוחסת לו ומעברו הפלילי המכביד ביותר. יחד עם זאת, כידוע, בית המשפט נדרש ככלל לבחון את האפשרות לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר הפוגעת פחות בחירותו של הנאשם, על פי הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 . בעניינו, חלופת המעצר המבוקשת משלבת מוסד טיפולי לגמילה מסמים.

8.

אכן לרוב שלב המעצר איננו השלב המתאים לבחינת אפשרות שילובו של הנאשם במסגרת גמילה טיפולית, שהרי מקומו הראוי של תהליך כזה הוא, בעקרון, בעת ריצוי העונש (ראו: בש"פ 2642/91 מדינת ישראל נ' ביטון

(לא פורסם, 23.6.91); בש"פ 11057/08 בר אל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.1.2009); בש"פ 4186/09 שריקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.2009)). ובכל זאת, סטייה מכלל זה אפשרית במקרים חריגים, בהם משתכנע בית המשפט כי רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול הינו כן ואמיתי, וסיכוייו להצליח בטיפול גבוהים (ראו: בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 140 (1999); בש"פ 10562/05 גבאי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.12.2005);

בש"פ 6415/06

חנוכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.2006); בש"פ 893/08 דקא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.2.2008); בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.08); בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2009)). החריג לכלל נועד לאפשר לנאשמים בעלי פוטנציאל שיקומי להיטיב את דרכם עוד בטרם הורשעו ונגזר דינם, כאשר ברור כי מהשיקום עתידים ליהנות הן הנאשם והן הציבור בכללותו (ראו: בש"פ 4893/09 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.6.2003)).

9.

במקרה זה, אין ספק כי מדובר בנאשם אשר עקב התמכרותו הקשה לסמים וחוסר יכולתו להיחלץ בכוחות עצמו ממעגל הסם, נדחק שוב ושוב לביצוע עבירות. שנות התמכרותו הארוכות והדפוס העברייני שאימץ לאורך השנים אכן מערימים קושי על האפשרות ליתן אמון ביכולתו לחולל עתה מהפך בחייו. העובדה שהעורר לא עשה ניסיונות משמעותיים לגמילה בעבר יכולה בהקשר זה להיזקף לחובתו, אך אף כאן ניתן למצוא נקודות זכות מסוימות, שכן מצבו שונה מנאשם אשר ביצע בעבר מספר נסיונות גמילה שכשלו, היכולות להעיד על סיכויי ההצלחה הנמוכים של הליך כזה (והשוו: בש"פ 893/08 דקא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2008)) . הדעת נותנת כי לכל אדם מגיעה הזדמנות אחת לפחות לנסות ולהיחלץ מן המסלול אליו הידרדרו חייו לצורך התחלה בדרך חדשה, קשה ככל שתהיה, והעורר מצהיר כי לאחר שנים הוא הגיע לתובנה שהוא חפץ לגייס את כל כוחותיו למאמץ זה. לשיטתי ראוי בנסיבות המיוחדות של המכלול לאפשר לו את בחינתה של אפשרות זו.

10.

ויודגש – אינני מביע פה כל עמדה באשר לשאלה האם מקרה זה אכן נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ראוי להיענות לעורר ולשלבו בתהליך הגמילה כבר בשלב המעצר. עם זאת נראה לי כי לפני שלילת האפשרות על הסף, תוך קביעה נחרצת כי מקרה זה איננו משתייך לאותם חריגים, ראוי לבחון את הדברים לעומקם . מסיבה זו, ו חרף המסוכנות הנשקפת מן העורר, הן בשל טיב העבירה המיוחסת לו במקרה הנוכחי והן בשל עברו הפלילי המכביד, נראה לי כי יש מקום להפנות את העורר לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מעצר, וזאת על מנת שההחלטה בעניינו תוכל להתקבל על בסיס מסד עובדתי רחב יותר. נאמר כבר בעבר, כי שירות המבחן הינו ידו הארוכה של בית המשפט, בבחינת "פריסקופ" המאפשר לראות פרטים שבית המשפט מתקשה לראות ממקום מושבו (ראו דבריו של כב' השופט מ' חשין , בבש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' נאיף אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.04)). ואכן, היו בעבר מקרים בהם מצא שירות המבחן לנכון להמליץ על שחרור לחלופה טיפולית כבר בשלב המעצר, חרף קיומו של עבר פלילי מכביד והתמכרות רבת שנים, המלצה שבעקבותיו השתכנע גם בית המשפט כי ראוי להעניק ההזדמנות המבוקשת (וראו: בש"פ 723/08

ישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2008); בש"פ 2278/08 קרייבסקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 19.3.08)). הנה כי כן, על מנת לבחון במקרה זה בצורה מושכלת את הפרמטרים שהותוו בפסיקה לעניין שחרורו של העורר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית – קיומו של רצון כן ואמיתי וסיכויי ההצלחה בטיפול – נראה לי כי נכון יהא להידרש לסיועו של שירות המבחן, בתור הגורם המקצועי האמון על בחינה והערכה של נתונים אלו. ושוב יודגש, אין בכך כדי להביע עמדה באשר לתוצאה הסופית של הבחינה המבוקשת.

11.

נוכח כל האמור לעיל, שירות המבחן יגיש עד לתאריך 18.10.09 לבית משפט השלום הנכבד תסקיר מעצר, אשר יידרש לאפשרות של חלופת מעצר, תוך שילובו של העורר במסגרת של פרויקט "גמילה בקהילה". בתסקיר המבוקש תבוא התיחסות מפורטת לכנות רצונו

של העורר להשתלב בהליך השיקומי ולהערכת סיכויי הצלחתו של העורר בהליך כזה.

בית משפט השלום הנכבד, יחליט נוכח תסקיר המעצר והמלצותיו כטוב בעיניו. עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר.