בש"פ 10562/05 שלום גבאי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור את העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום שהוגש נגד העורר מיחס לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 19+13א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ), החזקת חצרים, לפי סעיף 9(א)+(ד) לפקודת הסמים, והשמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בכתב האישום נטען כי העורר מכר מנת סם מסוג הרואין תמורת 50 ₪ שלא כדין וללא היתר וכן הרשה לקונה להשתמש במנת הסם שרכש בביתו. משביקשו שוטרי תחנת נתיבות להיכנס לביתו של העורר עת חשדו כי מתבצעת במקום עסקה בסם, נטל שלוש מנות סם והשליכן לאסלת השירותים ובכך למעשה השמיד ראיה. בחזקתו של העורר נתפס כסף בסכום 552 ₪. עוד נטען בכתב האישום כי במהלך שלושת החודשים שקדמו לאירועים שתוארו לעיל סחר הנאשם בסם מסוכן, בכך שמכר לאנשים שונים סם מסוכן מסוג הרואין במשקל שאינו ידוע למאשימה תמורת 50 ₪ שלא כדין וללא היתר.

2.בהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי נקבע כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר המתבססת על הודעתו במשטרה שיש בה משום הודאה חלקית, על עדות קונה הסם ועל העימות שביניהם, וכן על דוחות הפעולה של השוטרים. עוד נקבע על ידי הערכאות דלמטה כי מסוכנותו של העורר מקימה עילה למעצרו.

3.בהודעת הערר ובדיון מיקד בא כוח העורר את טיעוניו בבקשת תסקיר לצורך בחינת חלופת מעצר במסגרת מוסד גמילה סגור, בציינו כי עבירותיו האחרונות שבהן נאשם העורר נובעות מהתמכרותו לסמים ומקורן בסכסוך משפחתי שהתדרדר לאלימות במשפחה. העורר עזב את המשפחה ואת הבית והתדרדר לסמים ומשהחריף מצבו פנה לרשויות לקבלת טפול גמילה. לכן יש לדעתו מקום להשלים את תסקיר שרות המבחן שניתן במסגרת ההליך הפלילי נגדו כבקשת שרות המבחן ולאפשר לו להצטרף לתכנית גמילה במסגרת סגורה. לטענת הסניגור העורר ביקש להצטרף לתכנית הגמילה עוד בטרם נעצר לא על מנת לחמוק ממעצר וכוונתו כנה היא. מכל מקום מבקש הסניגור להורות על תסקיר מעצר בטרם החלטה.

באת כוח המדינה טענה כי העבירות בהן מואשם העורר ודרך התנהלותו אינם מאפשרים את שחרורו לחלופת מעצר. לטענתה, העורר הועמד בעבר לדין בגין תקיפת בת זוגו, נערך עמו הסדר טעון שבמסגרתו הוסכם לבקש תסקיר, אך הוא לא שיתף פעולה באופן מלא עם שרות המבחן והתביעה התנערה מההסכם. כן טענה כי לעורר הרשעות קודמות, אשר אמנם לגבי חלקן עבר זמן, אך הן כוללות, בין היתר, גניבה, איומים וכן החזקה שימוש ותיווך בסמים. לא ניתן לומר, לטענתה, שמדובר באדם שהשתקם. מלבד גזר הדין לו הוא צפוי בגין תקיפת בת זוגו תלוי ועומד נגדו תיק בגין הפרת הוראה חוקית כמו גם מאסר על תנאי בר הפעלה.

4.העבירה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר והיא מן העבירות המקימות חזקת מסוכנות בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996. אף שככלל אין בית משפט זה נוהג לשחרר עברייני סמים המובאים בפניו לחלופת מעצר, מחויב הוא לבחון בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו האם יש בנמצא חלופת מעצר שתפיג את מסוכנותו של הנאשם. ההכרעה במקרה זה לוותה בהתלבטות של ממש אולם בסופו של יום מהטעמים שיפורטו סברתי כי הכף נוטה אל עבר בחינת האפשרות לשחרור העורר לחלופת מעצר.

5.כבר נפסק כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בדרך כלל שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר (בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (השופט מצא); בש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 11176/04

דהן נ' מדינת ישראל (השופט גרוניס)). עם זאת, במקרים יוצאי דופן נכון יהיה בית המשפט לבדוק אפשרות מיצוי הליך גמילה שכבר החל גם בשלב מעצר או בנסיבות מיוחדות אחרות כאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. במקרה הנידון נטעו כי העורר פנה עובר למעצרו לגורמים המתאימים לשם השתלבותו בהליך גמילה, ועובדה זו יש לזקוף לזכותו.

במקרה הנדון גם אם מדובר באדם שכתב האישום מלמד שיש בו מסוכנות מוכחת ובעברו עבירות סמים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעבירה האחרונה הקשורה לסמים בה הורשע היא משנת 1992, וגזר הדין שהושת עליו היה שנה אחת של פקוח קצין מבחן. על פי הנטען, רק כעבור 8 שנים שב והתדרדר לסמים ואף הועמד לדין בשנת 2000 בגין תקיפת בת זוגו, וזאת לטענתו בגין המשבר במערכת היחסים הזוגית שלו, שהביאה בסופו של דבר לגירושיו מאשתו, לעזיבתו את הבית ולמשבר כלכלי קשה.

חלופת המעצר שמוצעת על-ידי העורר הינה במוסד גמילה סגור אשר משתף פעולה עם שירות המבחן לרבות דיווחים בזמן אמת. יצויין כי תסקיר שירות מבחן לעניין העונש שניתן בעניינו של העורר בתיק אחר שמתנהל נגדו המליץ לאפשר לעורר הזדמנות נוספת לגמילה.

המעשים המיוחסים לעורר, על פי הודאתו, הינם חמורים. מדובר במכירת סם מסוג הרואין במספר מקרים, אם כי מדובר בסכומי כסף קטנים של 50 ₪ כל פעם. עם זאת, נראה כי השיקולים שהוזכרו לעיל- פניה לגמילה עוד לפני המעצר; התקופה הארוכה שעברה מאז הרשעותיו האחרונות של העורר בעבירות סמים; המשבר האישי והכלכלי הקשה שפקד את העורר; והמלצתו של שירות המבחן- כולם מצדיקים בחינת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר באמצעות בקשת תסקיר מבחן.

6.לפיכך, ומבלי לקבוע בשלב זה כל עמדה בדבר, אני מורה אפוא לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של העורר, אשר יבחן הן את נושא המסוכנות והן את אפשרות חלופת המעצר במוסד סגור לגמילה מסמים. התסקיר יוגש עד ליום 18.12.05 לבית המשפט השלום בבאר-שבע שיכריע האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה.