בש"פ 11176/04 פנחס דהן נ. מדינת ישראל

1.העורר מואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. עם הגשתו של כתב האישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט (כבוד השופט ח' עמר) נעתר לבקשה. הערר שבפניי מופנה נגד החלטה זו.

2.בכתב האישום טענה המשיבה, כי העורר קשר קשר עם אחר להחזיק בסם מסוכן מסוג הירואין. ביום 2.11.04 קיבל העורר לידיו, כך לפי הנטען בכתב האישום, חבילה שהכילה את הסם הנזכר במשקל של כ-491 גרם. העורר נתפס במונית כאשר החבילה ובה הסם מוחזקת בתחתוניו. העורר אינו חולק על כך כי ידע שאכן מדובר בסם. ברם, לגירסתו הוא חשב שמדובר בסם מסוג חשיש וזאת על סמך הדברים שאמר לו האדם שמסר לידיו את החבילה. בית המשפט המחוזי דן בעניינו של העורר לראשונה ביום 11.11.04. בסיומה של החלטה קצרה התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר מעצר שיכלול התייחסות לאפשרות שהעורר ייכנס לתוכנית גמילה. ואכן שירות המבחן הגיש תסקיר שתאריכו 25.11.04. התסקיר הינו אמביוולנטי בכל הנוגע לאפשרות שהועלתה בעניין השמתו של העורר במסגרת של טיפול גמילה כתחליף למעצר רגיל. השירות מציין, כי מדובר באדם בן 41 שנים שאין זו הפעם הראשונה שיש לו היתקלות עם החוק. לאור ההתמכרות ארוכת השנים ונתונים אחרים, הרי לדעת השירות קיים חשש שהעורר לא יוכל לעמוד בדרישות המתבקשות מהשמה במסגרת סגורה לצורך גמילה. מן הצד האחר מציין שירות המבחן את גילו של העורר ואת עייפותו ממצבו שנמשך שנים לא מעטות. השירות אינו מביא המלצה בסיומו של התסקיר. בית המשפט המחוזי לא ראה, כאמור, מקום לאפשר חלופת מעצר על דרך השמה במסגרת של גמילה. מסכים אני עימו.

3.כפי שצוין, עסקינן בעורר בן 41 שנים שצבר לחובתו הרשעות בעבירות רבות ושונות. העורר השתחרר ממעצר קודם בחודש ספטמבר האחרון, היינו כחודשיים בלבד לפני האירוע נשוא כתב האישום הנוכחי. יתרה מזו, כנגד העורר קיימים שני מאסרים מותנים בני הפעלה, האחד בן 12 חודשים והאחר בן 6 חודשים. בנסיבות מעין אלה אין מקום לשקול חלופה למעצר, אף אם מדובר בהשמה במסגרת סגורה לצורך גמילה.

4.והערה אחרונה: בהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי בה נקבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר נאמר כי לאחרונה חלה תזוזת מה בפסיקה של בית משפט זה בעניין ההלכה שנהגה בעבר, לפיה אין מקום לאפשר לנאשם להיכנס לתוכנית גמילה בשלב של מעצר עד תום ההליכים. דומני שבית משפט קמא לא דייק בדבריו. עניין זה של מתן אפשרות להיכנס לתוכנית גמילה כחלופה למעצר הינו תלוי עובדות ונתונים. יהיו מקרים ודומה שהם נדירים, שבהם יעשה שימוש באפשרות האמורה. אך, הנתונים של המקרה הנוכחי בוודאי ובוודאי שאינם מצדיקים עשיית שימוש בחלופה הנזכרת. על כן, דומה שעדיף היה אילו נמנע בית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי מלבקש תסקיר מעצר, שכן בדרך זו נוצרו ציפיות בלתי מוצדקות אצל העורר.

5.אשר על כן, הערר נדחה.