בש"פ 5779/10 אנטון יודין נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כוחן) מיום 4.7.10 בתיק מ"ת 28257-05-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

נגד העורר, יליד 1986, הוגש כתב אישום המיחס לו בחמישה אישומים עבירות סמים שונות, וביניהן סחר בסם (סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973) והחזקת סם מסוכן (סעיף 7(א)+(ג) לפקודה), וכן עבירות של גניבת רכב ומסחר ברכב גנוב (סעיף 413ב(א) ו-413יא לחוק העונשין, תשל"ז-1977). כמתואר בכתב האישום, בארבעה מקרים מכר העורר לסוכן משטרתי סמוי סם מסוג חשיש, ובמקרה נוסף מכר לו קטנוע גנוב, שנגנב על ידיו.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטה נאמר, כי הסחר בסמים נעשה בכמויות גדולות ובסכומים לא מבוטלים, מה שמצביע על סוחר סמים של ממש. צוין, כי בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי מדובר היה בסוכן מדיח. בעניין זה נקבע, כי טענה זו יכולה להישמע רק לגבי העסקה הראשונה. הוזכר, כי לעורר 7 הרשעות קודמות ב-14 תיקים בעבירות סמים ורכוש. בשנת 2005 ריצה העורר 18 חודשי מאסר, לאחריו המשיך לצרוך סמים ולא פנה לטיפול. עוד נאמר, כי כיום עומד נגד העורר מאסר על תנאי חב הפעלה. הוסף, כי בתסקיר שהוגש בעניינו של העורר לא הומלץ על שחרורו לשתי החלופות שהוצעו על ידו. צוין, כי העורר מבקש כיום להשתלב בתוכנית גמילה, אך כי בפני שירות המבחן דחה את האפשרות של שילוב בקהילה טיפולית, ואף ידידתו שהומלצה על ידיו כחלופה ציינה כי לדעתה העורר יתקשה לעמוד בדרישות המוצבות בקהילה טיפולית. נאמר, כי בקשתו כעת להשתלב בקהילה טיפולית היא מן השפה לחוץ, וכי המקרה אינו בא בגדרי החריגים בהם יתאפשר טיפול גמילה במסגרת הליך מעצר.

הערר והדיון

ד.

בערר מתבקש להורות על קבלת תסקיר מעצר משלים, אשר יבחן את התאמת העורר למוסד סגור לגמילה מסמים. נאמר, כי מהתסקיר שהוגש אין עולה תמונה חד משמעית בנוגע לשאלת ההשתלבות במוסד גמילה. נטען, כי שירות המבחן טעה בהבנת דברי העורר, כאשר דיווח כי זה דחה אפשרות של שילוב בקהילה טיפולית, וכי הוא למעשה הסכים לכך כל העת. לעניין העבר הפלילי של העורר נטען, כי לא הורשע בעבירות של סחר או תיווך לסחר בסמים או בגניבת רכב. הודגש גילו הצעיר של העורר, העובדה שעלה לישראל וחוה קשיי קליטה, ונאמר כי לא ניתנה לו הזדמנות להיגמל מסמים במסגרת מוסדרת עד היום. נטען, כי כיום רצונו לגמילה כן ואמיתי. עוד נאמר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שעניין הסוכן המדיח רלבנטי רק לאישום הראשון. הוסף, כי מסוכנותו של העורר מתאיינת נוכח הפסקת פעולת ההדחה מצד הסוכן. צוין, כי הרשעתו האחרונה של העורר, בה הוארך משכו של המאסר המותנה העומד נגדו, היתה הרשעה בעבירה של החזקת 0.9 גרם חשיש לשימוש עצמי, בצירוף כלי לעישון הסם, עבירה במדרג הנמוך. לבסוף, נתבקשה הזמנת תסקיר משלים, לצורך בחינת האפשרות לשחרור העורר להליך טיפולי לגמילה מסמים, בפיקוח מעסיקו לשעבר.

ה.

בדיון טען עו"ד מורנו לעורר, כי המפגש עם קצינת המבחן היה קצר, ואילו הוא - הסניגור - מתרשם מפגישות שבועיות עם העורר, שהוא מודע לצורך בשינוי בחייו וחפץ בו, ועל כן יש ליתן לו את ההזדמנות להגיע לקהילת "אילנות"; הצלחת הטיפול תיבחן עם התקדמותו; נטען כי לא היתה לעורר הזדמנות עד כה להשתלב בטיפול.

ו.

באת כוח המדינה טענה כי אין מתקיימות נסיבות חריגות להליך גמילה בשלב המעצר, וגם אין עברו של העורר מצביע לכיוון זה, נוכח הרשעתיו הקודמות, ועל כן נתבקשה דחיית הערר.

הכרעה

ז.

עיינתי בגליון הרישום הפלילי של העורר. עד כה עמד שבע פעמים לפני בתי המשפט, מאז היותו בן 17, בעבירות רכוש ואלימות, סמים (שימוש לצריכה עצמית); הפרת הוראה חוקית ועוד, לרבות ריצוי מאסר בן 18 חודשים.

ח.

תסקיר המבחן למבוגרים תיאר מודעות ראשונית של העורר לבעיית ההתמכרות ורצון לשינוי. עם זאת הציע לו השירות להשתלב בקהילה טיפולית סגורה לנפגעי סמים, אך הוא דחה זאת נוכח הקושי לעמוד בדרישותיה, וביקש להשתחרר לחלופה בבית ידידתו בפיקוחה ובפיקוח סבו. השירות ציין כי כל עוד אין העורר משתלב במסגרת סגורה וארוכת טווח, קיים סיכון להידרדרות ולכן לא הומלץ על שחרור.

ט.

נזדמן לי להידרש בימים אלה למשאלת עצור למעבר לקהילה טיפולית (ראו בש"פ 5752/10 אבו רקייק נ' מדינת ישראל ). בעוכרי העורר דשם היה היעדר "מסה קריטית" לכיוון גמילה בעת מעצר. העורר דנא נדרש לבש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מפי השופט מלצר, לפיו תנאים לשליחה למוסד שיקומי טרם הגמילה הם השתכנעות בית המשפט שהמדובר ברצון כן ואמיתי - לא כיון שחרב המעצר על הצוואר, ושהסיכויים להצליח גבוהים. עוד נדרש העורר להחלטתי בבש"פ 6415/06 חנוכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אך שם דובר במי שהחל בהתמכרות בשלב מאוחר בחייו, לאחר שנים נורמטיביות רבות ובתוכן שירות צבאי וכבר ניסה גמילה, אם גם בלא הצלחה. בבש"פ 8655/06 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שהציג העורר, מדובר במי שעד גיל 27 לא מעד. בענייננו חוששני, עם כל טיעוניו הטובים של הסניגור, כי הפרמטרים כולם אינם

מצביעים לכיוון המבוקש: לעורר עבר קשה בגילו הצעיר, הוא לא ניסה הליכי גמילה או פנה לכיוונם עד למעצרו הנוכחי, קרי כשהחרב מתהפכת, ושירות המבחן - שאיני מוצא סיבה לכך שכגוף מנוסה וסמן שיקומי טעה ב"הבנת הנקרא" של עמדת העורר, כפי שמנסה הסניגור לשכנע – אינו ממליץ. בנסיבות אין מתקיים איפוא גם התנאי הראשון שהציב השופט מלצר, אף אם נלך לשיטה מקלה, שהרי אי אפשר שלא לשער כי הבעת רצון הגמילה על-ידי העורר כיום, קשורה למצב שאליו נקלע בהליך הנוכחי.

י.

אכן העורר ייזקק להליך גמילה, ובגילו הצעיר לא אבדה חלילה התקוה, אך דומה לעת הזאת שמועדו יהא – אם יורשע ויידון למאסר – במסגרת המאסר.

י"א.

אין בידי איפוא להיעתר לערר.