בש"פ 8383/04 סאבר טביש נ. מדינת ישראל

1.על העוררים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס לשניהם עבירה של החזקת סם מסוכן; וכן מייחס לעורר בתיק בש"פ 8429/04 (להלן – "העורר הראשון") עבירה של הסעה שלא כדין ולעורר בתיק בש"פ 8383/04 (להלן – "העורר השני") עבירה של כניסה ושהייה בישראל בניגוד לחוק. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נתפסו העוררים על ידי שוטרים במכוניתו של העורר הראשון, שבה היה מוסתר סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 100.92 גרם. העורר הראשון הסיע את העורר השני למרות שידע שהוא תושב האזור ושוהה בישראל שלא כדין. בית המשפט (כבוד סגן הנשיא השופטת

ר' אבידע ), בהחלטתו מיום 22.7.04, ציווה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. בעקבות החלטתו של חברי הנכבד השופט א' גרוניס , מיום 19.8.04, הוחזר הדיון בעניינו של העורר השני לבית המשפט המחוזי אשר בהחלטתו מיום 5.9.04 חזר וציווה לעצור את העורר השני עד תום ההליכים.

העוררים עוררים על ההחלטות. אחרי הדיונים בערריהם, שהתקיימו בנפרד, החלטתי לאחד את ההחלטה בשני העררים.

2.באת כוח העורר הראשון לא חלקה על כך שיש ראיות לכאורה נגד העורר הראשון, אולם, לטענתה, חל בהן כרסום. לעניין זה ציינה כי בית המשפט לא נתן את דעתו על משמעות דבריו של העורר הראשון שבהם אישר שהמכונית, שבה נמצא הסם, היא שלו, רק הוא עושה בה שימוש ורק הוא שוטף אותה. לדבריה, אילו היה העורר הראשון סוחר סמים לא היה אומר זאת אלא מרחיק את עצמו מן הסם. עוד ציינה כי המקום שבו נמצא הסם – מאחורי כרית האוויר שמול מושב הנוסע שליד מושב הנהג – מרוחק ממקום מושבו של הנהג. באת כוח העורר הראשון רמזה שתיתכן האפשרות כי הכנסתו של הסם לאותו מקום, או הוצאתו, יכול שנעשו בידי אדם אחר. לעניין העבירה הנוספת המיוחסת לו טענה כי לא ידע שהעורר השני הוא שוהה בלתי חוקי בישראל. את עיקר טענותיה מיקדה בטענה כי, כאמור בתסקיר שירות המבחן, שרת העורר – שהוא יליד שנת 1978 – שירות מלא בצה"ל, תפקודו בצבא תואר כחיובי ביותר, אין לו עבר פלילי, אורח חייו נורמטיבי והוא אב לשני ילדים רכים. אפילו נכשל הרי שזאת מעידתו הראשונה וראוי לנקוט לגביו דרך של חלופה למעצר, בצירוף תנאי שחרור וערובות כספיות.

בא כוח העורר השני עמד על כך שהסם נתפס, כאמור, מאחורי כרית האוויר במכוניתו של העורר הראשון, ולטענתו הסיע זה את העורר השני על מנת לעבוד איתו בבניין בישוב להבים. עצם הנסיעה של העורר השני עם העורר הראשון אינה מלמדת שהסם היה בחזקתו של העורר השני; ובמיוחד כאשר נתן הסבר לנסיעתו עם העורר הראשון. גם הסתירות בין הודעותיו לבין הודעותיו של העורר הראשון אינן מסבכות אותו בעבירת הסם. עוד ציין כי אין לעורר השני מעורבות פלילית קודמת, אף שאיננו כופר בכך ששהה בישראל שלא כחוק. במצב דברים זה יש לנקוט לגביו דרך של חלופה למעצר בצירוף תנאי שחרור וערובות כספיות.

3.הכרעת השאלה אם סם מסוכן שנמצא בחזקתו הפיסית או המשפטית של אדם, או בשליטתו, בין בידיו ובין בידי אחר, היה בהחזקתו, כמשמעות הדברים בסעיף 7(א) ו – (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן – "פקודת הסמים"), מושתתת בעיקרה על ניתוח העובדות, נסיון החיים וההגיון. כדי לבסס הרשעה בעבירה לפי סעיף זה, על התביעה להוכיח כי התקיימו שני הרכיבים של העבירה: המעשה הפלילי שהוא ההחזקה בסם; המחשבה הפלילית שהיא הידיעה על החזקת הסם. לפי סעיף 34כד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מוגדרת "החזקה" כ"שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו ---" (ראו גם: סעיף 8 לפקודת הסמים). מכלול הממצאים יכול להקים חזקה שבעובדה לפיה מי שהחזיק בסם גם ידע שהוא מחזיק בסם. משקמה חזקה שבעובדה רשאי הנאשם, כמובן, לסתור אותה; אולם, מתן הסברים שאינם אמינים, עלול דווקא לחזק את משקל הראיות היוצרות את החזקה שבעובדה. (ראו דברי בע"פ 7362/01 אוסמה סעד נ' מדינת ישראל פ"ד נז(2) 241, 245-244 והאסמכתאות שם). כך נאמר לעניין המצאות כמות גדולה של סם תחת המושב האחורי של מכונית כי:

"קרוב אני לומר שעצם הימצאה של כמות כזאת של הסם בתוך המכונית מספקת לכאורה כדי להוכיח את ידיעת המערער על הנעשה במכונית הנהוגה על ידו, והרי הוכחה זו לא נסתרה במאומה כי סיפורו של המערער לא היה ראוי לאמון" (דברי השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי בע"פ 246/68 מרדכי ווגר נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד כב(2) 477, 478).

4.אין חולקים כי סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 100.92 גרם נמצא במכוניתו של העורר הראשון, בזמן שנהג בה, מאחורי כרית האוויר שמול מושב הנוסע שליד מושב הנהג. נסיבות אלה מקימות חזקה שבעובדה לפיה החזיק העורר הראשון בסם שנמצא במכונית וגם ידע שהוא מחזיק בסם. משקמה החזקה היה עליו לסותרה, אולם הוא לא עשה כן אלא הסתפק בהעלאת סברות והשערות בלתי מבוססות. מכאן עילת המעצר. הסכנה הנשקפת לציבור מן העורר הראשון בשל החזקת כמות כה גדולה של סם כזה מטה את הכף נגד שחרורו לחלופה, למרות נסיבותיו האישיות שפורטו לעיל. לפיכך, דין עררו להדחות.

לא כך דינו של העורר השני. כאמור לעיל נסע זה במכוניתו של העורר הראשון. העורר השני הוא תושב האזור שנכנס לישראל שלא כדין. מן העובדה שהעורר הראשון הסיע אותו במכוניתו בזמן שהסם נמצא בה לא עולה בהכרח המסקנה כי הסם היה גם בהחזקתו של העורר השני, שגם הסביר את נוכחותו במכונית בכך שהעורר הראשון הסיע אותו על מנת לעבוד איתו בבניין בישוב להבים. לפיכך, דינו להשתחרר מן המעצר.

5.אני דוחה, אפוא, את עררו של העורר הראשון בבש"פ 8429/04. הדיון בעניינו של העורר השני בבש"פ 8383/04 יוחזר לבית המשפט המחוזי שיקבע את חלופת המעצר, את תנאי השחרור ואת הערובות, ולעניין זה יביא בחשבון כי העורר השני שוהה בלתי חוקי בישראל.