בש"פ 3859/05 אוריאן תורגמן נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט כבוב) מיום 13.4.05 בב"ש 91263/05, בגדרה דחה ערר שהגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (השופטת הניג) מיום 1.2.05 בב"ש 683/05 להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 1199/05.

ב.ביום 19.1.05 הוגש כנגד העורר וכנגד אחר כתב אישום הכולל 21 סעיפי אישום שעניינם עבירות של סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית; מתוכם ב-8 אישומים מואשם העורר לבדו או ביחד עם האחר, בסחר בחשיש ובקנבוס ובהחזקת חשיש וקנבוס בכמויות העולות על הכמויות לצריכה עצמית. יתר האישומים נוגעים לנאשם הנוסף. לפי הנטען בכתב האישום, מכרו השניים סמים לקונים שונים במקומות שונים בתל אביב ביום 5.1.05 ובמועדים הקודמים לו. כמו כן, ביום 5.1.05, החזיקו סמים עליהם, ונתפסו כספים על גופם וברכב. ביום 1.2.05 נעתר בית משפט השלום בתל אביב יפו (השופטת הניג) לבקשת המדינה בב"ש 683/05, והורה על מעצרם של העורר ושל הנאשם האחר עד תום ההליכים בת"פ 1199/05. ביום 7.4.05 דחה בית משפט השלום את בקשת העורר בב"ש 1471/05 לעיון חוזר בהחלטתו. על החלטה זו הוגש ערר, אשר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט כבוב) ביום 13.4.05 בב"ש 91263/05. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכי קיימת עילת מעצר בגין מסוכנות, הנובעת מן העבירות המיוחסות לו, ומן השיטתיות שבביצוען. חרף עברו הנקי וגילו הצעיר של העורר, לא נמצאה חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות. כן נקבע כי קיים אינטרס ציבורי לעצור את המעורבים בסחר בסמים, כדי לחסום את שרשרת מעבר הסם.

ג.(1) בערר טוען בא כוח העורר, כי בתסקיר שהוגש בעניינו, קבע שירות המבחן שרמת הסיכון לעבירות נוספות מצד העורר בטווח הקרוב אינה גבוהה. התסקיר הראשון נמנע מהמליץ על חלופת מעצר, מאחר שלא נמצאה כזו באותה עת, אך לא שלל חלופה כזו לכשתימצא. כעת נטען, כי נמצאה חלופת מעצר ראויה בחווה מבודדת בגליל, העוסקת בייצור גבינות צאן, והמשמשת, בין היתר, כמסגרת שיקומית לחולי נפש בקהילה באישור משרדי הבריאות והרווחה. מוצע כי החלופה תהא בפיקוחה של בעלת החווה, ובביקורת שבועית של קרימינולוג, מר אריה דרזי, מנהל היחידה לקידום נוער וצעירים בעיריית חיפה, שהכיר את העורר מקדמת דנא, שעה שטיפל באמו נפגעת הסמים. בערר נטען, כי העורר נטול עבר פלילי ובעל נסיבות חיים קשות.

(2) בדיון טען בא כוח העורר, כי המדובר במעשים חמורים, אך חלקו של העורר בכתב האישום הוא קטן; מרבית האישומים מיוחסים לנאשם האחר, ורק מקצתם לעורר, שעסק בסחר במשך 4 חודשים, קרי, "סוחר קטן", ולא בסמים קשים אלא בחשיש ובקנבוס, בעוד האחר סחר גם בקוקאין. לעורר סיכוי להיחלץ מן הפשע, הוא עצור לראשונה, ללא עבר פלילי, ועל פי שירות המבחן אינו מהווה סיכון גבוה בטווח הקרוב. תולדותיו המשפחתיות קשות, ועם זאת, סיים 12 שנות לימוד. כן הטעים בא כוח העורר, כי נכונותו של מר דרזי לפקח עליו, וזאת מטעם שירות המבחן, מהווה סיכוי, והמדובר בחלופת מעצר איכותית.

(3) בא כוח המדינה טען, בהסתמכו על הודאת העורר במשטרה, כי העורר מכר סם לקרוב לעשרים איש, למען כסף, תוך שהיווה מעין "מכולת לסמים", ובחקירתו גונן על מקורותיו ולקוחותיו. על פי הודאתו נטל סיכון מודע כדי להרוויח; גם עברו אינו נקי לחלוטין, כי נחקר בנושאים שונים. אילו מר דרזי לקחו לביתו, שונה היה המצב, אך האיש יישאר בלילות ללא פיקוח. שחרור סוחרי סמים לחלופה צריך להיות בנסיבות חריגות, כגון כשאדם נגרר אחר הזולת, ואילו כאן לא תיפתר המסוכנות בחווה בגליל.

ד.(1) עיינתי בהודאת העורר, בהחלטות בית המשפט הקודמים ובתסקירי שירות המבחן, שתיארו את עברו הקשה של העורר, היום בן 26, בן יחיד לאם לא נשואה, שהיתה מכורה לסמים ועסקה בזנות. לחובתו שני תיקי מב"ד מ- 2003 ו- 2004 שעניינם התפרצות וסמים, אך אין לו הרשעות קודמות. בעקבות דברים שסיפר העורר לשירות המבחן על עובד סוציאלי שטיפל במשפחה בילדותו עשה שירות המבחן לאיתורו, והמדובר במר אריה דרזי הנזכר, שהתגייס לשיקומו של העורר, והוא זה שאיתר את החווה בגליל, שמנהלתה מוכנה לפקח ולהודיע על כל הפרה של תנאי שחרור או התנהגות בעייתית אחרת. המוצע כי העורר יעבוד בחווה כל היום, וילון ביחידת מגורים שם. החווה משמשת גם כמסגרת שיקומית לחולי נפש בקהילה, בשיתוף עם משרדי הבריאות והרווחה. העורר עצמו חתם על רשימת מחויבויות לגבי התנהגותו. ואולם, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, נוכח פעילות הסחר של העורר, סברו כי אין מקום לשחרור, נוכח האינטרס הציבורי במעצר סוחרי סמים כדי לקטוע את שרשרת הפצת הסם.

(2) החלטתי זו לא בקלות נתקבלה. מחד גיסא, צדקו בתי המשפט קמא בהדגישם כי כשהמדובר בסחר סמים יש מקום להכבדת היד, נוכח האינטרס הציבורי לגדוע ולקטוע את שרשרת הסם, ולפגוע בסחר במוקדיו. זו הרוח המנשבת גם בפסיקתו של בית משפט זה לאורך השנים, ובכל הכבוד, ראויה היא. מאידך גיסא, מצווה בית המשפט לשקול אם יש מקום לחלופה, ואם כן האם החלופה מתאימה, ואף בעניין זה ישנה פסיקה לא מעטה; לשם כך נבדק כל מקרה לגופו. מה שהיטה בעיני את הכף לטובת ניסיון החלופה היתה בראש וראשונה התגייסותו של מר דרזי, מי שטיפל במשפחתו המוכה של העורר בילדותו, שמניעיו נובעים ללא ספק ממחויבות ערכית, חברתית, מקצועית ואנושית. התרשמתי כי בחברה קשה כחברה הישראלית, נקודת אור כזאת, של מי שאינו בן משפחה ומחויבותו היא כפי שתואר לעיל, ראויה לעידוד, היא ושכמותה. הייתי מבקש ליתן את הסיכוי לחלופה שגיבש מר דרזי, כמרכיב של שיקום לאדם צעיר מרקע קשה, והרחקה מחברה רעה גם יחד. אמנם, בא כוח המדינה סבר כי אין זו חלופה ראויה כיוון שהעורר יוכל, במיוחד בלילות, להמשיך בעסקי הסחר. אי אפשר לומר שאין כל סיכון לכך, אך כפי שנמסר, מנהלת החווה תבחין – כך יש להניח – בהתנהגות חריגה ותיטול עליה לדווח; וניתן להוסיף הכבדות נוספות, כגון ערבויות צד ג' והפקדה כספית, וכל תנאי שיצמצם מוטיבציה, ככל שתהא בעורר, להפר את המחויבות. לכך יווסף פיקוח מעצר של שירות המבחן. אני מחזיר איפוא את התיק לבית משפט השלום לגיבוש התנאים באורח שיכביד על העורר להפרם. העורר מוזהר אזהרה חמורה כי ככל שישוחרר לחלופה לאחר שיגובשו התנאים, עליו להימנע מכל הפרה קלה שבקלות, שאם תקרה, הסיכוי רב כי יינעלו מאחוריו שוב דלתות בית המעצר. אני מקווה כי יעמוד בתנאים ויצדיק את האמון.