בש"פ 10267/07 מיקי פטריק נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא, השופטת ב' אופיר-תום ) מיום 23/11/2007, שניתנה בתיק ב"ש 93899/07, לפיה התקבל ערר המשיבה כנגד החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' בן-שלמה) מיום 22/11/2007, אשר הורה על שחרורו של העורר למעצר בית עד תום ההליכים המשפטים נגדו בת"פ 4312/07 בבית משפט השלום בראשון לציון.

2.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בראשון לציון, ביחד עם נאשם נוסף, (להלן: הנאשם ) באשמת ביצוע שתי עבירות של סחר בסמים, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן": חוק העונשין ). על פי האמור בכתב האישום, בשני מקרים קישר העורר בין סוכן משטרתי סמוי לאחרים לצורך רכישת סם מסוכן מסוג קוקאין, ובכך סחר בסם.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתאריך 15/10/2007 התקיים דיון ראשון בבקשה ובמהלכו הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של המשיב ולפיכך התמקד הדיון בסוגית חלופת מעצר. בית משפט השלום הורה על קבלת תסקיר מעצר אודות העורר והנאשם על מנת לבחון האם ניתן יהיה לאיין מסוכנות באמצעות חלופת מעצר. בכל הנוגע לעורר, חלופת המעצר שהוצעה היתה בבית הוריו בנתניה. תסקיר המעצר הראשון שהוגש קבע כי חלופת המעצר בבית הוריו אינה מומלצת בשל העובדה שמעורבותם של הורי העורר בחייו הינה מוגבלת וכי הוא לא משתף אותם בקורותיו. כמו כן, אין בכך שינוי מתנאי חייו עובר למעצרו. חלופה נוספת שנבדקה בתסקיר זה היתה בבית משפחת ניניו, מעסיקיו של העורר. גם חלופה זו לא הומלצה על ידי שירות המבחן לאור גילם המתקדם של המפקחים המוצעים והספק שהתעורר בקרב קצינת המבחן לגבי יכולתם של המפקחים המוצעים להבטיח את רמת הפיקוח הגבוהה הנדרשת במצבו של העורר.

לאחר שנערך התסקיר הנ"ל, נתבקש תסקיר נוסף, שם נבדקה חלופת מעצר אחרת, בבית אחיו וגיסתו של העורר, תחת פיקוחם של שני אחיו וגיסתו. בתאריך 21/11/2007, לאחר שהוגש התסקיר השני ונבחנו המלצותיו, הורה בית משפט השלום בראשון לציון על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אחיו, ובפיקוח גיסתו ואח נוסף, וזאת בנוסף לתנאי שחרור אחרים. בהחלטה נקבע כי מבלי להתעלם מסוג הסם ומהכמות, החלופה שהוצעה והומלצה בתסקיר ראויה ומפחיתת סיכון.

4.המשיבה הגישה ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר החליט ביום 23/11/2007 לבטל את החלטת בית משפט השלום מיום 21/11/2007 ולעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. בהחלטתו זו קבע בית המשפט המחוזי כי אופיין של העבירות המיוחסות לעורר, סוג הסם שנמכר, הרצף בין שתי המכירות והנגישות של המשיב לסם – כל אלה מגבשים את המסוכנות הנשקפת מן העורר, המקימה עילה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט דחה את טענת ב"כ העורר ולפיה הפיקוח המוצע יבטיח את ניתוקו של העורר מעולם הסמים, שהרי מהנסיבות נראה כי הוא "מצוי בתחום".

5.מכאן הערר שבפני. בא-כוח העורר, עו"ד פרידמן, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קיבל את ערר המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, שכן נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על היותה ברף הנמוך ביותר של עבירות הסחר בסמים וכי מדובר בעורר ללא כל עבר פלילי, שבטיפשותו, כלשון בא-כוח העורר, רצה לסייע לאדם שאותו ראה כחבר (הסוכן המשטרתי הסמוי) שטען בפניו כי עליו להשיג סמים לשימושו העצמי. ב"כ העורר הדגיש בטיעוניו בכתב ובעל פה כי תסקיר שירות המבחן המליץ לבסוף על החלופה שהתקבלה על ידי בית משפט השלום וכי קיים חשש כי אם יישאר העורר במעצר, דווקא אז תחול הידרדרות במצבו.

6.באת כוח המשיבה, עו"ד שפירא, טענה, לעומתו כי העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות וכך גם סוג הסם שבו סחר לכאורה – קוקאין, הנחשב לסם קשה מאוד. לשיטתה, עבירות סחר בסמים מקימות מסוכנות, שרק במקרים מיוחדים ניתן להפיג אותה בחלופת מעצר, וזה לא אחד ממקרים אלה. ב"כ המשיבה טענה כי אף אם נסיבות ביצוע העבירה הן אמנם על הסף העליון של עבירת התיווך, כנטען על ידי בא-כוח המשיב, עדיין מדובר, משפטית, בעבירת סחר בסמים. כן הצביעה ב"כ המשיבה על קשריו של העורר לעולם הסמים, על ידיעתו כיצד להשיג את הסם בתוך זמן קצר – עובדות המצביעות, לגישתה, על מסוכנותו של העורר.

7.לאחר ששמעתי את טענות באי כוח הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות הקודמות ובחומר החקירה שנמסר לי, באתי, לאחר התלבטות, לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

8.אמנם העבירות המיוחסות לעורר הן לכאורה עבירות של סחר בסמים. עבירות מסוג זה מקימות אמנם חזקת מסוכנות סטטוטורית, וביחס אליהן נקבע בבית משפט זה, כי רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על חלופת מעצר (ראו: בש"פ 3445/02 מ"י נ' שבתאי (לא פורסם) (2002); בש"פ 3927/03 לוי נ' מ"י (לא פורסם) (2003); בש"פ 10539/05 דנינו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2005)). במקרה שבפני, הוסכם כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, והדיון התמקד, כאמור, בשאלת המסוכנות וחלופת המעצר.

9.התחבטתי בעניין זה כאמור לא מעט, אך לאחר שעיינתי בחומר החקירה שנמסר לי ושמעתי את טיעוני הצדדים – שוכנעתי כי המקרה הנדון הוא אחד המקרים החריגים והבודדים שבהם ניתן להסתפק בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, אף שהוא מואשם בעבירות של סחר בסמים קשים. זאת מכמה טעמים, שיפורטו להלן:

(א) ראשית , הגם שלא ניתן לומר שמעורבותו הלכאורית של העורר הייתה זניחה, עולה הרושם כי העורר לא היה הרוח החיה מאחורי העסקה, וגם לא מאחורי הבאת הסם לסוכן המשטרתי הסמוי. מידת מעורבותו של העורר משליכה על מידת מסוכנותו, ועל האפשרות להפיג מסוכנות זו בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 4669/92 מיכלאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1992); בש"פ 3756/00 ענאבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2000)).

(ב) שנית , עיון בתמלילי השיחה בין העורר לחברו הסוכן מלמד, כי העבירה המיוחסת לעורר נמצאת לכאורה על קו התפר שבין עבירת התיווך ובין עבירת הסחר בסמים. נראה כי העורר לא היה החוליה המרכזית בהפצת הסם, לא הייתה לו נגישות עצמאית לסמים, אלא דרך גורם נוסף והוא לא ידע את מחיר הסם שלמעשה לא היה מצוי בשליטתו. כן יש לציין כי העורר לא יזם את הפנייה לסוכן לשם רכישת הסם. מתמליל השיחה עולה כי הסוכן הוא שהתקשר לעורר בקשר לסם המדובר. העורר השיב כי הוא תיכף יחזור אליו. הסוכן התקשר שוב לעורר. העורר השיב: "אני עוד עשר דקות רבע שעה בבית אני אדבר עם הבנאדם ואני חוזר אלייך " (ההדגשה לא במקור-ח.מ. ראו עמ' 2 לתמליל קלטת 7/793/07). הסוכן התקשר שוב לעורר. העורר עונה לו: "הנה הוא צריך לחזור אליי כל שנייה הוא לא יכול בשנייה להגיד מחיר, אמרתי לו שיעשה מחיר טוב " (ההדגשה לא במקור-ח.מ). וכך נמשכת השיחה, עד שלבסוף מודיע העורר לסוכן המשטרתי היכן יהיה מקום העברת הסם, וכי הוא (העורר) לא יהיה במקום. עוד יוער כי העורר אמר לסוכן המשטרתי הסמוי במהלך השיחה כי הוא עצמו אינו משתמש בסם ולכן אינו יודע מה ההבדל בין שני סוגי הסם המוצעים.

עובדות האישום השני מלמדות לעומת זאת, כי העורר היה נוכח בעסקת הסם האמורה, ואולם גם במקרה זה מי שסיפק את הסם היה "יוסי", ולא העורר. אף בכך יש כדי להצביע על מעורבות נמוכה, יחסית, לעומת שאר המעורבים באירוע (השוו: בש"פ 1107/05 אילוז נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2005)). כן יש לציין כי בשיחה שקיים העורר עם הסוכן, הבטיח העורר לסוכן כי "יעשה לו מחיר טוב" (ראו לעיל), ואמירותיו בהקשר זה יכולות אולי ללמד כי לא ניסה להשיא רווחים – בניגוד למנהג הסוחרים, אלא לעזור למי שראה בו חבר. אמנם ייתכן שמדובר בחלק מה"משא ומתן" בעניין מכירת הסם, כפי שתטען ודאי התביעה, ואולם יתכן ויש בכך אינדיקציה נוספת לכך שהעורר אינו מעורב בליבת העבירה ואינו מנסה ליצור לעצמו אפשרות להרוויח מעצם ביצועה.

(ג) שלישית , תסקיר שירות המבחן (השני) המליץ על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה – בבית אחיו של העורר, תחת פיקוח גיסתו ואחיו הנוסף. המפקחים שהוצעו הינם אנשים נורמטיביים, אשר שירות המבחן ובית-משפט השלום התרשמו מהם. שירות המבחן גם התרשם כי עד לכתב האישום ניהל העורר אורח חיים נורמטיבי, דבר שיש בו כדי להשליך על אי מסוכנותו היחסית של העורר (השוו: בש"פ 10539/05 הנזכר לעיל). שירות המבחן אף התייחס למצוקה הבולטת בה מצוי העורר עקב המעצר. נוכח הערכת המשפחה כי לאחרונה חלה הידרדרות במצבו, אולם ניתן לעצרה ולסייע בשיקומו, המליץ שירות המבחן על פיקוח מעצר כדי לבחון אפשרויות ההתערבות לגביו. נסיבות אלו הוכרו ככאלו שיש בהן כדי להצדיק חריגה מהכלל לפיו אין לשחרר לחלופת מעצר בעבירות של סחר בסמים (השוו: בש"פ 3177/06 מנור נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006)).

(ד) רביעית , עלינו לבחון גם את נסיבותיו הקונקרטיות של העורר. העורר הינו בחור צעיר ואין לחובתו הרשעות קודמות. גילו הצעיר של העורר, העדר הרשעות קודמות בכלל ובפרט בעבירות סמים, יש בהם במצטבר לשיקולים האחרים, כדי להטות את הכף לשחרורו לחלופת מעצר, מה גם שהעורר השלים שירות צבאי מלא ועבד בעבר גם כמאבטח (השוו: בש"פ 427/04 טארק נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2004); בש"פ 9089/03 רדא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2003); בש"פ 7440/01 מימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2001)).

10.בנסיבות אלו, השתכנעתי, כי יש בחלופת המעצר שהוצעה, תחת פיקוחם המלא של המפקחים שפורטו בגוף ההחלטה של בית-משפט השלום מיום 22.11.2007, כדי לאיין את מסוכנותו הנטענת של העורר. לאור כל האמור, אני מורה על שחרורו של העורר בתנאים כדלקמן:

א.

העורר ישהה במשך 24 שעות ביממה בבית אחיו, בפיקוחם של שני אחיו וגיסתו.

ב.

העורר יהיה נתון לאיזוק אלקטרוני.

ג.

העורר יפקיד בקופת בית המשפט סכום במזומן של 10,000 ₪. כן יחתום על התחייבות עצמית וימציא ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪. ערבות צד ג' תיחתם על ידי כל אחד מהמפקחים הנ"ל.

ד.

העורר יעמוד בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך שישה חודשים, על מנת לבחון אפשרויות התערבות כדי לעצור את ההידרדרות ולסייע בשיקום. יותר לעורר לצאת למפגשים בשירות המבחן, בכפוף להזמנה מראש, בליווי מי מהמפקחים, בדרך הקצרה לשם ובחזרה.

ה.

העורר יתייצב בתחנת המשטרה הקרובה לבית אחיו, בלוויית אחד ממפקחיו, בכל יום ב' ו-ה' בשבוע בין השעות 14:00-12:00.

ו.

העורר יהיה נתון לעיכוב יציאה מן הארץ, על פי צו המוצא בזאת. דרכונו של העורר, אם קיים, יופקד במזכירות בית המשפט.

11.באי כוח הצדדים יתאמו ביניהם כל הפרטים המתחייבים לצורך ביצוע סעיף 10 שלעיל וזאת עד יום ב', 7/1/2008 ועד בכלל. בהקשר זה יעשו, בין השאר, כל הסידורים הדרושים לצורך התקנת האיזוק האלקטרוני ויימסרו כתובת מדויקת של בית האח, פרטי תעודות הזהות של הערבים ודרכי חלוקת הפיקוח ביניהם. כן יצוין באם העורר מחזיק בדרכון. לאחר שבאי כוח הצדדים יודיעו לבית משפט זה כי כל הפרטים האמורים הוסדרו, תצא החלטה מעודכנת של בית משפט זה לגבי שחרורו של העורר, שיתבצע בבית משפט השלום בראשון לציון. עד אז יישאר העורר במעצר.