בש"פ 3177/06 ירון מנור נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן-עמי), לפיה התקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) לשחרר את העורר ממעצר בתנאים מגבילים.

נגד העורר הוגש כתב אישום (מתוקן בשנית) המחזיק שלושה אישומים בהם מיוחסות לו עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בכתב האישום נטען כי ביום 14.3.06 מכר העורר לשוטר סמוי 199 כדורי M.D.M.A , 196.38 גרם סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 10,200 ₪ וכן החזיק ברכבו 1.4966 גרם סם מסוכן מסוג חשיש ובכיס מכנסיו 4.969 גרם סם מסוכן מסוג חשיש. בנוסף החזיק בביתו 616.49 גרם סם מסוכן מסוג קנבוס, ללא היתר ; באישום השני נטען כי ביום 9.3.06 מכר העורר לשוטר הסמוי 10 כדורי M.D.M.A. וכן 101.6 גרם סם מסוכן מסוג חשיש, תמורת 2,500 ₪ ; באישום השלישי נטען, כי ביום 1.3.06מכר העורר לשוטר הסמוי 100 כדורי M.D.M.A. תמורת 2,800 ₪.

2.עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בסופו של דיון הורה בית משפט השלום על שחרורו בתנאים מגבילים, שעיקרם מעצר בית מוחלט בביתו ביישוב צורן, פיקוח מטעם שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים וכן ערבויות כספיות, כפי שנקבע בהחלטה. בית משפט השלום מצא כי קיימת תשתית ראייתית ועילת מעצר, אולם סבר כי מאחר שמדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, בעל משפחה ובעל עסק שנראה כי אינו מתפרנס מסחר בסמים, הרי שמדובר במקרה חריג בו ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר על ידי מעצר בית. למסקנה זו הגיע בית המשפט לאחר שסקר את הרקע האישי של העורר ואת התרשמותה החיובית של קצינת המבחן ממנו וממשפחתו. צוין, כי מדברים שמסר העורר עולה, כי הוא חלק מקבוצת חברים שמשתמשים באופן קבוע בסמים ועל כן קונים אותם במרוכז, העסקאות בתוך אותה חבורה אינן למטרת רווח אלא בין החברים. לפיכך, ועל אף מספר אמירות של העורר המעלות ספק האם אינו עוסק בסחר בסמים סבר בית המשפט, למרות חומרת המעשים, למרות הכמויות וחזקת המסוכנות בחוק, כי זהו מקרה חריג המאפשר שחרור למעצר בית בפקוח מלא.

3.המדינה עררה על ההחלטה. בית המשפט המחוזי קבע, כי במרבית המקרים בהם שוחררו נאשמים בסחר בסמים לחלופת מעצר, דובר בנאשמים צעירים שהחלופה שהוצעה לגביהם הבטיחה נתק בין הסוחר לעיסוקו או כאשר מעורבותו של הנאשם בעסקה היתה נמוכה. נקבע, כי "לגילו של הנאשם נודעת חשיבות רבה בשאלת חלופת המעצר, שכן יש לה השלכה על יכולת השליטה בו ע"י צדדים שלישיים מחוץ לבית המעצר ולהשפעה שעשויה להיות עליו למגע עם גורמים עברייניים, הן ברמה הנפשית והן בהמשך חייו". בית המשפט סבר כי עניינו של העורר שונה, כיוון שהוא אדם בוגר, בעל משפחה ועסק, האחראי ומודע למעשיו וכן מצא כי קשה לומר שהעורר ניהל אורח חיים נורמטיבי מאחר והוא צורך סמים ורוכש כמויות סמים גדולות לו ולחבריו מזה מספר שנים. עוד נקבע, כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו, לאחר שנמצא סם מסוג חשיש בביתו. לאור האמור התקבל הערר והעורר נעצר עד תום ההליכים.

4.הסנגורית אינה חולקת על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, אך היא מדגישה כי העורר נחקר במשטרה רק אודות האירוע נשוא האישום הראשון. לשיטתה, מחדל חקירתי זה וטענות שיש בידו של העורר על אופן הפעלתו של השוטר הסמוי ובפרט הטענה כי הודח על ידו, מכרסמים בתשתית הראיות.

הסנגורית סבורה, כי אין לצמצם את המקרים החריגים בהם ניתן לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בסחר בסמים למקרים בהם מדובר בנאשמים צעירים בלבד. לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי בסברו כי חלופת המעצר בבית העורר אין בה כדי לאיין את מסוכנותו משנמצא סם מסוכן בביתו, ומכל מקום היא טוענת, היה על בית המשפט המחוזי להורות על החזרת הדיון לבית משפט השלום לצורך בחינת חלופה אחרת. לדבריה, חרף האישומים בסחר בסמים יש מקום להורות על שחרור העורר ממעצר, נוכח נסיבותיו האישיות - היותו בעל משפחה ללא עבר פלילי, שירותו הצבאי המופתי ביחידה מובחרת, היותו בעל עסק אשר נקלע לשימוש בסמים בשל מצוקות נפשיות אליהן נקלע בעקבות שירותו הצבאי ומנהל אורח חיים נורמטיבי – ונוכח המלצת שירות המבחן על שחרורו למעצר בית, לאחר שקצין המבחן נפגש עם העורר, עם אשתו ועם הערבים. הסנגורית מדגישה, כי מחומר החקירה עולה כי העורר אינו מתפרנס מסחר בסמים ומציינת כי לא עשה שימוש בסמים מאז מעצרו. לדבריה, השהות במעצר גורמת לעורר נזק בלתי הפיך בשל מצבו הנפשי בגין טראומות שחווה במהלך שירותו הצבאי ואשר הביאוהו לטענתה לשימוש בסמים וכן טוענת כי הוא נתון להתנכלות בכלא.

5.ב"כ המדינה טוענת, כי כתב האישום מייחס לעורר סחר בכמויות משמעותיות של סמים תמורת סכומי כסף נכבדים. התמונה המצטיירת לדבריה היא של אדם בעל נגישות לעולם הסמים והרגלי שימוש בסמים ועוד היא מדגישה כי אין זו מעידה חד פעמית עבור העורר וכי מחומר הראיות עולה כי הוא מצוי בנבכי עולם הסמים, באופן המלמד כי הוא סוחר בסמים.

6.האזנתי ברוב קשב לטענות הצדדים ועיינתי בהחלטות הערכאות הקודמות וביתר המסמכים שהוגשו לי. החלטתי לקבל הערר.

העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. יחד עם זאת, ועל אף שככלל דינם של סוחרים בסמים להיוותר עצורים עד תום ההליכים נגדם, גם לכלל זה חריגים, שעל התקיימותם ניתן ללמוד רק על ידי בחינת נסיבותיו של הנאשם הקונקרטי שעניינו מובא בפני בית המשפט (בש"פ 1191/04 שבת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.2.04)). גיל צעיר יכול שיהווה שיקול התומך בשחרור הנאשם לחלופת מעצר, אך אין בו עצמו כדי להבטיח כי נאשם בסחר בסמים שהינו צעיר, ישוחרר לחלופת מעצר. כל מקרה צריך להיבחן בקפידה כאשר הבחינה מתמקדת בבחינת האפשרות להפיג מסוכנותו של הנאשם על ידי חלופת מעצר. מכאן גם, היותו של נאשם אדם מבוגר אינה יכולה לעמוד לו לרועץ בבחינה האם עניינו יכול להיכלל בגדרם של אותם מקרים חריגים שיאפשרו שחרור לחלופת מעצר.

העבירות המיוחסות לעורר חמורות הן ומטרידות ביותר כמויות הסמים בהן סחר, גם אם אביא בחשבון את ההסבר שניתן ולפיו רכש העורר במרוכז סמים עבורו ועבור חבריו ועל כן הכמויות הנכבדות של סמים שהיו ברשותו. יחד עם זאת, אני סבורה כי התמונה המלאה שנפרשה בפניי מאפשרת במקרה זה שחרור לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן.

העורר הינו כבן 48, נשוי ואב לשלושה ילדים. בבעלותו חברה המעסיקה מספר עובדים. העורר שירת בצה"ל ביחידה מובחרת ותואר על ידי מפקדו כחייל למופת. עוד יש לציין כי העורר נעדר עבר פלילי וכי האישומים המיוחסים לו עניינם בעבירות שבוצעו על פי הנטען בתוך פרק זמן מצומצם של כשבועיים (ראו גם: בש"פ 10539/05 דנינו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 28.11.05)). אשתו של העורר, במכתב רגיש שהוגש לי בהסכמת המשיבה, מתארת את חייה המשותפים עם העורר, את החלומות שרקמו והגשימו וכן היא מציינת כי רק בחודשים האחרונים שיתף אותה העורר במעט מהחוויות הקשות שעבר במהלך שירותו הצבאי. קצינת המבחן מציינת בתסקיר, כי תפקודו של העורר בתחומי חייו השונים נורמטיבי וחיובי וכי השימוש בסמים בא בין היתר על רקע תגובות פוסט טראומטיות עימן הוא מתמודד, כאמור, לטענתו על רקע אירועים בשירות הצבאי.

שירות המבחן התרשם, כי אישיותו של העורר והקושי שיצר אצלו המעצר, כמו גם תחושת המחויבות כלפי משפחתו והמודעות למצבו ולמעשיו, מצביעים על יכולתו לעמוד בתנאים מגבילים ועל כן המליץ על שחרורו למעצר בית בביתו, תחת פיקוחם של אשתו, של קרובי משפחה ושל חבר של העורר. כן הומלץ על הטלת פיקוח מעצרים על ידי שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים ועל בחינת האפשרות לשלבו בקבוצה המתקיימת בשירות המבחן בתל אביב ומיועדת לאנשים המטופלים בשירות המבחן ומצויים בתנאים מגבילים.

את הדין על מעשיו יהא על העורר לתת אם יורשע בסופו של הליך. לעת הזו מתמקדת בחינתנו לשאלה האם מדובר במקרה בו על אף חומרת האישומים יש לאפשר שחרורו של העורר לחלופת מעצר. אכן מדובר באדם שתפקודו ככלל הינו נורמטיבי ותקין. אני ערה לכך שככל הנראה העורר משתמש זה שנים בסמים אולם לא ניתן גם להתעלם מכך שעל פניו נראה כי תפקודו המשפחתי והמקצועי הינם נורמטיביים. התרשמתי כי אכן ביכולתו של העורר לעמוד במגבלות שיוטלו עליו אם ישוחרר לחלופת מעצר וכי ביכולתם של הערבים והמפקחים עליו למלא תפקידם. לא התעלמתי אף מהטענות בדבר הנזק הנפשי הנגרם לעורר בשהיה במעצר על רקע הקשיים מהם סבל על פי הטענה עוד קודם לכן בעטיו של השירות הצבאי. משאני סבורה כי העורר יעמוד בתנאים המגבילים שיוצבו לו אני סבורה גם כי שחרורו למעצר בית יצמצם הפגיעה במשפחתו ובילדיו שנקלעו אל מציאות שרחוקה שנות אור מן מזו המוכרת להם.

אני סבורה אפוא כי ניתן לשחרר העורר למעצר בית, תוך הפקדת ערבויות גבוהות מאלה עליהן הורה בית משפט השלום. העורר ישוחרר בתנאים הבאים:

א.

העורר ישהה במעצר בית מלא בביתו ברחוב האיריס 18 ביישוב צורן, בפיקוח

מלא של אשתו, גב' ענת מנור.

ב.

בפיקוח על המשיב יוכלו להחליף את גב' ענת מנור אחד מאלה: גב' אורית

דה-שיין, גב' סיגל גדעון, מר תמיר גדעון, מר שי ברקוביץ.

ג.

העורר יימצא בפיקוח מעצרים של שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים

מהיום.

ד.

העורר יחתום על ערבות עצמית על סך 20,000 ₪.

ה.

העורר יפקיד סך של 50,000 ₪ בקופת בית משפט השלום בירושלים.

ו.

תינתן ערבות צד ג' על סך 20,000 ₪ של כל אחד מהמנויים בסעיף (ב) לעיל

כמשתתפים בפיקוח על העורר.

אם העורר לא יעמוד בתנאים, הוא יובא בפני בית משפט השלום עד ליום 26.4.06.