בש"פ 10827/06 מדינת ישראל נ. פנחס דגן

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ) מיום 28.12.06, בב"ש 94359/06, שבה קיבל את עררו של המשיב על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' נאור ), והורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סם מסוכן, סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. כתב האישום מחזיק שלושה אישומים. האישום הראשון מכוון נגד המשיב ונאשם נוסף (להלן – טריוך ), האישום השני – נגד טריוך בלבד, והשלישי – רק נגד משיב.

המשיב, יליד 1952, נשוי ואב לשני ילדים (בוגרים), הינו נהג מונית במקצועו. לפי המתואר באישום הראשון, בחודש יוני 2006 או בסמוך לכך קשרו המשיב וטריוך קשר יחד עם קטין (להלן – הקטין ) ועוד שלושה אחרים (להלן – המעורבים האחרים ), להחזיק סמים מסוכנים מסוג קוקאין והרואין בדירה בתל-אביב (להלן – תחנת הסמים ), שנוהלה על ידי הקטין, ולסחור בהם ללא היתר כדין. במהלך התקופה שבין יוני 2006 לבין אוקטובר 2006 סיפק המשיב לתחנת הסמים קוקאין והרואין בתדירות של כשלוש פעמים ביום באמצעות מוניתו, בעוד טריוך והמעורבים האחרים מכרו סמים עבור הקטין לצרכני סמים שהגיעו לתחנת הסמים. אישום זה מתאר גם שלוש רכישות סמים קונקרטיות שבוצעו באופן זה בימים 22.10.06 ו-26.10.06, בגדרן נמכרו בתחנת הסמים קוקאין והרואין תמורת 100 ש"ח, 26 ש"ח ו-50 ש"ח.

לפי הנטען באישום השלישי, ביום 29.10.06 בסמוך לשעה 16:35, בתל-אביב, החזיק המשיב קוקאין במשקל 4.1683 גרם נטו, ובחיפוש במוניתו נתפסו ארבעה "זרגים" המכילים קוקאין במשקל 18.4259 גרם נטו.

יצוין, כי נגד הקטין ושניים מתוך המעורבים האחרים הוגשו כתבי אישום נפרדים; הקטין ואחד המעורבים האחרים נעצרו עד תום ההליכים נגדם; טריוך ואחת מהמעורבים האחרים עצורים עד להחלטה אחרת, תוך שנבחנת התאמתם לתכנית גמילה.

3.

בד בבד עם כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרם של המשיב וטריוך עד תום ההליכים נגדם. המשיב הודה בקיומן של ראיות-לכאורה רק בנוגע לעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית (האישום השלישי). בהחלטתו מיום 21.11.06 קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות-לכאורה הקושרות את המשיב גם לעבירות נשוא האישום הראשון. בהינתן שהמשיב לא חלק עוד בפני בית המשפט המחוזי על קיומן של ראיות-לכאורה גם לגבי האישום הראשון, אין צורך להתעכב על פרטי הראיות. בית המשפט ציין כי אין מחלוקת באשר לקיומה של חזקת מסוכנות ועילה סטטוטורית למעצרו של המשיב נוכח העבירות המיוחסות לו, אך דחה את המשך הדיון על מנת לבחון חלופת מעצר אפשרית והורה ל שירות המבחן להכין תסקיר מעצר.

בתסקירו עמד שירות המבחן על עברו הנקי של המשיב ועל תפקודו הנורמטיבי במסגרת עבודתו, כמו גם על תפקודו החיובי כאיש משפחה. כן צוין בתסקיר כי המשיב נמצא במצוקה בולטת על רקע מעצרו וכי גם בני משפחתו מצויים במשבר על רקע האישומים המיוחסים לו והיותו במעצר. שירות המבחן

המליץ על שחרורו של המשיב לחלופה בתנאי מעצר בית מלא בפיקוחם של אשתו ואחיו, בציינו את התרשמותו כי יוכלו להוות עבורו גורם מפקח סמכותי ומציב גבולות. בהחלטתו מיום 11.12.06 דחה בית משפט

השלום המלצה זו, בקובעו כי אחיו של המשיב אינו ראוי לשמש כמפקח עליו נוכח עברו הפלילי של האח. עוד קבע בית המשפט כי לא מצא בתסקיר התייחסות למסוכנותו של המשיב, הנובעת מאופי העבירות המיוחסות לו ומאורח החיים הכפול שניהל, כאדם נורמטיבי ואיש משפחה, מזה, וכספק סמים קשים, מזה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המשיב לא הפריך את חזקת המסוכנות שקמה בעניינו, ולכן אין במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן ההלכה לפיה אין לשחרר לחלופת מעצר נאשם העומד לדין באשמת סחר בסמים. בית המשפט הורה אפוא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

4.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר בפני בית המשפט המחוזי. בדיון בערר זנח, כאמור, המשיב את טענותיו נגד קיומן של ראיות-לכאורה והתמקד בטענתו לקיומה של חלופת מעצר ראויה. בהחלטתו מיום 28.12.06 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר, בקובעו כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ניתן להפיג, בדרך של חלופת מעצר, את המסוכנות הלכאורית העולה מעבירות סמים חמורות. לאחר שסקר שורה של החלטות שניתנו ב בית משפט זה, בהן שוחררו נאשמים בעבירות סמים לחלופות מעצר, קבע בית המשפט כי גילו של המשיב, עברו הנקי ואורח חייו הנורמטיבי "לאורך כל חייו", מעידים כי ניתן להפיג את מסוכנותו בדרך זו. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב ל"מעצר בית מוחלט" בביתו ובפיקוחה הצמוד של אשתו, תוך איסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה. כן הורה בית המשפט על ערבות עצמית וערבות צד ג' של הערבה בסך 50,000 ש"ח, וכן על פיקדון כספי בסך של 7,500 ש"ח.

5.

מכאן הערר שבפניי, בו טוענת העוררת כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולעצור את המשיב עד תום ההליכים. העוררת טוענת, כי חומר הראיות מצביע על כך שהמשיב סיפק לכאורה סמים קשים בתדירות של כשלוש פעמים ביום, במשך ארבעה חודשים, ועל כך שהיה מצוי ומעורב בעסקי סמים. בהקשר זה היא מפנה לזיכרון דברים שערך השוטר אסף ברנס, שבו תיאר את מעשיו של המשיב עובר למעצרו: המשיב התקשר למכשיר טלפון שנתפס בידי המשטרה; המפקח ענה, הזמין מבן שיחו סם (קריסטל) במשקל של 5 גרם תמורת 2,000 ש"ח וקבע עמו נקודת מפגש; בעקבות השיחה הגיע המשיב עם מוניתו לנקודת המפגש כשהוא מצויד בסם (קוקאין). לטענת העוררת, עומק מעורבותו של המשיב בעבירות, כמו גם אורח החיים הכפול שניהל, הכחשתו את המעשים המיוחסים לו ואי חשיפת האנשים מהם קיבל את הסמים – כל אלה מלמדים כי אין ליתן בו אמון וכי אין בחלופת המעצר כדי להפיג את מסוכנותו.

עוד טוענת העוררת, כי שורת המקרים שסקר בית המשפט המחוזי בהחלטתו אינם דומים לעניינו של המשיב מבחינת סוג הסם, או מידת המעורבות הפלילית, או סוג העבירות והיקפן. העוררת טוענת כי אין בתסקיר המעצר כדי ללמד על השיקולים שביסוד ההמלצה לשחררו לחלופת מעצר, וכי אף בהחלטת בית המשפט המחוזי אין כדי ללמד מהן אותן נסיבות חריגות המצדיקות את שחרורו. ולבסוף, טוענת המשיבה, כי שגה בית המשפט בכך שהסתפק בפיקוח אשת המשיב בלבד, שעה שמהתסקיר עולה כי יש צורך ביותר ממפקח אחד וכי אשתו נעדרת מדי יום מן הבית לצורך עבודתה בין השעות 16:00 ל-20:00.

6.

המשיב מצידו טוען כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר. לעניין זה חוזר המשיב על נסיבותיו האישיות: היותו אדם נורמטיבי בגיל מתקדם, נטול עבר פלילי, נשוי ואב לשניים, השרוי במצוקה רבה במעצרו. המשיב טוען, כי מסר גרסה מפורטת במשטרה וכי אי הודאתו אינה עילה למעצר. הוא מוסיף, כי אף שהסכים לקיומן של ראיות-לכאורה לצורך הליך המעצר, הרי שנוכח נסיבות המקרה, ההליך בעניינו צפוי להיערך זמן רב. המשיב תומך עמדתו במספר החלטות של בית משפט זה, בהן שוחררו נאשמים לחלופת מעצר אף שיוחסו להם עבירות חמורות מן העבירות המיוחסות לו. ולבסוף טוען המשיב, כי חלופת המעצר שנקבעה הינה ראויה, בציינו כי אשתו הסכימה לעבוד מן הבית כדי שתוכל לפקח עליו לאורך כל שעות היום, כנדרש.

7.

שקלתי שוב ושוב את טענות הצדדים, שהיטיבו שניהם לטעון לשולחיהם, ובאתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

אין חולק כי קיימות נגד המשיב ראיות-לכאורה לגבי שני האישומים נגדו. העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ). ככלל, בעבירות מעין אלו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן להפיג את מסוכנות הנאשמים בהן באמצעות חלופת מעצר ( ראו, למשל, בש"פ 2510/02 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 19.4.02; בש"פ 1107/05

אילוז נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 1.3.05; להלן – בש"פ אילוז ;

וראו גם הפסיקה שצירפה העוררת, ובכלל זה בש"פ 140/05 ימין נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 24.1.05 ובש"פ 2846/06 מדינת ישראל נ' אלעצם , ניתנה ביום 31.3.06 ).

משמעות החריגים לכלל הינה, כי אין די בראיות-לכאורה ובמסוכנות העולה מהעבירות המיוחסות לנאשם כדי לעוצרו עד תום ההליכים. חוק המעצרים מורנו כי בית המשפט לא יצווה על מעצר כזה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק). לפיכך, גם בעבירות של סחר בסמים מסוכנים, מצווה בית המשפט לשחרר את הנאשם אם מצא כי ניתן להפיג את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר (ראו, למשל, בש"פ 9921/03 מדינת ישראל נ' טובה , ניתנה ביום 7.11.03; להלן – בש"פ טובה ; בש"פ 6909/05 סטופל נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 3.8.05). חשוב לזכור, כי מטרת המעצר אינה עונשית אלא מניעתית בלבד (ראו, לדוגמה, בש"פ 8482/00 חמזה נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 3.12.00; בש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף , ניתנה ביום 21.2.06, פסקה ה(3)).

8.

המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים. המשיב בחר לכאורה לשלוח ידו בעיסוק הממאיר של הספקת סמים קשים ואף קשר קשר עם אחרים, ובתוכם קטין, לסחור בהם. ככל שהפכתי בדבר לא מצאתי כי ניתן לראות במיוחס לו בגדר מעידה חד-פעמית, או לראות את מעורבותו כשולית בלבד. מדובר בהצטברות של מספר פעילויות בתחום הסמים המעידות לכאורה על מעורבות עמוקה בעולם זה: ראשית, למשיב מיוחסת פעילות של הספקת סמים מסוכנים מסוג קוקאין והרואין דרך קבע ובמשך מספר חודשים לתחנת הסמים. שנית, על פי הנטען נתפסה במוניתו של המשיב כמות משמעותית של קוקאין ( 18.4259 גרם נטו), וזאת בנוסף לכמות שהחזיק בעצמו ( 4.1683 גרם נטו). שלישית, בשיחת הטלפון בינו לבין השוטר, כפי שתוארה בזיכרון הדברים, קבע המשיב את כמות הסם שתסופק תמורת סכום כסף מסוים, והדבר מעיד לכאורה כי תפקידו בשרשרת הפצת הסם חרג מגדר תפקיד של בלדר גרידא. ממכלול זה של פעילות עולה כי מן המשיב נשקפת מסוכנות רבה, שלא ניתן לאיינה באמצעות החלופה שקבע בית משפט

קמא ואף לא על ידי הכבדת תנאי השחרור שנקבעו. לא מן המותר להזכיר, כי בהקשר של נאשם העומד לדין בעבירה של הספקת סמים מסוכנים וסחר בהם, מטרת המעצר עד תום ההליכים הינה, בראש ובראשונה, למנוע את תחייתה מחדש של חוליה בשרשרת הפצת הסמים שפעילותה הופסקה עם מעצרו של הנאשם. וכבר נפסק שהחשש כי מי שהתפתה לעסוק בסחר בסמים בשל בצע כסף ימצא דרכו בשנית למחוזות הסחר בסם, באשר הוא מכיר ככל הנראה אחרים העוסקים בתחום, אינו ערטילאי ומחייב הוא את מעצרו (ראו בש"פ 5858/05 אבו עמרה נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 14.7.2005). יתר על כן, לאמור לעיל יש להוסיף את התרשמותו של בית משפט

השלום בעת הדיון (השוו בש"פ טובה , פסקה 2). בית משפט השלום אמנם לא הוציא מכלל אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שהרי לשם כך ביקש תסקיר מעצר; אלא שלאחר קבלת התסקיר לא ראה לאמץ אפשרות זו נוכח היעדרה של התייחסות בתסקיר למסוכנות הנובעת מאופי העבירות המיוחסות למשיב.

אכן, אין להתעלם מנסיבותיו של המשיב עליהן ביסס בית המשפט המחוזי את החלטתו – היותו בעל משפחה, גילו המתקדם, העובדה שאינו נושא כל עבר פלילי ואורחותיו הנורמטיביים עד להסתבכותו החריגה והבלתי מובנת בפרשה הנוכחית. עוד יש להביא בחשבון את המצוקה הבולטת בה נמצא המשיב עקב המעצר, שעליה עמד שירות המבחן בתסקירו. נסיבות כגון אלו הוכרו בפסיקת בית משפט

זה ככאלו שעשויות להצדיק חריגה מהכלל לפיו אין לשחרר לחלופת מעצר בעבירות של סחר בסמים (והשוו בש"פ אילוז ; בש"פ 3177/06 מנור נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 25.4.06). כמובן, אין הדבר אומר כי היעדר עבר פלילי, גיל מתקדם ומצוקה עקב המעצר הינן נסיבות המחייבות תדיר שחרור בערובה (השוו בש"פ 5120/05 מדינת ישראל נ' חדאד , ניתנה ביום 22.6.2005). כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו. נוכח מכלול הנסיבות במקרה דנן, נראה לי כי אין הוא נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ניתן להפיג את מסוכנות הנאשם באמצעות חלופת מעצר. על כן, לא היה מקום להתערב בהחלטתו של

בית משפט השלום, שהורה על הארכת מעצרו של המשיב.

9.

בטרם סיום, ראיתי לומר כי עברו הנקי, גילו המבוגר והמצוקה בה שרוי המשיב, אין בהם אמנם כדי להטות את הכף לטובתו בשלב זה, אך אפשר שמשקלן של נסיבות אלה יגבר בחלוף זמן ניכר, ולמשיב תהא אז הזכות לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניינו.

10.

לסיכום, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזה. המשיב יוחזק במעצר עד לסיום ההליכים נגדו.