בש"פ 9921/03מדינת ישראל נ. יעקב טובה

1.על המשיב ועל נאשם נוסף (להלן – "הנאשם האחר") הוגש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו – באישום הראשון, השני והרביעי – עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית. באישום הראשון מדובר בהעברת 10 ג' קוקאין מידי המשיב לידי סוכן משטרתי מוסווה, בשני – בהעברת 7.9 ג' קוקאין, לידי הסוכן וברביעי – בהעברת 15.2 ג' קוקאין לידי הסוכן. המשיב לא חלק על המיוחס לו באישומים השני והרביעי ולגבי האישום הראשון נקבע שקיימות ראיות לכאורה.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קאפח), בהחלטתו מיום 19.10.03, הורה לשחרר את המשיב בתנאי שישהה במעצר בית מלא במקום שקבע, בתנאים נוספים וכנגד ערובות כספיות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב), בהחלטתו מיום 22.10.03, הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, תוך שהורה שאם יציע המשיב חלופת מעצר בצפון הארץ או בדרומה יוכל להגיש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר ובית המשפט ישקול "אם יש בחלופה שכזו להפיג את המסוכנות - - -". בעקבות דיונים נוספים בבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 4.11.03, לשחרר את המשיב בתנאי שישהה בתנאים של מעצר בית מוחלט בבית קרובי משפחה שלו בזכרון יעקב, בצירוף ערבויות כספיות שלו ושל אותם קרובים וכן הפקדת מזומנים.

המדינה עררה על ההחלטה האחרונה.

2.העיון בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות שדנו בענין מלמד כי השיקולים הצריכים להכרעה בענינו של המשיב נבחנו ונבדקו היטב היטב. בית משפט השלום בהחלטתו מיום 19.10.03 ציין כי אין ספק שהנאשם האחר היה הדומיננטי בכתב האישום וכי הוא שקיבל, ככל הנראה, את מרבית התמורה. עוד הדגיש כי במקרה זה נמצאו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל שלפיו, בדרך כלל, יש לעצור עבריינים שכאלה עד תום ההליכים המשפטיים. בין נסיבות אלה מנה את גילו הצעיר של המשיב – 23 שנים – את אורח החיים הנורמטיבי שלו ואת העבודה הקבועה שבה עסק לצורך פרנסתו. עוד קבע כי "מדובר בפעילות אשר נמשכה פרק זמן קצר, ואשר המשיב שורבב לפעילות אשר נמשכה פרק זמן קצר, ואשר המשיב שורבב לפעילות נפסדת זו על ידי משיב מס' 1 (הנאשם האחר – י"ט)". מכל אלה הסיק כי "אין לסתום את הגולל על סיכוייו" וכי "עדיין יש לו תקומה". בית המשפט המחוזי, בהחלטתו הנזכרת מיום 22.10.03 סבר אף הוא כי מדובר במקרה קשה, אך לא התעלם מן הנסיבות המקלות שפרט בית משפט השלום בהחלטתו.

אכן, מקובל עלינו כי, בדרך כלל, דינם של עברייני סמים להעצר עד תום ההליכים אולם, סבורני, כי במקרה שלפנינו שאני. כאמור לעיל, נבחנו ונבדקו כל השיקולים הצריכים להכרעה היטב היטב על ידי הערכאות הקודמות בדיונים מספר ואין בידי טעם טוב כדי לבטל את דעתן מפני דעתי. אוסיף לענין זה כי, כפי שציינתי לא אחת, אין החלטתו של בית המשפט מושתתת רק על סעיפי חוק ותקדימי פסיקה אלא היא מושפעת גם על ידי התרשמויותיהם של השופטים בעת הדיון, וכן על ידי אינטואיציה ושכל ישר, שלא תמיד ניתן להם ביטוי מפורש בפרוטוקול או בהחלטה (ראו, דברי בבג"ץ 2753/03, 2791/03 מיכאל קירש נ' ראש המטה הכללי של צה"ל (טרם פורסם); דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני , פ"ד נ(4) 661, 740; ע"פ 8901/96, 8873, 8710, 8620, 8573, מרקדו נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 481, 592; א' ברק, פרשנות במשפט – תורת הפרשנות הכללית (תשנ"ב כרך א) 931).

3.לפיכך אני דוחה את עררה של המדינה ומקיים את החלטתו של בית המשפט המחוזי.