בש"פ 983/05 קלרה אדרי נ. מדינת ישראל

א.העוררת, בת 47, בעלת עבר מגוון ועצוב מאז 1982 של הרשעות בתחום הסמים, ובכלל זה בעבירות סחר בסמים ובעבירות סמים אחרות וכן עבירות פריצה ועוד, שעליהן ריצתה תקופות מאסר שונות, עומדת לדין על עבירות סחר והחזקת סם שלא לצריכה עצמית; היא מכרה, כנטען, לשוטר הירואין במשקל 0.0314 גרם תמורת 50 ש"ח וכן החזיקה 0.7040 גרם הירואין בתוך גרב. אין מחלוקת באשר לראיות לכאורה ולעילת מעצר על-פי דין.

ב.בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בבית-משפט השלום, טענה העוררת כי החלה, מיוזמתה, באוגוסט 2004, טיפול גמילה במתדון. יצוין כי המתדון הוא תחליף סם סינתטי הניתן למכורים ותיקים לסמים כדי לנסות לגמלם מסמים אחרים ולהקנות להם הרגלי חיים נורמטיביים, תוך תקווה שלימים ייגמלו גם מן המתדון עצמו (מסמך המרכז לטיפול בנפגעי סמים יפו מיום 26.1.05). נמסר, כי העוררת אכן החלה בטיפול זה, ולעניינו הוגש מכתב המרכז לטיפול בנפגעי סמים ביפו מיום 12.1.05. צוין כי בארבעה חודשי טיפול אמנם נמצאו בדיקות לא נקיות מסמים לרוב, אך לעוררת רצון כן לשפר את חייה, לאחר 23 שנות סמים, וכן נסעה לחיפה לקבלת טיפול כש"הוגלתה" לשם בעקבות הבדיקות הלא-נקיות, והגיעה לשיחות ולקבוצות הסתגלות. לפיכך, המליצה גב' מ' אנג'ל עובדת סוציאלית במרכז, על מתן הזדמנות נוספת.

ג.בית-משפט השלום סבר כי אין מדובר בטיפול גמילה שנקטע על-ידי המעצר, ולא נמצאה חלופת מעצר שתפיס את מסוכנותה. בית-המשפט המחוזי בערר אישר את ההחלטה, בהטעימו שהמדובר בסחר בסם שיש בו סכנה לציבור הרחב.

ד.(1) באת-כוח העוררת ביקשה להדגיש כי לראשונה פנתה העוררת מיוזמתה לגמילה, ויש ליתן לה הזדמנות; אם כשלה בחלק מן הבדיקות, הדבר טבעי נוכח עברה בתחום הסמים, והמדובר במכירה של כמות קטנה של סם, ב-50 ש"ח, ולכן ברור כי היה זה לצורך רכישת סם בעבורה;

(2) באת-כוח המדינה סברה, כי גמילה הבאה בגדר החריגים לשחרור ממעצר עניינה מוסד סגור ולא מצב כזה של העוררת המסכנת את הציבור, ועלולה לסכן נוער, ויש לפעול נגד החוליות ה"קטנות" בסחר בסמים כמו העוררת;

(3) העוררת עצמה ביקשה לציין כי לא נמצא אצלה כסף, וכי מה שעשתה נעשה בין מספר נרקומנים ולו לא. בקשתה - להיות אצל אמה המטפלת בה;

ה.אכן ניתן למצוא בפסיקה מקרים שבהם אף בעבירות סחר בסמים ניתנה חלופת מעצר, וכן מקרים חריגים שבהם ניתנה אפשרות להליך גמילה תוך כדי מעצר; אמנם, ככלל נעשה הדבר במוסד סגור. חריגים אמרנו, שכן הכלל הוא כי טיפול גמילה ניתן ככלל בסופו של ההליך השיפוטי או במהלך ריצויו של עונש, ולענין זה ישנה פסיקה לא מעטה (ראו אזכור חלקה בבש"פ 831/01 תורג'מן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט גרוניס)). לעניין חלופה בהקשרי סחר בסמים ראו בש"פ 7590/99 רחבי אבנר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט זמיר); בש"פ 831/01 הנזכר; בש"פ 3354/01 יוגב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי). באשר לשחרור להליך גמילה במעצר ראו בש"פ 3120/02 עמר נ' מדינת

ישראל (לא פורסם) (השופט אנגלרד); בש"פ 7519/03 בארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ביניש); בש"פ 9921/03 מדינת ישראל נ' טובה יעקב (לא פורסם)(השופט טירקל). לעניין גמילה שלא במוסד סגור הפנתה באת-כוח העוררת למשל לת.פ. (ת"א) 3537/03 מדינת ישראל נ' גיל קרמר (לא פורסם) (השופט בארי).

ו.לאחר שיקול, החלטתי לבקש תסקיר מעצר, ואני עושה כך בלי לטעת בעוררת תקוות-יתר שאין מקומן כאן. הטעם לבקשת התסקיר הוא, שהמדובר באשה שאמנם נושאת עימה מטען פלילי כבד, שחלק הארי שלו בענייני סמים, כשהמחיר שגבה ממנה הדבר בענישה ובחייה בהיבטים שונים כבד הוא, ועם כל זאת, החלה מיזמתה בתהליך גמילה, אף אם תהליך "פתוח". נתתי עוד אל ליבי, כי הפעם האחרונה בה נתפסה בעבירות סמים, על-פי הרישום הפלילי, היתה בראשית 2002, כלומר, הפסקה בעבירות מזה שלוש שנים, תקופה ממושכת יחסית שבה לא נרשמו לחובתה עבירות (ואף הכמות הפעם הייתה קטנה יחסית, עם שאין לזלזל בה, ובסם הקשה בו מדובר). אדגיש, כי אין בהפנייה לתסקיר בחינת קביעה כי יש מקום לחלופה, אלא כדי שהתמונה כולה תהא בפני בית-המשפט בנסיבות הקשות הללו. התסקיר יונח בפני בית-משפט השלום בתל-אביב, אשר יחליט לפי שיקולו כנחוץ.