בש"פ 3683/09 יפה בוחבוט נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ואגו) לפיה נדחה עררה של העוררת על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט י' פרסקי) לעוצרה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

1.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בבאר-שבע מיוחסות לעוררת שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, בגין מכירה, בשתי הזדמנויות, של סם מסוכן מסוג הרואין לסוכן משטרתי: באישום הראשון מ דובר

במכירת 0.3176 גרם

נטו של סם מסוג הרואין ובאישום השני מ דובר

במכירת 0.3618 גרם

נטו של סם מסוכן מסוג הרואין, בכל פעם תמורת סך של 100 ₪.

בית משפט השלום, לאחר שהוגש לו תסקיר בעניינה של העוררת, הורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה, לאחר ששירות המבחן התרשם כי כוחותיה של העוררת לעריכת שינוי במסגרת הליך גמילה מוגבלים והעריך כי ישנה רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת חוק מצידה של העוררת. שירות המבחן לא המליץ על שחרורה לחלופת מעצר. בית משפט השלום מצא כי חרף התקיימותן של נסיבות חריגות במקרה זה, קיים קושי לגבי סיכויי ההצלחה של הליך הגמילה, ונוכח מסוכנותה של העוררת הורה על מעצרה עד תום ההליכים.

ערר שהגישה העוררת לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום נדחה. בית המשפט סבר כי אין במצבה הבריאותי של העוררת כדי למנוע את מעצרה, באשר הוא לא מנע ממנה לעבור לכאורה את העבירות והיא תוכל לקבל טיפול רפואי הולם במסגרת שירות בתי הסוהר. עוד סבר כי עניינה של העוררת אינו כזה של הליך שיקומי מוצלח. תסקיר שירות המבחן מצייר תמונה פסימית, באופן שגם אלמלא המעצר בתיק הנוכחי ספק אם הליך השיקום היה מגיע לסיום מוצלח.

2.

העוררת טוענת כי לא היה מקום להורות על מעצרה עד תום ההליכים ולקטוע בכך הליך טיפולי המצוי בעיצומו ושאליו נשלחה העוררת על-ידי בית משפט השלום, עובר למעצרה בתיק הנוכחי, ובהסכמת המשיבה. שני טיעונים עיקריים בפיה:

האחד – נסיבותיה האישיות הקשות. בא כוחה מציין כי העוררת הינה כבת 54, מכורה לסמים קשים זה כ- 30 שנים, חולה במחלות קשות וביניהן סרטן (כעת ברמיסיה) ומחלת ריאות. לדידו, נתונים אלה מפחיתים באופן משמעותי ממסוכנותה של העוררת לציבור.

השני - הסנגור מסביר כי שלושה ימים לאחר ביצוע העבירה האחרונה נשוא כתב האישום בערר הנוכחי נעצרה העוררת פעם נוספת והוגש נגדה כתב אישום בגין החזקת סם שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט, ועימו בקשה למעצר עד תום ההליכים (להלן: התיק הקודם ). במסגרת התיק הקודם הורה בית משפט השלום ביום 17.9.08 על שחרורה של העוררת להליך גמילה במסגרת טיפולית. זמן מה לאחר מכן העוררת עזבה את מרכז הגמילה, אך המשיבה לא עמדה על מעצרה עד תום ההליכים. בהמשך נערך הסדר טיעון בין הצדדים, לפיו הודתה העוררת בעובדות התיק הקודם, אליו צורף תיק נוסף. עוד הוסכם על שינוי תנאי השחרור כך שבוטל הצו המורה על שהיית העוררת במסגרת הטיפולית והותר לעוררת לשהות בתנאי מעצר בית אצל גב' פאני חוטבלי בבאר-שבע. בהמשך שונו שוב תנאי השחרור כך שהותר למערערת לצאת כל יום לטיפול במרכז סל"ע בין השעות 08:00 – 15:00. התיק נדחה לקבלת תסקיר לעניין העונש ליום 12.7.09. לשיטתו של הסנגור, העובדה שהעוררת שלא שבה לבצע עבירות סמים מאז שחרורה בחודש ספטמבר 2008 ושהמשיבה הסכימה להשתלבותה בהליך טיפולי במרכז סל"ע מלמדת כי אין נשקפת מהעוררת, גם לשיטת המשיבה, מסוכנות ברמה גבוהה. טענה נוספת היא כי התנהלות המשיבה שקולה לחזרה מהסדר הטיעון, לאחר שזו ידעה בעת החתימה על הסדר הטיעון כי התיק הנוכחי תלוי ועומד וכי בכוונתה לבקש בו את מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. הוא מטעים כי מעצרה של העוררת עד תום ההליכים מהווה התערבות בשיקולי הענישה של בית משפט השלום בתיק הקודם עוד בטרם נשמעו הטיעונים לעונש ובטרם נערך תסקיר מבחן לעניין זה. שכן, לא ניתן יהיה לבחון בתסקיר גמילה והארכת התנאים כאשר העוררת מצויה במעצר.

הסנגור סבור כי יש לאפשר לעוררת להשלים את ההליך הטיפולי המצוי בעיצומו. עוד הוא טוען כי תסקיר שירות המבחן אך מצביע על מעידות של העוררת, מעידות שהן צפויות כאשר מ דובר בהליך גמילה של מכורה לסמים עשרות שנים.

3.

בא כוח המשיבה הדגיש בטיעונו כי בפני בית המשפט קמא היה מכלול הנתונים הנדרשים לצורך הכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים, וביניהם עברה הפלילי המכביד של העוררת, תסקיר שירות המבחן אשר נמנע מלהמליץ על שחרורה לחלופת מעצר, העובדה שניסתה למסור דגימת שתן שאינה שלה ועוד. הוא מציין כי שירות בתי הסוהר ערוך ליתן לעוררת את הטיפול הרפואי לו היא זקוקה. לדבריו עובדת קיומו של תיק נוסף לא היתה בידיעתה של המשיבה ולשיטתו דרך המלך בה צריכה העוררת לילך לצורך שיקומה היא במסגרת ההכרעה בתיק העיקרי כך שתבקש לא להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגדה.

4 .

שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטות הערכאות דלמטה ובמכתבה של העוררת המבקשת ליתן לה עוגן הצלה ותקוותה למצות את "ההזדמנות האחרונה", כדבריה. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין אני סבורה כי ניתן לקבל הערר ולבחון את שחרורה של העוררת לחלופת מעצר.

האם נשקפת מן העוררת מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר?

כידוע, הגישה העקרונית של בית משפט זה – שיסודה בהוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 - היא כי מעורבות בעבירות סמים מעידה על מסוכנות רבה שרק בנסיבות יוצאות דופן וחריגות יתאפשר להפיגה בחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 941/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.2.08) ; בש"פ 5937/05 גרוסמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.7.05) ; בש"פ 9738/07 מוזאלשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.12.07) ; בש"פ 11219/05 פתאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.12.05)). אני סבורה כי במקרה דנן קיימות נסיבות חריגות שבהצטרפן זו לזו מוליכות למסקנה כי אין נשקפת מן העותרת מסוכנות במידה כזו אשר תצדיק שהייתה מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדה.

ראשית, נסיבותיה האישיות של העוררת קשות. מ דובר באישה מבוגרת, כבת 54, המכורה לסמים זה כשלושים שנים. דומה כי כל עולמה נגוע בפגיעתם הרעה של הסמים. ילדיה נולדו אל עולם זה, "הלכו בדרכה" והתמכרו לסמים, הגם שנטען שבתה אינה צורכת סמים זה כשבע שנים. מסלול חייה כולו טבוע בטביעות האצבע של ההתמכרות לסמים. בנוסף, העוררת אובחנה במחצית שנת 2008 כחולת סרטן ועברה טיפולים כימותרפיים ובנוסף היא סובלת ממחלת ריאות קשה. מהחומר שלפניי ניתן להתרשם כי העוררת קצה באורח חיים זה. אין ללמוד מכך כי היא אכן תוכל לגייס את הכוחות הנדרשים לעריכת שינוי כה מהותי, אך הרצון קיים.

שנית, מקובלת עליי עמדת הסנגור כי בנסיבות בהן העבירות נשוא התיק הנוכחי והעבירות נשוא התיק הקודם הן בעיקרן עבירות סמים שבוצעו בהפרש של מספר ימים, מעורר המצב שנוצר קושי: בתיק הקודם הסכימה המשיבה לשחרורה של העוררת למעצר בית ולקבלת תסקיר שירות המבחן שיבחן את הארכת המאסר המותנה. ואכן, כפי שהובהר בדיון, הסנגור מבקש לנצל את פרק הזמן שעד לדיון בעניין העונש מתוך תקווה שיוכל להציג התקדמות של העוררת בהליך השיקומי. ואולם, בתיק הנוכחי עומדת המשיבה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. מעבר לציפיה שסביר כי הסדר הטיעון בתיק הקודם יצר אצל העוררת, דומה כי עמדת המשיבה בתיק הנוכחי מרוקנת מתוכן את הסכמתה בתיק הקודם, שהיוותה מן הסתם בסיס להסכמת העוררת להיכנס בהסדר הטיעון. העובדה שמ דובר בשני גורמי חקירה, כפי שהסביר בא כוח המשיבה, אין בה לשלול את הקושי בו הועמדה.

5 .

כידוע, הכלל הוא כי בשלב המעצר אין שולחים אדם לחלופה של גמילה, הגם שמכלל זה ניתן לסטות בהתאם לשיקולים כסיכויי הליך הגמילה והשאלה האם החל הליך זה עובר למעצר או בעקבותיו. הבעת נכונות לגמילה רק שעה שחרב המעצר מונחת על צווארו של הנאשם אינה מלמדת ככלל על מוטיבציה אמיתית לעבור את התהליך ולא תצדיק בדרך כלל את העדפת ההליך הטיפולי על המעצר (ראו למשל: בש"פ 2049/01 אבו כליב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 20.3.01) ; בש"פ 7941/04 בוטראשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.9.04) ; בש"פ 983/05 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.2.05) ; בש"פ 7396/06 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.9.06)).

מודעת אני לכך שעניינה של העוררת אינו תואם כללים אלה במלואם. תסקיר שירות המבחן מצייר תמונה סקפטית באשר לסיכויי הצלחת הליך גמילה, ואליו מצטרפים העובדה שהעוררת מכורה לסמים שנים רבות ועברה הפלילי המכביד. יחד עם זאת, בתיק הקודם הוחלט כבר לבחון מתן אפשרות לעותרת לגייס כוחות ולעשות מאמץ להיגמל. כיצד תוגשם כוונה זו אם תיעצר העוררת עד תום ההליכים בתיק הנוכחי? בהקשר זה אשוב ואציין כי שני התיקים עניינם בעבירות סמים שבוצעו בהפרש של מספר ימים בלבד. קשה על כן לקבל את עמדותיה של התביעה בכל אחד מהתיקים, באשר הן אינן מתיישבות זו עם זו באופן מהותי. בנסיבות אלה, ובשים לב למצבה הקשה של העוררת, אני סבורה כי ראוי ליתן לה את ההזדמנות להוכיח כי היא מבקשת להמשיך בהליך השיקומי ולהיגמל מהתמכרותה לסמים.

לא נעלמו מעיני מעידותיה של העוררת ביחס להליך הגמילה. ואולם לא ניתן שלא להביא בחשבון כי מ דובר

בהליך ממושך וקשה של גמילה פיזית ורגשית שייתכנו בו מעידות מסוימות. ההליך בו נתונה העוררת מצוי בראשיתו ולא ניתן לטעמי לצפות, בהתחשב במכלול נסיבותיה האישיות, כי הליך הגמילה יעבור עליה ללא כל קושי או רגעי שבירה. מנגד עולה מן התסקיר כי במהלך הטיפול במרכז סלע היה שיפור מסוים במצבה של העוררת וניכרה הפחתה של השימוש שלה בסמים, ומכאן שהרצון הבסיסי קיים. אין הוא נשלל על בסיס מעידה לאורך הדרך.

לאור האמור אני סבורה כי ניתן לשקול שחרורה של העוררת לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ובתוספת תנאים מגבילים. שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 14 ימים תסקיר מעצר עדכני, בו יבחן חלופות שונות שתציע העוררת - ובכללן בית בנה וכלתה, כמו-גם בית בתה - ויעריך את מידת התאמתן. לאחר קבלת התסקיר יכריע בית המשפט המחוזי האם הוצעה חלופה ראויה ובמידה שכך יהיה, יורה על תנאי השחרור.

במובן זה, הערר מתקבל.