בש"פ 5937/05 אבי גרוסמן נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' בן עמי) מיום 15.6.05, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ע' שחם) שהורה לעצור את העורר עד תום הליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום ברמלה המיחס לו אספקת סם, עבירה על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973, וכן החזקת סכין, עבירה על פי סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען, העורר סיפק 1.1 קילוגרם של סם מסוכן מסוג חשיש לשוטר סמוי. במועד אספקת הסם גם החזיק העורר בסכין, שלא כדין.

3.בשתי הערכאות הקודמות וכן בפני הדגיש בא-כוח העורר את הקשיים של חומר הראיות. כפי שציין בית משפט השלום, הראיה המרכזית בתיק הינה דו"ח הפעולה של איש המשטרה המתאר עסקת סם שהתקיימה בסמוך ליישוב בן שמן, בה השתתף העורר. על פי המתואר בדו"ח הפעולה, שוטר סמוי ונאשם נוסף בפרשה נסעו מירושלים למקום סמוך ליישוב בן שמן, שם פגשו את העורר שהגיע למקום ברכב אחר. מן המכוניות יצאו העורר והנאשם הנוסף ואלו נכנסו לתוך שדה קוצים. השוטר שרשם את הדו"ח נשאר במכונית וצפה בנעשה ממרחק של כ-50 מטר. בשלב מסוים, כאשר הנאשם הנוסף חזר למכוניתו הוציא מתחת חולצתו פלטה ובה חומר החשוד כסם מסוג חשיש. בהמשך לכך חזר הנאשם הנוסף אל העורר, ובשלב מסוים זה העביר אליו דרך חלון מכוניתו שק קטן בצבע תכלת, שהנאשם הנוסף הכניס לתוך המכונית בה ישב השוטר. השוטר שרשם את הדו"ח מציין שמזהה את העורר בוודאות כבחור שנפגש עם הנאשם הנוסף.

4.בהודעת הערר ובדיון בפניי העלה בא-כוח העורר מספר טענות נגד התשתית הראייתית שבבסיס כתב האישום. בולטת, לדעתו, העובדה כי שוטר נוסף שנכח באירוע לא רשם דו"ח פעולה מיד אלא רק כעבור חודש, לקראת הדיון בערר בבית המשפט המחוזי. לדבריו, יש גם משמעות לכך שהאירוע לא צולם על ידי המשטרה. כן טוען בא-כוח העורר כי על פי הדו"ח המשטרתי, התנהלו שיחות טלפון נייד בין הנאשם הנוסף לבין העורר. ברם, המשטרה לא הוציאה פלטי שיחות הטלפון הנייד השייך לעורר שיתכן והיו עשויים לתמוך בדברים האמורים בדו"ח. בא-כוח העורר גם מדגיש כי המשטרה לא ערכה בדיקות טביעות אצבע של העורר כדי לבדוק אם החזיק בשקיות הסם.

5.בא-כוח העורר טוען כי ניתן לשחרר את מרשו לחלופת מעצר, הן בשל חולשת הראיות בתיק והן על רקע המלצות שירות המבחן לפיהן ניתן להסתפק בחלופת מעצר במעצר בית בפיקוח אשתו. כן ציין את מצבו הבריאותי הירוד של העורר הסובל מבעיות בריאות שונות והעובדה שהעורר, על אף שהורשע לפני מספר שנים בגין החזקת סמים, מעולם לא נדון לעונש מאסר בפועל.

6.בא-כוח המדינה מבקש לדחות את הערר. לטענתו, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום. לעניין ראיות לכאורה בשלב המעצר די בדו"ח הפעולה שנרשם על-ידי השוטר מיד לאחר האירוע. העובדה כי המשטרה היתה יכולה לאסוף ראיות או עדויות נוספות אין בה, לדברי בא-כוח המדינה, כדי לשלול את ערכו של דו"ח הפעולה הנזכר ואין בה כדי להצביע על כרסום ממשי בתשתית הראיתית המצדיק שחרורו של העורר. טענת המדינה לפיה קיימות ראיות לכאורה מובילה לדעתה למסקנה כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים. ההלכה בעניין עבירות סם דומות קובעת כי רק במקרים יוצאי דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר. לדברי בא-כוח המדינה, מצבו הבריאותי של העורר לא מנע ממנו מלבצע את העבירות, ואינו צריך למנוע אפוא את מעצרו.

7.לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר שהוגש, שוכנעתי שניתן להסתפק במקרה דנן בחלופת מעצר, כפי שהמליץ שירות המבחן. אין חולק כי קיימות ראיות נגד העורר. ואולם, התרשמתי כי עוצמת הראיות בשלב זה אינה כזו המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. אכן, ככלל, קיומן של ראיות לכאורה בעבירות סמים מקים חזקת מסוכנות סטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. יחד עם זאת, חזקה זו ניתנת להפרכה, גם אם נטל הפרכתה כבד הוא ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהא להסתפק בחלופת מעצר (ראו לעניין זה, בין היתר: בש"פ 6745/03 מונתסאר דאליכי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.8.03)).

במקרה דנן שוכנעתי כי הופרכה חזקת המסוכנות הסטטוטורית, וזאת נוכח המכלול שנפרש בפני – החל בעוצמת הראיות, עובר בסוג הסם ובכמות שנתפסה וכלה במצבו הבריאותי של העורר וכן בהתחשב בקיומה של חלופה שנמצאה ראויה והולמת על ידי שירות המבחן. ויודגש: אין אני מקלה ראש בכמות הסם שנתפסה בענייננו, אולם מכלול השיקולים כפי שפורטו הוא שמכריע את הכף.

על בסיס האמור, הערר מתקבל. התיק יוחזר לבית משפט השלום בירושלים על מנת שיקבע דיון במועד קרוב ככל שניתן לקביעת תנאי השחרור.