פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9738/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
שבתאי מוזלאשווילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 25.10.07 בב"ש 92537/07 שניתנה על-ידי כבוד השופט ג'
נויטל
תאריך הישיבה:
כ"ג בכסלו התשס"ח (3.12.2007)
בשם העורר:
עו"ד אביגדור פלדמן
בשם המשיבה:
עו"ד מאיה חדד
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל ), בתיק ב"ש 92537/07 מיום 25.10.2007, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו ולנאשם נוסף עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); ועבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישה לפקודת הסמים המסוכנים.
לפי המתואר בכתב האישום, העורר קשר קשר עם אחרים לשם יבוא לישראל של שמונה מאות אלף כדורים המכילים סם מסוכן מסוג M.D.M.A. וכן כשלושים ק"ג של סם מסוכן מסוג M.D.M.A. מזוקק. לשם כך נסעו העורר ונאשם נוסף להולנד, שם רכשו את הסם והטמינו אותו במכולה שיועדה להגיע לישראל כשהיא נושאת רהיטים. המכולה הגיעה לישראל ונתפסה על ידי המשטרה.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
בהחלטתו מיום 25.10.2007 הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בקובעו כי קיימת כנגדו עילת מעצר סטטוטורית וכי מול שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה עומדים מעשיו החמורים והיותו חוליה מרכזית ביבוא הסם. בהתאם קבע בית המשפט כי לנוכח כמות הסם העצומה שהוברחה אין בחלופת מעצר כדי לסלק את הסכנה הצפויה מהעורר.
מכאן הערר שבפניי.
בא כוח העורר אינו חולק אמנם על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לו, עבירות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. אולם לטענתו, על אף חומרת העבירות המיוחסות לו שומה היה על בית המשפט המחוזי לתת משקל מכריע לעובדה שהעורר הוא אשר ביוזמתו חשף את העבירה והביא למעצר מבצעי העבירה האחרים, תוך הפללת עצמו בעבירה.
מנגד, סומכת באת כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר. לטענתה, אין מדובר בעורר שביקש למנוע את המסוכנות הנובעת ממעשיו, ועל כן נקודת האיזון אינה כזו שמטה את הכף לשחרורו לחלופת מעצר.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בערר ובחומר הראיות שבפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.
אין חולק כי מצויות כנגד העורר ראיות לכאורה בנוגע למעורבותו העמוקה בייבוא סמים מסוכנים לישראל בכמות עצומה. למותר לציין את המסוכנות הגבוהה הגלומה בעורר, כפי שהיא משתקפת במעשיו. מעשים אלו אף מקימים את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
לעניין זה איני מקבל את טענת בא כוחו של העורר, לפיה פנייתו של העורר למשטרה, אף בטרם ידע על חשיפת המכולה, מעידה על הפחתת מסוכנותו. כאשר מדובר במי שמילא תפקיד מרכזי בייבוא כמות כה גדולה של סם מסוכן לישראל, לא בנקל ניתן יהיה לקבוע כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר. כפי שמציין בא כוח העורר, אף בנסיעה שקדמה לנסיעה בה פעל העורר לייבוא הסם תקפו את העורר הרהורי חרטה והוא שב לארץ מבלי להגשים את תוכניתו. עם זאת, וחרף הגיעו להבנה כי מדובר במעשה פסול, חזר העורר לסורו וביצע את המעשה המתואר בכתב האישום. לנוכח הפכפכותו של העורר, אליה מתייחס אף בא כוחו (ראו סעיף 24 לערר), ולנוכח חומרת המעשים המיוחסים לו, לא ניתן לקחת את הסיכון לשלום הציבור הגלום באפשרות שחרורו לחלופת מעצר.
בית משפט זה התייחס לא פעם לקושי שבנטרול המסוכנות העולה ממי שמואשמים בסחר בסמים מסוכנים. במקרים אלו נקבע כי ככל שמדובר בסחר
בסמים , בפרט כאשר מדובר בייבוא סמים בהיקף כה גדול, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהא להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר ( ראו בש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.2007);
בש"פ 618/04 שימאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2004); בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2003); בש"פ 294/06 בלעום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.2.2006)). בנסיבות אלה, שיתוף הפעולה של העורר עם המשטרה אין בו כדי להביא לשחרורו לחלופת מעצר. לכך יש להוסיף את החשש להימלטותו של העורר מאימת הדין, חשש העולה מרכישתו כרטיסי טיסה לשם יציאה מהארץ יחד עם פנייתו בעת חשיפת הפרשה.
בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
סוף דבר, הערר נדחה.
ניתנה היום,
כ"ד בכסלו התשס"ח (4.12.2007).
ש ו פ ט