בש"פ 294/06 סאמר בלעום נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן), לפיה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים התלויים נגדו.

2.כנגד העורר, יליד 1981, הוגש כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים בעבירות של תיווך וסחר בסם מסוכן (ת"פ 4266/05). לפי העובדות המתוארות באישום הראשון בכתב האישום, קבע סוכן משטרתי סמוי עם העורר מפגש בגשר טייבה ביום 20.6.05 , שם ביקש ממנו לספק לו סם מסוכן מסוג חשיש. העורר נסע ולאחר כמה דקות חזר ומסר לסוכן חשיש במשקל נטו

של 7.64 גרם בתמורה לסכום של 300 ש"ח . לפי האישום השני , ביום 21.6.05 ביקש הסוכן מן העורר כי הלה יבדוק כמה יעלו לו חצי קילו סם מסוג מריחואנה. העורר השיב לסוכן כי המחיר הוא 550 ש"ח , ובהמשך התקשר וקבע עמו מפגש בטייבה, שם העביר לסוכן דרך חלון הנהג את הסם במשקל נטו של 251.83

גרם , ובתמורה שילם לו הסוכן סך של 550 ש"ח . לפי האישום השלישי , התקשר הסוכן אל העורר ביום 26.6.05 וקבע עמו פגישה ליום 27.6.05 בעניין קניית חצי קילו מריחואה. בפגישה ביקש הסוכן גם חשיש. לאחר מיקוח על המחיר, נסע העורר ולאחר כמה דקות שב והעביר לסוכן דרך חלון דלת המכונית מריחואנה במשקל נטו של 399.03 גרם וכן חשיש במשקל נטו של 23.11 גרם, כאשר הסוכן שילם לו 550 ש"ח בעבור המריחואנה ו-400 ש"ח עבור החשיש. לפי האישום הרביעי , שעניינו תיווך בעסקת סחר בסם, ביום 3.7.05 התקשר הסוכן אל העורר וביקש ממנו כי ידאג עבורו לקילו אחד של מריחואנה. העורר שב אל הסוכן, הודיע לו כי יש לו מריחואנה וביקש ממנו שיגיע למקום שטיפת המכוניות בטייבה שם ימסור לו אדם אחר את הסמים. הסוכן נפגש עם אותו אחר, אשר הבטיח כי ידאג לו, וכעבור כמה דקות הגיע אדם נוסף אשר מסר לסוכן חבילה ובה סם מסוג קנבוס במשקל 888.49 גרם , בתמורה לסכום של 1,000 ש"ח. בהמשך, התקשר העורר אל הסוכן ושאל "האם הכל בסדר". לפי האישום החמישי , ביום 24.7.05 התקשר הסוכן אל העורר וביקש כי הלה ידאג לו לקילו מריחואנה. העורר דיווח לסוכן על מאמציו להשיג את מבוקשו, והשניים אף התמקחו בנוגע למחיר. בהמשך, התקשר העורר אל הסוכן והורה לו להגיע לגשר טייבה, שם יפגוש את אותו אחר שנזכר באישום הרביעי. כשהגיע הסוכן למקום, שוחח הסוכן עם העורר בטלפון, ולפי הוראותיו נכנס למתקן השטיפה. לאחר מספר דקות, הגיע האחר ומסר לסוכן סם מסוג קנבוס במשקל נטו של 896.29 גרם, בתמורה לסך של 1,200 ש"ח.

3.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים (ב"ש 6693/05). לאחר שהוגש תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, ונוכח גילו ועברו הנקי של העורר, החליט בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת א' טלמור) ביום 3.1.05 על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית אחותו וגיסו בטייבה, בפיקוח שניהם; ערבויות כספיות; עיכוב יציאה מן הארץ, ופיקוח שירות המבחן.

4.המשיבה עררה על שחרורו של העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט (כב' השופט ד' רוזן) עמד על הכלל לפיו סחר בסמים מקים חזקת מסוכנות, אותה לא ניתן להפיג, ככלל, בחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים, וסקר את פסיקת בית משפט זה במקרים הנוגעים לעצורים בגיל צעיר ובעלי עבר נקי שהואשמו בסחר בסמים. הוא קיבל את ערר המשיבה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים כנגדו. מכאן הערר.

5.בעררו טען העורר כי שגה בית המשפט בהחלטתו זו, וכי ראוי היה להותיר את החלטת בית משפט השלום על כנה. לטענתו, הכרעת בית משפט השלום קיימה את מצוות חוק המעצרים המורה על הצורך לבחון אפשרויות לאיין מסוכנות נאשם באמצעות חלופת מעצר, לאור אופיו של הליך המעצר כהליך מניעתי ולא עונשי. הוא טוען כי בנסיבות המתוארות בכתב האישום לא היה העורר יוזם העסקאות, אלא הסוכן הוא זה אשר פנה אליו. לטענתו, באותה תקופה עבד בסופרמרקט, ואין כל בדל הוכחה לכך שהיה מעורב בעסקאות אחרות, כך שהתרשמותו של בית המשפט קמא לפיה היה העורר סוחר מיומן ומשמעותי, אין לה על מה שתסמוך. כן הוא טוען כי רוב רובם של המעורבים בפרשה זו שוחררו לחלופת מעצר, וזאת לאור גילם הצעיר ועברם הנקי – נסיבות המתקיימות גם אצלו, ולכן במעצרו יש משום אפליה ביחס אליהם. עוד נטען כי החלת חזקת המסוכנות ביחס לעבירות סמים מתייחסת בעיקרה לסחר בסמים קשים להבדיל מסמים קלים מסוג קנבוס ומריחואנה שהיו נשוא האישומים כאן. לאור טענות אלו, מבקש העורר לשחררו בחלופה בתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום.

6.המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר. לטענתה, מדובר באדם שסחר בסמים לאורך תקופה, כשהסמים לצורך סחר זמינים בידו על פי הזמנה. העבירות בוצעו באמצעות תיאומים בטלפון מביתו ולפיכך החלת חלופת מעצר בסוג זה של עבירות איננה יעילה.

7.סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים קובע כי עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה הנוגעת לשימוש או החזקת סם לשימוש עצמי, חזקה עליה כי היא מעלה יסוד של מסוכנות; על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר אדם מואשם במספר עבירות של סחר, המתפרשות על פני תקופה של כחודש ימים, שמתיאורן עולה כי הנאשם מספק כל דרישה לסם המוצגת בפניו, בזמינות ללא סייג. כנגד מסוכנות יתירה זו, נדרש משקל הוכחתי נגדי רב העשוי לספק את הבטחון הנדרש לציבור כי חלופת מעצר, באם תוחל, לא תשמש את הנאשם להמשך פעילותו בסחר בסמים גם ממקום מעצר הבית בו הוא ישהה. הצורך להגן על הציבור מפני סוחרי סמים אינו צריך הדגשה. הוא מחייב גישה מניעתית ברורה ומוגדרת, תוך הפעלת זהירות והקפדה מפני נטילת סיכונים העלולים להסתיים בהמשך פגיעה בשלום הציבור.

במקרה זה לא שוכנעתי כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי שירות המבחן אכן נותנת את הבטחון הראוי מפני מסוכנותו של העורר. מן המפורסמות הוא, כי ניתן בלא קושי רב לנהל עיסקי סחר בסמים גם ממקום מעצר בית, תוך שימוש באמצעי תקשורת ושימוש בכלי עזר ושליחים מטעם, המשמשים יד ארוכה לסוחרי הסמים. בנסיבות מקרה זה, בהן אין מדובר באירוע חד-פעמי שעשוי היה להוות מקרה חריג, אלא בסדרת אירועים המצביעים על פעולות סחר בסמים כעניין של שיטה, חלופת מעצר לא תהווה פתרון מניח את הדעת למסוכנות הנשקפת מהעורר.

עובדת גילו הצעיר, יחסית, של העורר ועברו הנקי אינם משמשים, בנסיבות העניין, משקל שכנגד למסוכנותו, העולה מריבוי העבירות בהן הוא מואשם ונוכח חומרתן. גם העובדה כי מדובר בסמים שאינם מוגדרים כקשים אינה משנה את פני הדברים לעניין זה, שכן סחר בסמים קשים כקלים מהווה עבירה חמורה המסכנת את שלום הציבור, מה גם שמי שידו משגת לספק בזמינות סמים קלים, אין להוציא מכלל אפשרות כי הוא עשוי להשתמש במקורותיו גם לצורך אספקת סמים קשים. כן אין משקל מכריע לטענת האפלייה שהעלה העורר ביחס לנאשמים אחרים בפרשה, אשר חלקם שוחררו ממעצרם, משנתוניהם - קטינות, או כמויות קטנות של סמים שנסחרו על ידם - מבחינים אותם מעניינו של העורר שמעורבותו בסחר בסמים היתה דומיננטית וגילו כיום - 25 שנים. משקלם המצטבר של כל הנתונים והשיקולים בעניינו של העורר מצדיקים את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, אותה ראוי לאמץ.

הערר נדחה.