בש"פ 7903/09 מדינת ישראל נ. סאלם אלקדיפאת

1.

בפניי בקשה שלישית של המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 8157/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

2.

ביום 16.7.08 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו, בין היתר, עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וניסיון להחזקת סמים כאמור. על-פי כתב האישום המתוקן נטען כי בשעות הבוקר ביום 4.7.08 הגיעה לידי המשטרה חבית כחולה שהוטמנה בוואדי מערבית לכביש 90, ובה 1,238.98 גרם

נטו של הרואין, חומר שאינו סם בכמות של 1,639.42 גרם , ו-79,784 טבליות סם מסוכן מסוג אמפטאמין. השוטרים הוציאו מן החבית את מרבית הסמים, פרט לסם מסוכן מסוג הרואין

במשקל 275.10 גרם נטו, והחזירו את החבית למקום המסתור בו נמצאה. בשעות הערב באותו יום, הגיע המשיב למקום, כדי ליטול את החבית בסברו שהחבית מכילה את כמות הסמים המקורית. הוא החזיקה, והחל להוציאה ממקום המחבוא. בשלב זה נעצר על ידי השוטרים, שהסתתרו בקרבת מקום.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 6.8.08 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים (כב' השופטת ש' דברת). בית המשפט קבע בהחלטתו, כי ישנן ראיות לכאורה ועילת מעצר. עוד נקבע, כי אין בחלופת המעצר כדי לנטרל את מסוכנות המשיב העולה מהמעשים המיוחסים לו ומכמות הסם הגדולה שנתפסה. ערר המשיב על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה).

4.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המדינה לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. בית המשפט (כב' השופט ס' ג'ובראן) קיבל את הבקשה והורה על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש. בהחלטתו קבע כי מסוכנותו של המשיב גבוהה, ואין בנסיבות המקרה כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר, על אף התמשכות ההליך וחלוף הזמן.

5.

לאחר שחלפו תשעים הימים, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב. בהחלטתו, קבע בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) כי השיקול של שמירה על שלומו של הציבור מפני המשיב אם ישוחרר גובר על המשקל שיש ליתן לאלמנט חלוף הזמן, ומטה את הכף לעבר המשך מעצרו של המשיב. על שום כך, הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. עם זאת, העיר בית המשפט כי יש לקוות כי ייעשה מאמץ לסיים את ההליך בטווח הנראה לעין.

6.

משחלפו תשעים ימים נוספים, הוגשה הבקשה שבפני. המדינה מבקשת את הארכת מעצרו של המשיב בשלישית בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). נימוקי הבקשה הינם כי מסוכנותו של המשיב לציבור גבוהה ביותר ועולה בברור מהמעשים המיוחסים לו המרמזים על מעורבות עמוקה בעסקי הסמים. במקרה זה בו המסוכנות כה ברורה, אין בכוחה של חלופת מעצר, גם אם בפיקוח ערבים אמינים, כדי לאיין את המסוכנות. כמו כן, למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות בעבירות סמים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עוד נטען כי פרשת התביעה בתיק העיקרי נסתיימה, ומועד דיונים נוסף קבוע לסוף חודש אוקטובר לניהול פרשת ההגנה.

7.

מנגד, טוען בא כוח המשיב לכרסום בחומר הראיות, ולהתמשכות מוגזמת של ההליכים כנגד המשיב. לטענתו, על אף שקבוע מועד לשמיעת פרשת ההגנה בחודש הקרוב, אין זה ודאי כי פרשת ההגנה תסתיים באותו מועד. עוד נטען כי אין מדובר באישום בגין יבוא או סחר בסמים, אלא בהחזקת סם בלבד, שהינו אישום פחות בחומרתו. לטענת הסנגור אין חשש לשיבוש הליכים או השפעה על עדים, ועל כן ניתן להסתפק בחלופת מעצר הכוללת פיקוח והפקדת ערבויות גבוהות.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות הצדדים בפניי, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל. ראשית, טיעוניו של בא כוח המשיב בעניין כרסום בראיות התביעה, אין מקומן במסגרת הליך זה, כפי שציין אף הסנגור בטיעוניו, אלא במסגרת בקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים. על כן, איני נזקקת להידרש לטענות אלו.

9.

כידוע, בחינת בקשות מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים מונחית על פי ההלכה לפיה ככל שמתמשך ההליך ומתארך מעצרו של נאשם, גובר בהדרגה משקלה של זכות הנאשם לחירות ביחס לשיקולים המתחרים (בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסמה, 6.9.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסמה, 9.11.05)). על אף זאת, ככל שקצב ניהול המשפט הוא שיקול חשוב בעת הכרעה בבקשה מסוג זה, אין הוא שיקול בלעדי. על בית המשפט לבחון את כלל השיקולים הרלבנטיים, ובראשם המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור (2773/09 מדינת ישראל נ' אבו-גאנם (לא פורסמה, 20.4.2009)).

10.

בית משפט זה קבע זה מכבר כי בעבירות סמים חמורות, כדוגמת זו המיוחסת למשיב בתיק זה, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהא לאיין את מסוכנותו של נאשם באמצעות חלופת מעצר (וראו בש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 12.3.2007); בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.5.2003); בש"פ 294/06 בלעום נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.2.2006)). כלל זה מקבל משנה תוקף כשמדובר בעבירות בהן מעורבות כמויות גדולות של סם, כאלו שבמקרה זה (בש"פ 4305/09 חרבאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.5.09)). מקורן של הלכות אלו נעוץ בהשלכות החברתיות הקשות הנלוות לעבירות סמים, ועבירות התורמות להפצתם של סמים מסוכנים בפרט, המגבירות את מסוכנותם של אותם נאשמים לכלל ציבור.

11.

למשיב מיוחסת החזקת כמויות גדולות ביותר של סמים מסוכנים, בעוד נסיבות ביצוע העבירה מרמזות על היותו חוליה בשרשרת יבוא סמים, כפי שציינה גם חברתי השופטת פרוקצ'יה בהחלטתה מיום 21.7.09. עבירות אלו מעידות על מסוכנות גבוהה לציבור אותה לא ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר. בנוסף, יש לתת משקל לכך שדיון המיועד לניהול פרשת ההגנה קבוע לסוף חודש זה, ויש לקוות כי ההליך יסתיים במסגרת הארכה זו. בנקודת זמן זו, בהתחשב במסוכנות הגבוהה, איזון בין השיקולים הרלוונטיים השונים מוביל למסקנה כי טרם הגיעה העת בה חלוף הזמן יכריע לטובת שחרורו המשיב, זאת על אחת כמה וכמה כאשר ההליך עומד על סף סיום.

12.

לאור האמור, מקבלת אני את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 13.10.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 8157/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, על פי המוקדם.