בש"פ 4305/09 גאנם חרבאוי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ד' צרפתי) מיום 12.5.09 בב"ש 676/09, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 90/09.

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 23.3.09 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו, יחד עם שלושה נאשמים נוספים, עבירות של ייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים); החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק; הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, עובר לחודש מרץ 2009, במועד מדויק שאינו ידוע למשיבה, קשרו הנאשמים 1-3 (העורר הינו נאשם 2) קשר ביניהם לייבא כ- 4 ק"ג סם מסוכן מסוג הרואין (להלן – הסם ) מלבנון לישראל. לצורך כך, עמד נאשם מספר 1 בקשר עם סוחרי סמים מלבנון ותאם עימם את העברת הסם מלבנון לישראל. כך, ערך הנאשם 1 מספר ביקורים באזור גדר הגבול בין ישראל ללבנון (להלן – הגדר ) לצורך מציאת נקודה נוחה להעברת הסם.

3.

לשם קידום מטרת הקשר ומימושו, ביום 6.3.09, לפני הצהריים, נסעו העורר ונאשם 3 לאזור הגדר בסמוך ליישוב דובב. בסמוך לשעה 14:00, בהכוונתם של העורר ונאשם 1, התקרב נאשם 3 אל הגדר, שם קיבל לידיו 8 חבילות המכילות את הסם, שנזרקו לעברו מהצד הלבנוני של הגדר. נאשם 3 אסף את החבילות לתוך תיק והחל צועד לעבר נקודת איסוף. או אז, הבחינו נאשם 3 והעורר, שהיה בעמדת תצפית בשטח, כי מעשיהם התגלו וכי כוחות גדולים של צבא ומשטרה נעים בשטח ומחפשים אחריהם. בהוראתם של העורר ונאשם 1, הסליק נאשם 3 את התיק עם הסם בשטח והסתתר בתוך הסבך. העורר עמד בקשר עם נאשם 3 במשך שעות ארוכות, ממקום תצפיתו, ועדכן אותו לגבי החיפושים אחריו. בשלב מסוים, עזב העורר את המקום ושב לביתו.

4.

בסמוך לחצות הלילה, בהוראתו של נאשם 1, יצא נאשם 4

ברכב מסוג ב.מ.וו, כשברשותו אוכל ובגדים חמים, ונסע לאסוף את העורר מביתו. משם, תוך תיאום טלפוני עם נאשם 3 שנותר בשטח, נסע נאשם 4 עם העורר, במטרה לחלץ את נאשם 3 או, במקרה הצורך, לצייד אותו באוכל ובבגדים חמים לצורך שהייה ממושכת בשטח, עד שיתאפשר החילוץ. במקביל, משסבר נאשם 3, על פי המידע שנמסר לו מהעורר ומנאשם 1, כי ניתן לצאת ממקום מחבואו, החל הוא להתקדם בזהירות אל עבר הכביש הראשי לשם איסופו על ידי העורר ונאשם 4, כפי שתואם ביניהם. או אז, נעצר נאשם 3 בידי כוחות המשטרה שארבו לו. העורר ונאשם 4 נעצרו ברכב עם הגיעם למקום.

5.

נוסף על העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, ביקשה המשיבה להכריז על הנאשמים "סוחרי סמים" ולהורות על חילוט הרכב הנזכר בכתב האישום בנוסף לרכוש אחר שעליו תודיע.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

6.

בד בבד עם הגשתו של כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 12.5.09, לאחר שהוסכם כי הנאשמים 1 ו-3 יוותרו במעצר עד תום ההליכים נגדם והנאשם 4 ישוחרר לחלופת מעצר בית מלא ולאחר שהתקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

7.

בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 30.409 ציין שירות המבחן כי העורר, בן 33 ואב לארבעה ילדים, נעדר עבר פלילי, הינו בעל השכלה יסודית ומועסק כנהג רכב הסעות, מתקשה להסתגל לתנאי המעצר הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית, מתבודד ואינו נרדם בלילות, חש אשמה וחושש מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בשיחה עם שירות המבחן הכחיש העורר כל מעורבות בעולם העברייני בכלל ובעולם הסם בפרט, הכחיש התמכרות לסמים או לאלכוהול ותיאר את עצמו כאדם נורמטיבי. העורר הציע חלופת מעצר בבית הוריו בכפר ירכא והביע נכונות להוסיף פיקוח אלקטרוני. שירות המבחן נפגש עם הוריו של העורר, המצויים בשנות החמישים לחייהם ואינם עובדים, אשר הביעו נכונות לקלוט את העורר בביתם ולפקח עליו תוך שהם מבינים את משמעות האחריות הכרוכה בכך.

שירות המבחן התרשם כי הורי העורר הם אנשים נורמטיביים הדואגים ומגלים איכפתיות לבנם וכי אשתו של העורר נכונה לסייע במלאכת הפיקוח. עוד ציין שירות המבחן כי לא התרשם מהעורר כאדם בעל נורמות ודפוסי עבריינות מושרשת ולפיכך המליץ על שחרורו לבית הוריו בתנאי מעצר בית מלאים ובפיקוח הוריו ואשתו, בצירוף פיקוח אלקטרוני וערבויות גבוהות.

8.

לאחר שעיין בחומר החקירה, שמע את טענות הצדדים ובחן את האמור בתסקיר המעצר, קבע בית המשפט המחוזי כי בעניינו של העורר אין חלופת מעצר שבאפשרותה להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. נקבע, כי מעשיו של המשיב והעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הינם מן החמורים שיש וכי בחינת התנהגותו ופעולותיו של העורר, חלקו הדומיננטי באירועים נשוא כתב האישום ומידת התחכום והתעוזה שגילה, מחייבים את המסקנה כי המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה וכי אין ליתן בו אמון. בית המשפט המחוזי קבע כי קיים חשש משיבוש הליכי חקירה הנובע מדרך התנהלותו של העורר באירועים נשוא כתב האישום והעובדה כי הנאשם 4 שוחרר לחלופת מעצר. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המלצת שירות המבחן והעדר עבר פלילי בעניינו של העורר אינם מטים את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר, שכן שירות המבחן העניק משקל עודף למצוקתו הנטענת של העורר ולהעדר עבר פלילי, מבלי לבחון את עוצמתם וחומרתם של האירועים והאישומים והמסוכנות העולה מהם. נקבע, כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק במקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר וכי לא מתקיימות בעניינו של העורר נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר כלשהי, כאשר בתיק ראיות לכאורה ברורות המלמדות על מעורבותו באירועים נשוא כתב האישום וחלקו המרכזי בהם ועל כך שההתנהלות העבריינית אינה זרה לעורר כלל וכלל. לפיכך, נקבע כי דינו של העורר אינו צריך להיות שונה מדינם של נאשמים 1 ו-3 וכי הוא אינו נופל בגדרם של המקרים החריגים והקיצוניים בהם נכון לשחרר את מי שקיימות ראיות לכאורה נגדו כי היה מעורב בעסקה "חמורה" של ייבוא סמים לישראל לצורך סחר בהם. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי פעולות העורר מלמדות על היותו מסוכן, חסר מעצורים ואינו ראוי לאמון, כאשר העדרו של עבר פלילי, המצוקה בה הוא שרוי והתרשמותו החיובית של שירות המבחן אינם מטים את הכף לטובתו. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שלפניי.

טענות העורר

9.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד ב' פלאח – מתסקיר המבחן שנערך בעניינו עולה כי הוא מקיים אורח חיים נורמטיבי, נשוי ואב לארבעה ילדים, אשר השתלב במעגל העבודה מגיל צעיר ועבד לפרנסת משפחתו, והוא מתקשה להסתגל לתנאי מעצרו פיסית ונפשית. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין בהמלצת שירות המבחן והעדרו של עבר פלילי כדי להטות את הכף לטובתו ובקובעו כי שירות המבחן העניק משקל עודף למצוקתו מבלי לבחון את עוצמת האישומים נגדו, שכן בתסקיר המבחן מצוין מפורשות שעל אף התרשמותו של שירות המבחן מן העורר והמפקחים המוצעים, הרי שבשל חומרת החשדות המיוחסים מומלץ לחזק את החלופה בפיקוח אלקטרוני וערבויות גבוהות. עוד טוען העורר בהקשר זה כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את חלופת המעצר המוצעת אף מבלי לבחון את המפקחים ואת החלופה לגופה.

10.

מוסיף העורר וטוען כי על פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) מחויב בית המשפט לבחון חלופת מעצר בכל מקרה בו קיימת עילת מעצר וכי אם בכל מקרה בו נאשם אדם בביצוע עבירה חמורה אין מקום לשקול חלופת מעצר, הרי שהסעיף מרוקן מתוכן. לטענתו, מתסקיר המבחן עולה מפורשות כי הסבירות להישנות מעשים דומים בעניינו של העורר היא נמוכה וכי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי העדר עבר פלילי אינו מהווה שיקול משמעותי בעניינו כאשר לטענתו של העורר, עניינו נופל בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר למרות האישום בעבירה של סחר בסמים. בהקשר זה, הפנה בא כוח העורר, במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, למספר מקרים שבהם הורה בית משפט זה על שחרורם של נאשמים בעבירות סחר בסמים לחלופת מעצר, וביקש ללמוד ממקרים אלו גזירה שווה לעניינו.

11.

לטענת העורר, בית המשפט המחוזי מצא לנכון לשחרר את הנאשם 4 לחלופת מעצר, בשעה שחלקו של הנאשם 4 זהה לחלק המיוחס לעורר בביצוע העבירה ואין מקום להבחין ביניהם לעניין השחרור. לטענתו של העורר, למרות שבתמלילי האזנות הסתר שנערכו הנאשם 4 אינו מופיע כדובר, הרי שבפועל הוא נכח בכל השיחות האמורות, עת ישב עם העורר במכונית. בנוסף, טוען הוא כי לנאשם 4 עבר פלילי והוא אף ריצה עונש מאסר בעבר וכי החלק המיוחס לו במעשים שונה אף מחלקו של הנאשם 1 שנעצר עד תום ההליכים נגדו, שכן הנאשם 1 הוא שהזמין את הסם ואילו העורר הוא תצפיתן בלבד, וברי כי לא יהיה באפשרותו לבצע פעולות אלה ממעצר הבית.

12.

לטענת העורר, איזון ראוי בעניינו מאפשר את שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלאים ובפיקוח צמוד, ושגה בית המשפט המחוזי כשהורה על מעצרו עד תום ההליכים למרות החלופה הראויה שהוצעה, אשר יש בה כדי לאיין את מסוכנותו, זאת על אף שטרם הוצאה תעודת חיסיון בתיק וטרם נקבעו מועדי הוכחות, כך שמשפטו של העורר עתיד להתחיל בעוד זמן רב. לפיכך, מבקש הוא כי תבוטל ההחלטה האמורה וכי הוא ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים כאמור.

תגובת המשיבה

13.

מנגד, מתנגדת המשיבה לערר ומבקשת לדחותו. לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד – העורר היה מעורב בכל שלבי התכנון והביצוע של המעשים נשוא כתב האישום "עד צוואר", מעשים אשר דרשו לוגיסטיקה והכנות, לרבות; בדיקת השטח, בדיקת הגדר, תצפית, דיווח, הזהרת הנאשם 3 מהגעתם של כוחות משטרה ונסיעה לצורך איסוף הנאשם 3 מהמקום. לטענתה, המסוכנות הנשקפת מן העורר נלמדת מן המעשים המיוחסים לו, התחכום והתכנון שקדמו להם, מעורבותו בכל שלבי האירוע, כאשר לאחר שהסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, הוא אינו יכול לטעון לעניין מעורבותו באירוע.

14.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי יש ליתן משקל מיוחד לנסיבות ביצוע העבירה – ייבוא מלבנון של סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 4 ק"ג , ממנו ניתן לייצר כ-13,000 מנות סם. לטענתה, הנזק החברתי הנובע מייבוא כמות כה גדולה של סם מסוכן לישראל הוא עצום ונסיבות אלה הן שמבחינות בין עניינו של העורר לבין מקרים אחרים שנדונו בפסיקתו של בית משפט זה.

15.

לבסוף, טוענת המשיבה כי תסקיר המבחן שהוכן בעניינו של העורר הוא "דל", במובן זה שאינו מתמודד עם השאלות הרלוונטיות להחלטה האם לשחררו לחלופת מעצר אם לאו ואין בו כל התמודדות עם הסיבות שהובילו את העורר למעורבותו במעשים המיוחסים לו. לטענתה, לא ניתן לייחס משקל רב להיותו של העורר אדם נורמטיבי נעדר עבר פלילי, שכן העבירה הראשונה המיוחסת לו היא חמורה ביותר והדבר אומר דרשני. לפיכך, טוענת המשיבה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי תסקיר המבחן העניק משקל יתר למצוקתו של העורר במסגרת המעצר ולא התמודד עם שאלות חיוניות אחרות.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר וכי דין הערר להידחות.

17.

המעשים המיוחסים לעורר הם מסוג המעשים שלרוב אינם מצדיקים שחרור לחלופת מעצר:

"בית משפט זה כבר אמר וחזר ואמר עד לעייפה כי מי שיש נגדו ראיות לכאורה על החזקת סם שלא לצריכה עצמית, או על סחר בסם, צפוי למעצר עד תום ההליכים. רק נסיבות מיוחדות יכולות להצדיק, במקרים כאלה, שחרור מן המעצר."

[בש"פ 2797/94 רבאיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.6.1994), פסקה 4 לפסק דינו של השופט י' זמיר וראו גם: בש"פ 8915/00 בן אלישע נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.12.2000); בש"פ 6226/04 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.7.2004)].

דברים אלו יפים מקל וחומר במקרה שלפניי. העורר נאשם בכך שיחד עם שלושה אחרים תכנן ייבוא של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 4 ק"ג מלבנון לישראל, תוך תכנון מוקדם של שלבי הביצוע ותוך פיקוח, תצפית ודיווח בזמן אמת. אילו צלחו המעשים האמורים, הרי שהסם אשר היה מיובא לישראל היה גורם לנזק חברתי עצום. משעה שהסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה, איני מקבל את טענותיו הנוגעות למעורבותו "הזניחה" במעשים נשוא כתב האישום. מעשים אלו, והנסיבות בהן בוצעו, מלמדים על המסוכנות הנשקפת מן העורר המצדיקה, ככלל, מעצר עד תום ההליכים.

18.

בנוסף, מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה אין מקום לייחס משקל רב להעדר עבר פלילי מצד העורר. כבר נפסק כי בעוד ששאלת עברו הפלילי של נאשם היא חשובה לעניין מעצר, אין היא שאלה מכרעת בעבירות סם [בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164 (1995) ובש"פ 2797/94 הנ"ל]. משכך, איני מוצא מקום לייחס משקל רב לעובדת היותו של העורר נעדר עבר פלילי ולכך שזו הסתבכותו הראשונה בפלילים ואיני סבור כי יש בכך כדי להעיד על העדר מסוכנות מצד העורר.

19.

זאת ועוד, הגם שתסקיר המבחן שהתקבל בעניינו של העורר תומך בשחרורו של העורר לחלופת מעצר, הרי שבעוד ששירות המבחן התייחס בפירוט למצוקה שמגלה העורר נוכח מעצרו, להיותו אדם נורמטיבי ולחלופת המעצר המוצעת בעניינו, הסתפק הוא בציון לקוני לפיו העורר "הכחיש כל מעורבות בעולם העברייני ובעיקר בעולם הסם" ולא כלל בתסקיר כל התייחסות להשפעתה של הכחשה זו על העורר; למעשים שבהם הואשם העורר, עוצמתם וחומרתם; לאינדיקציות למסוכנותו של העורר העולות מן המעשים המיוחסים לו וכדומה. לפיכך, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי תסקיר המבחן מעניק משקל עודף למצוקתו של העורר ואינו מתמודד כדבעי עם המסוכנות הנשקפת ממנו והאופן שבו יהיה בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג מסוכנות זו. בדומה, סבור גם אני כי אין בתסקיר האמור כדי ללמדנו מדוע נופל עניינו של העורר בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר כאשר הוא מואשם בעבירות כה חמורות שעניינן ייבוא וסחר בסמים.

20.

נוכח כל האמור לעיל, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הערר נדחה.