בש"פ 6524/09 רותם דואני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן) מיום 7.7.09, אשר הורה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; זיוף ושימוש במסמך מזויף; התחזות כאדם אחר; וייבוא סם מסוכן. לפי עובדות כתב האישום, קשר העורר קשר עם אחר (להלן: פסח ) במטרה לייבא סם מסוכן מארגנטינה לישראל, שלא כדין. במסגרת הקשר, זייפו השניים דרכון השייך לשכנו של פסח, בכך שהחליפו את התמונה המופיעה בדרכון השכן, בזו של פסח. בהמשך, טסו השניים יחדיו מישראל לארגנטינה, תוך שפסח עושה שימוש בדרכון המזויף ומתחזה לשכנו. במהלך שהותם המשותפת בארגנטינה קיבלו העורר ופסח לידיהם כמות גדולה ( 3.82 ק"ג ) של סם מסוכן מסוג קוקאין, כשהוא מוחבא בתוך אפוד. כאשר שבו השניים לישראל, עטה פסח על גופו את האפוד ובו הסם המסוכן, שאותו הסתיר תחת חולצתו. בכניסתם לישראל, עשה פסח שימוש נוסף בדרכון המזויף.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 7.7.09 התקיים דיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים, שבמסגרתו הסכים בא כוח העורר כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, וכי קיימת עילה למעצרו. עם זאת, טען בא כוח העורר כי יש להפנות את העורר לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר הבוחן אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר והורה על מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי חומרת העבירות המיוחסות לעורר, לרבות עבירת סחר בכמות גדולה של סם מסוכן, וכן עברו הפלילי, מקימים מסוכנות אשר אינה מאפשרת את שחרורו. על אף חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוצגה בעניינו של העורר, לפיה סובל העורר מנכות נפשית שמקורה בטראומה שעבר במסגרת שירותו הצבאי, אשר נערכה בשנת 2003, קבע בית המשפט כי מקרה זה אינו בין המקרים יוצאי הדופן שבהם ניתן לחרוג מהכלל המורה כי בית המשפט לא ייטה לשחרר נאשמים בעבירות סחר בסמים לחלופות מעצר. משכך, הורה בית המשפט, כאמור, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

4.

במסגרת הערר, טוען בא כוח העורר כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות של העורר כפי שהן באות לידי ביטוי בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה. לטענתו, הרקע הפסיכיאטרי של העורר מצדיק פנייה לשירות המבחן לשם בחינת האפשרות לשחרור לחלופת מעצר. עוד טען הסנגור שקביעתו הנחרצת של בית המשפט כי המקרה אינו מצדיק חריגה מן הכלל המורה על מעצר עד תום ההליכים בהתבסס על טיב העבירות בלבד, מהווה חריגה מן הדין ומן הפסיקה. לאור זאת, סבור בא כוח העורר כי יש מקום להורות על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בטרם קבלת החלטה סופית בנוגע למעצרו.

5.

מנגד, טוען בא כוח המשיבה כי מסוכנותו של העורר עולה מחומרת העבירות המיוחסות לו, ושכוללות יבוא של כמות גדולה ביותר של סם מסוכן תוך תחכום, זיוף והתחזות, וכן מעברו הפלילי והרשעותיו בעבירות אלימות וסמים. עוד עומד בא כוח המשיבה, על כך שבעבר נגזר על העורר עונש מאסר שנקבע כי ירוצה בדרך של עבודות שירות. עונש עבודות השירות הופקע והומר לבסוף בעונש מאסר בפועל לאחר שניתנו לעורר הזדמנויות חוזרות ונשנות, אך הוא נמנע מלהתייצב לריצויו. לעניין הטענה הנוגעת למצבו הנפשי של העורר, משיב בא כוח המדינה כי קיים קושי להסתמך על חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה, שהינה בלתי מעודכנת. כמו כן, טוען הוא כי הקשר הסיבתי בין הלם הקרב שבו לוקה העורר לפי טענתו, לבין ביצוען של עבירות סחר בסמים מתוחכמות, אינו ברור מאליו.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת בית המשפט דלמטה ובפסיקה שהוגשה, סבורה אני כי דין הערר להתקבל בחלקו. עבירות הסמים המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית, וכידוע הכלל הוא שבעבירות מעין אלה ייטה בית המשפט שלא לשחרר נאשם לחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164 (1995); בש"פ 3856/03 מחמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.5.03); בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסמה, 24.1.08); בש"פ 2797/94 רבאיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.6.94); בש"פ 8915/00 בן אלישע נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.12.00)). כלל זה מקבל משנה תוקף כשמדובר בעבירות סחר בכמויות גדולות של סם, כאלו שבמקרה זה (בש"פ 4305/09 חרבאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.5.09)).

7.

המעשים המיוחסים לעורר אכן חמורים ביותר. מדובר בייבוא של כמות גדולה של סם ממדינה זרה. ביצוע העבירה לווה במורכבות ובתחכום, תוך קשירת קשר עם אחר; יצירת קשר עם גורמים זרים בתחום הסמים; זיוף דרכון; התחזות לאחר; והסלקת הסם. העורר הינו בעל עבר פלילי, ולחובתו שתי הרשעות, האחת בעבירת החזקת סמים, והאחרת בעבירות אלימות ואיומים אשר בגינן נגזר עליו עונש עבודות השירות שהופקע והומר, כאמור, בעונש מאסר בפועל. על פי נתונים אלו, מסוכנותו של העורר לציבור הינה גבוהה ביותר, והיא אינה מאפשרת להורות על שחרור לחלופת מעצר קונבנציונאלית בפיקוח קרובים או אף איזוק אלקטרוני.

8.

להודעת הערר צורפה חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה בעניינו של העורר, הסוקרת את מצבו הנפשי ומתארת מצוקה קשה ושינוי התנהגותי שחל אצל העורר בעקבות שירותו הצבאי. אמנם, צודקת המשיבה בטענתה כי חוות דעת זו נערכה בשנת 2003, ועל כן אין בכוחה לשקף את מצבו העדכני של העורר. אין להתעלם גם מכך שבא כוח העורר, באופן תמוה ומטעמים השמורים עימו, נמנע מלבקש מבית המשפט להורות על עריכתה של חוות דעת מעודכנת. למרות האמור, איני סבורה כי ניתן להתעלם מטענת בא כוח העורר בעניין מצוקתו של העורר ומצבו הנפשי הקשה, שיש אינדיקציה לגביהם בחוות הדעת, גם אם לא עדכנית. לאור מידע זה, יש הצדקה לבחון את הצורך בטיפול ותמיכה מיוחדים בעורר גם טרם הוכרע עניינו בפני בית המשפט.

אבהיר כי ככלל אישומים ממין זה המיוחס לעורר אינם מאפשרים הפגת המסוכנות על דרך של שחרור לחלופת מעצר. יחד עם זאת, בנסיבות החריגות והייחודיות שתוארו, אני סבורה כי נכון יהיה לבחון תחילה האם מצבו הנפשי של העורר אכן מצדיק ומצריך התייחסות מיוחדת או טיפול מיוחד. כן יש לבחון – אם נמצא שאכן כך - האם ישנה אפשרות לשילובו של העורר במסגרת סגורה אשר תעניק לו את הטיפול והתמיכה הדרושים בעת בירור עניינו בבית המשפט. למען הסר ספק אבהיר: אין מקום לבחון את האפשרות לשחרור לחלופות שאינן סגורות.

לאור זאת, מורה אני לשירות המבחן לבחון, תוך הסתייעות בגורמים המקצועיים הרלוונטיים, את מצבו הנפשי של העורר, כמו גם את הצורך והמוכנות שלו לקבל טיפול נפשי ככל הנדרש. כן תיבחן האפשרות לשיבוצו של העורר בתוכנית טיפולית במסגרת מוסד נעול. תסקיר בנידון יוגש תוך 30 ימים לידי בית המשפט המחוזי, אשר יכריע בהתאם לנתונים שיוצגו בפניו האם יש מקום לשחרר את העורר לחלופה סגורה מסוג זה, ובאילו תנאים.