בש"פ 21/10 רותם דואני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.12.09 (כב' השופטת זהבה בוסתן ) ולפיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.

זו הפעם השלישית בפרק זמן של כארבעה חודשים, שעניינו של העורר מובא בפני בית משפט

זה.העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות העניינים תוארו בהרחבה בהחלטתה של כב' השופטת ארבל בבש"פ 6524/09 ובהחלטתו של כב' השופט פוגלמן בבש"פ 9361/09 ולא אחזור על הדברים. בקליפת אגוז, נספר לקורא כי כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ייבוא של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 3.82 ק"ג , וכן שורה של עבירות נלוות לעבירה זו: קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף ושימוש במסמך מזוייף והתחזות כאדם אחר.

2.

בהחלטתה מיום 8.9.09 עמדה כב' השופטת ארבל על כך שעבירות הסמים המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות, וכי בעבירות מעין אלה הנטייה היא שלא לשחרר נאשם לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים. וכך נאמר בסיפא להחלטתה (הדגשה שלי – י.ע.):

"אבהיר כי ככלל אישומים ממין זה המיוחס לעורר אינם מאפשרים הפגת המסוכנות על דרך של שחרור לחלופת מעצר. יחד עם זאת, בנסיבות החריגות והייחודיות שתוארו, אני סבורה כי נכון יהיה לבחון תחילה האם מצבו הנפשי של העורר אכן מצדיק ומצריך התייחסות מיוחדת או טיפול מיוחד. כן יש לבחון – אם נמצא שאכן כך - האם ישנה אפשרות לשילובו של העורר במסגרת סגורה אשר תעניק לו את הטיפול והתמיכה הדרושים בעת בירור עניינו בבית המשפט. למען הסר ספק אבהיר: אין מקום לבחון את האפשרות לשחרור לחלופות שאינן סגורות.

לאור זאת, מורה אני לשירות המבחן לבחון, תוך הסתייעות בגורמים המקצועיים הרלוונטיים, את מצבו הנפשי של העורר, כמו גם את הצורך והמוכנות שלו לקבל טיפול נפשי ככל הנדרש. כן תיבחן האפשרות לשיבוצו של העורר בתוכנית טיפולית במסגרת מוסד נעול . תסקיר בנידון יוגש תוך 30 ימים לידי בית המשפט המחוזי, אשר יכריע בהתאם לנתונים שיוצגו בפניו האם יש מקום לשחרר את העורר לחלופה סגורה מסוג זה, ובאילו תנאים".

3.

לאור הנחייה זו ניתן ביום 1.10.09 תסקיר קצין מבחן בעניינו של העורר, שהמליץ לבחון את האפשרות כי העורר ייקלט בקהילת הבוגרים ב"רטורנו", כפר גמילה למשתמשים בסמים, המפעיל קהילה טיפולית. בהמשך ניתן תסקיר נוסף מיום 1.11.09, בו עמד שירות המבחן על כך שהעורר סירב לקחת חלק בטיפול פסיכיאטרי וביטא אמביוולנטיות כלפי האפשרות להשתלב בקהילה טיפולית לגמילה מסמים. שירות המבחן התרשם כי מצוקתו של העורר כנה ואמיתית והוא זקוק לטיפול ממושך ואינטנסיבי, הן לעניין התמכרותו לסמים והן לעניין מצבו הנפשי. בשורה התחתונה,

המליץ שירות המבחן להעביר את העורר לתנאי מעצר בית מלא בחלופה טיפולית סגורה בקהילת "רטורנו".

4.

עניינו של העורר הובא פעם נוספת בפני כב' השופטת רג'יאנו ב בית המשפט המחוזי, שבהחלטתה מיום 16.11.09 קבעה כי המלצת שירות המבחן לא עולה בקנה אחד עם החלטתה של כב' השופטת ארבל, שאין בה כל התייחסות לטיפול גמילה מסמים בקהילה סגורה, ומשכך, "הגם שמדובר במסגרת סגורה, להבנתי לא למסגרת הזאת כיוון בית המשפט העליון". לאור זאת, דחה בית המשפט

המחוזי את המלצת שירות המבחן וחזר והורה שוב על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

5.

על החלטה זו הגיש העורר ערר שנדון בפני כב' השופט פוגלמן, שבהחלטתו מיום 26.11.09 דחה את הערר. וכך נאמר בהחלטה:

"משנתבקש שירות המבחן להציע חלופת מעצר שעניינה טיפול נפשי, בדין דחה בית המשפט את המלצתו לשחרר את העורר לחלופה שעניינה קבלה לקהילה של נפגעי סמים. בצד האמור יש להדגיש כי ככל שהעורר יבקש שתיבחן חלופה שתוכל לספק טיפול למצוקתו הנפשית, כשם שהורתה השופטת ארבל בהחלטתה, יש לאפשר לו להציגה במסגרת בקשה לעיון חוזר לפני בית המשפט

המחוזי, ככל שחלופה כזו אמנם בנמצא".

6.

ויהי אחר הדברים האלה, חזר שירות המבחן והגיש תסקיר נוסף ביום 3.12.09 שמטרתו "....להסביר שוב את המלצתנו ולנמק, מדוע להערכתנו בנסיבות המיוחדות של רותם, שילובו בקהילה לנפגעי סמים 'רטורנו' הולם את צרכיו ואת רמת הסיכון מפניו".

בתסקיר נאמר כי המסגרת של קהילה טיפולית נמצאה כהולמת את צרכיו של העורר מבין כל המסגרות הטיפוליות הסגורות האפשריות, ובמסגרת זו, ניתן להעניק לעורר גם טיפול בפן הנפשי של ההתמכרות, גם ליווי פסיכיאטרי מתאים וגם השגחה מלאה עם אפשרות לדיווח בכל מקרה של חריגה. ההמלצה הספציפית על "רטורנו" נובעת מבחירתו של העורר באורח חיים דתי נוכח שילוב הגישה הדתית והטיפולית בקהילה זו. עוד נאמר בתסקיר כי העורר לא זקוק כיום לאישפוז פסיכיאטרי בבית חולים, ובמצבו דהיום יוכל להיעזר בטיפול במסגרת "רטורנו", שהיא מסגרת שיכולה להציע לעורר התייחסות למכלול בעיותיו לאורך זמן ובתנאי מעצר. שירות המבחן הדגיש כי למעט אפשרות זו, אין באפשרותו להציע כיום מסגרת אחרת עבור העורר.

7.

עניינו של העורר הובא אפוא פעם נוספת בפני בית משפט קמא. בהחלטתה מיום 7.12.09 עמדה כב' השופטת בוסתן על השתלשלות העניינים, על כך ש"רטורנו" היא קהילה טיפולית שנותנת מענה טיפולי לבעיית התמכרות לסם ולא לבעיות אחרות מהן סובל העורר וכי "העובדה שהמבקש מכור לסמים ולצורך גמילה מהתמכרות זו יש לעבור גם הליך טיפולי, אינה מציבה אותו כמקרה חריג ממקרים אחרים, ולפיכך אני דוחה את הבקשה".

8.

על החלטה זו נסב הערר שבפנינו. העורר חזר וטען כי החלופה המוצעת עולה בקנה אחד עם הוראת כב' השופטת ארבל, ואילו המשיבה סמכה יתידותיה על החלטתו של

בית משפט קמא ועל החלטת כב' השופט פוגלמן.

9.

אקדים ואומר את המובן מאליו, כי אין מקום לחזור ולבחון את עניינו של העורר מבראשית. נקודת המוצא היא החלטת כב' השופטת ארבל, והדבר מקובל על

שני הצדדים, כך שכל שנותר לנו לבחון הוא כיצד ליישם החלטה זו. הקשיתי על המשיבה מי הוא זה ואיזה הוא אותו מוסד סגור שבמסגרתו יכול העורר לקבל טיפול נפשי, כהחלטתה של כב' השופטת ארבל, אך לא זכיתי לתשובה של ממש.

בעקבות התסקיר הנוכחי של שירות המבחן, שלא עמד בפני כב' השופט פוגלמן בשעתו, הובהר כי ההמלצה לשלוח את

העורר לקהילת "רטורנו" לא נעשתה לצורך גמילה מסמים גרידא, אלא כמוסד המאפשר לעורר לקבל טיפול נפשי כולל. העובדה ש"רטורנו" הוא קהילה טיפולית למכורים לסמים, אינה שוללת היותו מוסד סגור שבמסגרתו – על פי תסקיר שירות המבחן – יתאפשר לעורר לקבל טיפול נפשי במכלול בעיותיו. לטעמי, בכך מילא שירות המבחן אחר החלטתה של כב' השופטת ארבל.

10.

סופו של דבר, שאני מקבל את הערר, ומורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בית מלא במסגרת קהילת "רטורנו". העברת העורר תיעשה "מדלת לדלת", בפיקוח של נציג מקהילת "רטורנו". מובן כי על הקהילה לדווח מיידית אם יפר העורר את תנאי מעצר הבית, או אם ייפלט מהקהילה מכל סיבה שהיא.